בשבע מהדורה דיגיטלית

שירות במסלול לימוד תורה

עם חשיבה יצירתית אפשר להפוך את בעיית חוסר השוויון בנטל לנכס של לקיחת אחריות משותפת על ביטחונה של המדינה, גם הצבאי וגם היהודי.

דניאל גולדמן , י"ט בטבת תשע"ט

חיילים חרדים
חיילים חרדים
צילום: עמותת "נצח יהודה"

שוב בחירות ושוב אין חוק גיוס חובה ושוב הכול יידחה לכנסת הבאה.

הפעם היה חוק שליברמן ולפיד תמכו בו, לפחות בהתחלה, החרדים ניסו לעשות הכול כדי לא לתת לו לעבור, וכל זה עם הרתעה משפטית מוגזמת של בג"ץ. סביר להניח שמה שנראה בקרוב הוא קמפיינים של פוליטיקאים מכל צדדי המפה שעוסקים בגיוס, כשבעצם העניין הזה היה יכול וצריך להיות כבר מאחורינו.

האם משהו חדש יקרה בכנסת הבאה, או שגם בפעם הזאת נראה את אותם שחקנים משתמשים בצה"ל ובתלמידי הישיבות כבני ערובה לצרכים פוליטיים בלבד? ברור לכולנו שאין היתכנות סבירה לגיוס המוני של בני תורה חרדים. בחלונותיה של ההנהגה החרדית החשש האמיתי הוא מקיצוץ בתקציבי הישיבות שלא יענו על קריטריונים מסוימים של מכסות גיוס, או מפקיעה סופית להארכות שבג"ץ מאפשר.

משחק הפינג-פונג בין הפוליטיקה לאולמות המשפט לא מוסיף אמינות וכבוד לאף אחד מהצדדים. לרובנו ברור שאין פתרון משפטי או פוליטי שיביא עמו שוויון בנטל, וכל פוליטיקאי שמנגן את המנגינה הזאת יודע שהוא מוכר לציבור אשליה.

מנגד, הנציגים החרדים שמתנגדים לגיוס, כן היו רוצים לראות את החוק הזה עובר, אבל חלילה, בלי שיצטרכו לתמוך בו רשמית, שמא יגידו החוגים הקיצוניים אצלם שהם נותנים יד לחילון ושמד של עולם התורה. הם יודעים מצוין שאם חוק הגיוס יעבור, עולם התורה יישאר על כנו, אותו עולם שבנוי על תמיכה כלכלית עצומה של הממשלה החילונית.

בימים אלה אנחנו חייבים להביט למציאות בעיניים. אנחנו צריכים להתבונן שוב במסלולי השירות ולחשוב מחדש כיצד נוכל למצוא פתרונות יצירתיים מחד ומציאותיים מאידך לסוגיה הכואבת, שמזמן הפכה לתירוץ לפוליטיקאים מכל החוגים להתנגח, להשמיץ ולפלג, בעיקר על חשבון הצרכים האמיתיים של החברה הישראלית.

צריך להציע מסלול נוסף של שירות: מסלול לימוד תורה. מסלול כזה יהיה מחייב כמו המסלולים הכי מחייבים בצה"ל. הוא יעמוד בקריטריונים של משך שירות, של התמדה ושל מסגרת נוקשה ככל הנדרש. תקופה ארוכה של לימוד תורה לשמה יכולה להיחשב בעיניי חלופה מכובדת למסלול של שירות ביטחוני או שירות לאומי. הוא גם עשוי להיות תובעני יותר ממסלול התנדבות בשירות הלאומי האזרחי - פתרון יצירתי שנועד לאזרחים ערבים, לבנות דתיות ועוד, וכבר מקובל על החברה החילונית.

נוכל לתת למי שבוחר בשנים של לימוד תורה בפיקוח המדינה דיחוי משירות צבאי, אך יהיה עליו לעמוד בדרישות של השירות במסלול לימוד התורה. כך למשל, מי שיחליט לפרוש באמצע ישלים את השירות במסלול אזרחי או ביטחוני ומשם ימשיך ללימודים אקדמיים או לתעסוקה.

פרט לשינוי העצום שהגישה עשויה לחולל במגזר החרדי, הייתי רוצה לראות צעירים וצעירות ממגזרים אחרים (דתיים וחילונים) בוחרים במסלול זה. החוסן הלאומי של מדינת ישראל עומד על אדנים ביטחוניים, אבל גם על ערכי המסורת היהודית. לימודי היהדות צריכים להיות חשובים לכל מגזר בעם, ועל המדינה לעודד סיירת של ממש בכל מקצועות היהדות ולקיים "שבעים פנים לתורה".

עם חשיבה יצירתית אפשר להפוך את בעיית חוסר השוויון בנטל לנכס של לקיחת אחריות משותפת על ביטחונה של המדינה, גם הצבאי וגם היהודי.

אני קורא לפוליטיקאים, חרדים וחילונים, לחשב מסלול מחדש, ולקראת הכנסת הבאה לאמץ פתרונות מחוץ לקופסה. אתם חושבים שהציבור יסלוד מכם אם תביאו פתרון מציאותי? ההפך הוא הנכון.

הכותב הוא יו"ר ארגון גשר