בשבע מהדורה דיגיטלית

השופט הגדול מסתכל

הנהלת בתי המשפט החלה לאסוף מידע על אזרחים שמתבטאים ברשתות החברתיות נגד שופטים, בלי כל סמכות חוקית לכך.

שלמה פיוטרקובסקי , י"ט בטבת תשע"ט

לא אוהבים את העובדה שהאזרח יכול לכתוב נגד שופטים. מנדלבליט וחיות
לא אוהבים את העובדה שהאזרח יכול לכתוב נגד שופטים. מנדלבליט וחיות
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

1

מי יהיה שומר הסף של שומרי הסף? השאלה הזאת מתחדדת שוב השבוע סביב המקרה המוזר של מאגר המידע הבלתי חוקי בהנהלת בתי המשפט.

בשבוע שעבר נכתב בטור הזה ממש על הסטנדרטים הכפולים של מערכת המשפט בכל הנוגע לחופש המידע, סביב העתירה בנושא ועדת השתיים. השבוע אנחנו חוזרים עם עוד מקרה כזה, שכבר הוזכר בטורנו ובימים האחרונים חלה בו התפתחות מעניינת.

כפי שכבר סיפרנו בעבר, במערכת המשפט מאוד לא אהבו את העובדה שברשתות החברתיות כל אחד יכול לתקוף את המערכת, ובמיוחד לתקוף ספציפית שופטים מכהנים, והחליטו לפעול בנושא קודם כול בדרך של איסוף מידע. הנהלת בתי המשפט יצרה קשר עם חברה העוסקת בניטור מידע ברשת, והחלה לאסוף מידע על התבטאויות נגד שופטים. הנוהל נכתב והמידע הלך ונערם, אלא שכלל לא ברור מתוקף מה מוסמכת הנהלת בתי המשפט לאסוף את המידע ולהחזיק מאגר מידע כזה.

למה לא, אתם בטח שואלים. ובכן, מתברר שזה בכלל לא פשוט, שהרי לא מדובר באנשים שהורשעו בדין אלא במידע על אנשים שאין שום קביעה משפטית שעברו איזושהי עבירה פלילית. ואם זה לא נשמע לכם מספיק משכנע, נציין רק שלאחרונה הורה היועמ"ש למשרד לעניינים אסטרטגיים להיפטר ממאגר מידע שאסף בנוגע לעמותות ישראליות שפועלות נגד מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. מדובר במאגר שכלל מידע על פעילות העמותות ועל מקורות המימון שלהן. בעקבות פנייתו של עו"ד שחר בן מאיר, הורה היועמ"ש כאמור למחוק את המאגר. עו"ד ענת אסיף, ראש אשכול ביטחון במחלקת ייעוץ וחקיקה, כתבה אז לעו"ד בן מאיר: "לאחר שקיימנו בחינה משפטית ראשונית של הנושא, שוחח היועץ המשפטי לממשלה עם הגורמים הנוגעים בדבר, והבהיר כי פעולה של גורם ממשלתי לאיסוף מידע על ישראלים, ותאגידים ישראליים בכלל זה, מחייבת הסמכה בחוק. עוד הובהר כי בהתאם למידע שמצוי בידינו כיום, אין בנמצא הסמכה מתאימה לפעילות האמורה. לאור זאת, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את הגורמים האמורים כי אין לאסוף כל מידע שכזה, וכי מידע שנאסף כאמור יימחק ולא ייעשה בו שימוש בעתיד. בהמשך נמסר לנו כי ההנחיה מיושמת במלואה".

מצויד במסקנה הברורה שאיסוף מידע ללא הסמכה אסור, פנה עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה ליועמ"ש, ודרש ממנו להנחות את הנהלת בתי המשפט להיפטר מיידית מהמידע שהיא אוספת. היועמ"ש, יש לציין, דווקא הסכים עם רוטמן שיש כאן בעיה, אבל במקום ללכת בדרך המוכרת לו כל כך, כלומר להנחית הנחיה ולסגור את הסיפור, הפעם התשובה הייתה ממש שונה. כמה שונה? תקראו בעצמכם: "בהמשך לקשיים שונים ביחס לנוהל שהועלו בדיון שנערך אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ציבורי-חוקתי), קיים לאחרונה היועץ המשפטי לממשלה דיון בעניינו של הנוהל בהשתתפות פרקליט המדינה, מנהל בתי המשפט, משנים ליועץ המשפטי לממשלה וגורמים נוספים, בו הוצפו הסוגיות המשפטיות הרלוונטיות. בסיכום הדיון החליט היועץ המשפטי לממשלה, בתיאום עם מינהל בתי המשפט, להקים צוות שיכלול נציגים מהנהלת בתי המשפט וממשרד המשפטים, אשר יבחן את הנוהל שבנדון ושאלות הכרוכות ביישומו. במסגרת זו, יילקחו בחשבון גם הטענות העולות בפנייתך".

אתם הבנתם את זה? מנדלבליט וכל האדונים הנכבדים התכנסו כדי לדון בסיפור הזה, שלכאורה היה צריך להיגמר במכתב קצר של היועמ"ש שבו הוא מורה למחוק את המאגר, כפי שהיה עם המשרד לעניינים אסטרטגיים, ובסופו של דיון מה הם החליטו? להקים צוות. אם זה לא היה הזוי זה היה אולי מצחיק. קישוני כמעט. רוטמן לא ויתר ושיגר מכתב תגובה, שבו דרש מהיועמ"ש לפחות להנחות את הנהלת בתי המשפט לא לעשות עם המאגר כלום עד לסיום עבודת הצוות, וכן להודיע מתי צפוי הצוות לסיים את עבודתו. כמובן שתגובה למכתבו השני של רוטמן טרם הגיעה, ואנחנו כמו תמיד נמשיך לעקוב.

2

לא הזמן

אחת לחודש-חודשיים מפציע לחיינו נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק, בעוד נאום שבו הוא מבכה את המצב ומנסה לאלף את כולנו בינה. הפעם נישא הנאום במכללה האקדמית נתניה, סביב הסוגיה שאיכשהו עדיין לא ירדה מסדר היום – חוק הלאום. מי שהקשיב היטב לנאום יכול היה לגלות בו כמה דברים מעניינים. ראשית, מה שמפריע לברק בחוק הלאום הוא בעיקר, לא תאמינו, העיתוי. והנה הציטוט המדהים: "גם אם אני מסכים עם חוק יסוד הלאום, אני לא חושב שעכשיו זה הזמן לכתוב את זה. מקובל עליי שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי אבל זה לא הזמן לדבר על כך". אז מתי כן הזמן, אם לשאול את ברק? התשובה אליבא דנשיא בית המשפט העליון בדימוס היא לאחר השלמת חקיקת כל מגילת הזכויות בחוקה העתידית. אז, כאשר יצטרך להיכתב פרק המבוא לחוקה, יגיע אולי גם תורו של חוק הלאום.

בקטע מעניין אחר בנאום מודה ברק כמעט במפורש שאין למדינת ישראל בעצם חוקה, וכן שבית המשפט העליון הוסיף לחוקי היסוד הקיימים, בעיקר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, דברים שכלל לא נכתבו בהם: "כעת החוקה השלמה איננה וכל מה שיש לנו עכשיו זה חלק מההיבט המוסדי, החלק של זכויות האדם שהוא דל מאוד ועלוב ולולא הפרשנות של בית המשפט זה היה איום ונורא". אז בית המשפט בעצם מחוקק את החוקה, אבל מה שמדאיג את ברק הוא עריצות הרוב: "הדמוקרטיה נפגעת אם יש עריצות של הרוב, ואצלנו מתחילה להתפתח עריצות של הרוב. וזו התפתחות לא טובה". ולנו רק נותר לתהות האם המשפטן הדגול לא מבלבל בין שלטון הרוב, לב ליבה של הדמוקרטיה, ובין עריצות הרוב שמפניה הוא כל כך מזהיר.

3

עד היום האחרון

ההכרזה על הקדמת הבחירות השאירה את מדינת ישראל בלי מפכ"ל ונציב שב"ס. מבחינה חוקית פשוטה זו לא הייתה אמורה להיות בעיה, משום שמדובר בשני מינויים שצריכים להיות מאושרים בממשלה, והממשלה כידוע לא מפסיקה לעבוד עד שלא מושבעת ממשלה חדשה. אולם במדינת ישראל כידוע החוק לא מעניין אף אחד, ולכן קבע בג"ץ שיש בעיה במינויים בכירים בתקופת בחירות. בג"ץ קבע הלכה מצומצמת והיועמ"ש הרחיב אותה עוד ועוד, כמעט עד בלי די. וכך בפעם הקודמת למשל נסחב בגלל הבחירות מינוים של (לא תאמינו) מפכ"ל חדש ונציב שב"ס חדש, והשר ארדן נאלץ עם כניסתו לתפקיד לקפוץ ישר לתוך קלחת מינויים קשה במיוחד.

הפעם נראה שהשר ארדן לא מתכוון לתת להכרזה על הבחירות למנוע התקדמות במינויים, וגם היועמ"ש שוקל לתת לו אור ירוק בנושא. זאת בין היתר על רקע העובדה שכבר כעת מכהן בראש המשטרה ממלא מקום מפכ"ל והליך הבחירה החל הרבה לפני שהוחלט על בחירות. אבל המינוי הספציפי הזה הוא רק דוגמה. רציפות שלטונית היא לא בדיחה, ואין שום סיבה שממשלה לא תתפקד באופן מלא עד אחרון ימיה. אפשר להחריג כמובן מצב שבו הבחירות כבר התקיימו והנשיא הטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת שאיננו ראש הממשלה המכהן, אבל חוץ מזה אין שום סיבה פעם בשנתיים עד ארבע שנים לתקוע את כל פעילות המדינה למשך קרוב לחצי שנה.

***הפינה הכלכלית***

כלכלה פוליטית עולמית

המשבר הנוכחי בשוקי ההון בעולם, שזלג באופן בלתי נמנע גם לשוק ההון שלנו, הוא דוגמה קלאסית למשבר פוליטי שמתגלגל למשבר כלכלי. ברקע המשבר עומדים כמה אירועים שלכאורה אין ביניהם קשר, אבל בפועל הם כולם חלק מאותה אווירה פוליטית עולמית. בארצות הברית הטריגר הישיר למפולת הוא המשבר הפוליטי בין טראמפ לקונגרס סביב סוגיית החומה בגבול מקסיקו. טראמפ מתעקש על הנושא הזה בלי לוותר, ולא מוכן להעביר תקציב בלי שיכלול תקצוב של פרויקט החומה. בקונגרס גם כן לא מוכנים לוותר לטראמפ, במיוחד כעת, לאחר שהרפובליקנים איבדו את הרוב שלהם בבית הנבחרים.

התוצאה היא שארצות הברית נקלעה למצב המכונה "השבתת ממשל". במצב כזה מרבית אגפי הממשל הפדרלי פשוט מפסיקים לפעול, וההשלכות שלו על הכלכלה האמריקנית בעייתיות מאוד. נכון, זה לא משהו נדיר בתרבות הפוליטית האמריקנית. השבתות כאלה אירעו כבר פעמים רבות, בין היתר בתקופת ממשל קלינטון ובתקופת ממשל אובמה. אך למרות שהאמריקנים מכירים את המציאות הזאת, שוקי ההון בארצות הברית לא מגיבים אליה בחיוב.

באירופה יש למשבר יותר מטריגר ישיר אחד, אבל אחד הבולטים שבהם הוא משבר הברקזיט של בריטניה. בשום מצב הברקזיט לא היה סיפור פשוט. כמו בחיים גם בדיפלומטיה - קל להתחתן וקשה מאוד להתגרש. בפועל העסק הזה הסתבך עוד יותר. ראשת ממשלת בריטניה הגיעה להסכם בנושא מול האיחוד האירופי, אך ככל הנראה אין לה סיכוי לאשרר אותו בפרלמנט. התוצאה בפועל היא ברקזיט בלי הסכם, שהשלכותיו הן על הכלכלה הבריטית והן על כלכלת מדינות האיחוד עדיין איננה ברורה. ואם יש דבר ששוקי ההון מאוד לא אוהבים זו אי ודאות. החשש גורם לערעור הביטחון ואת התוצאות אפשר לראות במדדים בבורסות.

לכאורה אין קשר בין המשברים, אלו שפירטנו וגם אלו שלא. אלא שבמציאות הם חלק מאווירה פוליטית אחת. בעולם כולו מתחדדים המתחים הפוליטיים בין מגמות גלובליות עם נטיות פרוגרסיביות ובין מגמות הפוכות של בדלנות, לאומיות ובחלק מהמקרים גם לאומנות. המתחים הללו באים לידי ביטוי גם בתוך מדינות וגם בין מדינות והם במגמה כללית של החרפה. כתוצאה מכך חוסר היציבות הפוליטי העולמי הולך וגובר וגם הכלכלה ושוקי ההון מגיבים בעצבנות. הגל הנוכחי יחלוף מן הסתם תוך זמן לא רב, אבל המציאות הגיאופוליטית רומזת שגלים נוספים מסוג זה צפויים לנו בשנים הקרובות בתכיפות הולכת וגוברת.

לתגובות: shlomopy@gmail.com