בשבע מהדורה דיגיטלית

נווה שאנן

ח"כ בליכוד כבר מדברים על כך ש"נתניהו ייקח את הבחירות בהליכה", אבל רה"מ יודע שהאויב הגדול ביותר שלו הוא תחושת השאננות בימין

ניצן קידר , י"ט בטבת תשע"ט

זועמים עליו, אבל ממשיכים לעבוד אצלו. פגישת ראשי המועצות עם נתניהו
זועמים עליו, אבל ממשיכים לעבוד אצלו. פגישת ראשי המועצות עם נתניהו
צילום: חיים צח, לע"מ

שאננות. מילה אחת לא גדולה במיוחד, שתהפוך בשבועות הקרובים לאויב הגדול ביותר של הפוליטיקאים, לא משנה איזו מפלגה הם מייצגים. הציבור בישראל מגוון מאוד, בעל דעות רבות ושונות. אבל הוא לא שש אלי בחירות. כל פוליטיקאי, מהיושב בקצה הספסלים האחוריים בכנסת ועד ראש הממשלה, חוששים שהשאננות הציבורית תפגע בהישגים העתידיים שלהם במערכת הבחירות.

ראש הממשלה הוא כמובן הראשון שצריך לחשוש משאננות. כמה חברי כנסת מהליכוד כבר דיברו על כך ש"נתניהו לוקח בהליכה", אבל בין השרים לא תשמעו אמירה כזאת. לא בגלל שהסבירות לכך אינה גבוהה, אלא שהשאננות עלולה להשאיר מצביעי ימין בבית ולשנות את מאזן הכוחות. גם אם נתניהו יעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר, יש הבדל גדול בין זכייה ב-24 מנדטים ל-34.

נתניהו כבר התחיל בגיוס החירום שלו. בפגישה עם ראשי המתיישבים הצהיר ראש הממשלה כי ניצחון השמאל בבחירות יהווה סכנה להתיישבות, והוסיף שמדובר ב"קרב על הבית". זה לא ייעצר בהתיישבות. עוד מעט יתחילו באופן תדיר להתקיים כנסים של הליכוד, והתקשורת תתחיל לדוג ציטוטים של נתניהו שחושש מפני השאננות בימין.

גם במחנה הציוני חוששים. המצב שיצר אבי גבאי שבו מעט מאוד ח"כים נבחרים באופן דמוקרטי בפריימריז של העבודה, לעומת הרבה משוריינים, הן של גבאי עצמו והן מהתנועה של ציפי לבני, נראה ככזה שמבריח מצביעים. הסקרים האופטימיים מנבאים קריסה. הפסימיים מדברים על התרסקות. גבאי קיווה לשלוף מהכובע את השפן בני גנץ ולשנות את המפה, אבל נראה שגנץ מחפש מקום אחר.

גנץ מסתמן כמפלגת האווירה של הבחירות הנוכחיות, מבלי שעדיין פרע שטר או הציג נבחרת. גם אורלי לוי אבקסיס זוכה לחסד בסקרים, למרות שפרט לשם הממוחזר גשר, עדיין לא ברור מי יהיה חבר במפלגתה. שלא לדבר על משה יעלון ועדינה בר שלום, שכל אחד מהם מקים מפלגה.

הבעיה שלהם היא שהציבור מבולבל וכבר לא מבין מה יועילו לו כל כך הרבה מפלגות קטנות. אז נכון שכולם עוד יכולים להתאחד, אבל עצם ההתעקשות להתחיל את המרוץ לבד, מעידה קצת על אגואיסטיות ולא על מחשבה אמיתית איך כובשים את המפה הפוליטית.

הכדור אצל ראשי המועצות

נקודת החולשה של הבית היהודי נעוצה במפגש שקיימו ראשי ההתיישבות עם ראש הממשלה השבוע. לא מדובר במפגש שנקבע בגלל אירועי טרור או בקשה מיוחדת. מדובר במפגש עדכון שמתקיים פעם או פעמיים בשנה, ונועד בעיקר להיכרות עם ראשי הרשויות ביו"ש. כן, אלה שממשיכים לבוא להיפגש עם נתניהו במקרה הטוב, או עושים שרירים ומחרימים אותו במקרה הפחות הטוב. התוצאה, אגב, זהה - כולם בסוף יעשו נפשות לליכוד ויקדמו את נתניהו. אותו נתניהו שחלק מצעדיו הם מבקרים השכם והערב.

הציבור הדתי-לאומי עוד לא נחל את התובנה שנפתלי בנט מאמין בה באמת ובתמים. כשהוא הכריז בעבר "משהו חדש מתחיל", מישהו היה צריך להבין שלא מדובר במפד"ל ב', אלא בניסיון לשנות, להשפיע ולבנות גוף פוליטי חזק שיידרש כשותף בכל ממשלה.

השאננות היא שהובילה רבים ביהודה ושומרון לחיק הליכוד. הם המשיכו וממשיכים להאמין שמשם תבוא הישועה. בינתיים, מתחת לאפם, בעוד יו"ר הכנסת מתחייב להעביר חוקים שחשובים למתיישבים, כמו "חוק מרקם החיים", ורגע לאחר מכן חוזר בו בעקבות הוראות שהגיעו ישירות מראש הממשלה או סביבתו, נראה שהשאננות כלפי מפלגות ימין אחרות היא בעיקר טעות.

אין ספק שנתניהו רוצה ליכוד חזק. במצב כזה הצעות חוק כמו של חבר הכנסת סמוטריץ', היו מטואטאות מהזירה כמה שיותר מהר. אבל מי שרוצה התיישבות חזקה שוקל את כל האופציות. ראשי הרשויות, חלקם גם אנשים חזקים בעצמם בליכוד, עשו את הבחירה הפוליטית. גם הם יודעים שהסבירות הגבוהה ביותר היא שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, ובוודאי יו"ר הליכוד. חלקם מנסים להפגין שרירים, רובם מעדיפים את הקירבה.

ביום שיבואו ראשי הרשויות ביו"ש כאיש אחד ויגידו שנמאס להם והם עוזבים את הליכוד וחוברים לבית היהודי, מאזן הכוחות ישתנה. היחס שהם מקבלים, שכמה מראשי המועצות טוענים שהוא לא מספיק רציני, יתהפך, כי אז נתניהו יהיה זקוק להם. לא פייק זקוק, אלא באמת ובתמים יצטרך אותם. מאות אלפים קולות בהתיישבות הם מנדטים. מפלגת ימין כמו הבית היהודי (וסליחה מהאחרות, פשוט אין מפלגת ימין אמיתית אחרת על המפה הפוליטית), שתבוא עם 15 מנדטים, תיראה אחרת לגמרי. כן, היא תדאג בלי בושה גם לסקטור, אבל היא תדאג בראש ובראשונה לכל העם ותיבחן באמת במענה לסוגיות ההתיישבותיות. הכדור נמצא אצלם, אצל ראשי המועצות והיישובים שמעבירים מסרים זועמים נגד נתניהו, אבל ממשיכים לעשות נפשות כדי שייבחר שוב עם כמה שיותר כוח.

חילופי גברי

גם לבית היהודי יש לא מעט בעיות משל עצמו. הרכב הרשימה, שריונים אם יהיו (ובלי לחזור על פדיחת אוחנה) וכמובן - הריצה המשותפת עם האיחוד הלאומי. הבסיס לכל ההנחות, אחרי שיחות עם קובעי המדיניות משני הצדדים, הוא אחד: שני הצדדים רוצים לרוץ יחד. בבית היהודי הקצו מקומות לאיחוד הלאומי, שרוצה יותר. אבל אפשר להתפשר אם רוצים.

הבעיה של האיחוד הלאומי היא קודם כול הקביעה מי עומד בראש. זה משמעותי גם ברשימה, שכן מספר 1 באיחוד יהיה במקום השני ברשימה המשותפת. מספר 2 יהיה אי שם בסוף העשירייה הראשונה. לא מעט גורמים באיחוד הלאומי מדברים על חילופי גברי בין אורי אריאל הוותיק לבצלאל סמוטריץ'. ההבדל בין העומדים בראש ישליך גם על הגישה למשא ומתן עם הבית היהודי.

מדובר הרי בזוגיות מתמשכת. אחרי שהכירו כבר שנים, הספיקו להיות חברים, להיפרד ושוב להתחבר בניסיון להגיע אולי אפילו לחתונה ולרשימה אחת מאוחדת, הבית היהודי והאיחוד הלאומי זקוקות זו לזו. במיוחד לנוכח המצב שתיארנו כאן, שציבור גדול של חובשי כיפה לא מבין כמה חשוב שתהיה לו מפלגה שבאמת חושבת כמוהו.

על פי ההערכות בשני הצדדים, זה ייגמר בריצה משותפת. אחוז החסימה הגבוה, החשש מהביקורת הקשה על איבוד קולות הימין וההבנה שריצה עם מפלגת יחד לא בטוח שתשתלם, יביאו את האיחוד הלאומי אל הבית היהודי. יכול להיות שיצטרכו להיעשות פשרות כואבות, אבל זה המחיר של השאננות הפנימית, של מדיניות ה"יהיה בסדר" שננקטה במשך ארבע שנים, שבהן היה אפשר כבר לפתור את העניין ולהגיע מוכנים יותר לבחירות.

סטנדינג אוביישן

הרווח האמיתי של נתניהו מתאריך הבחירות הוא הישורת האחרונה שלפני ההליכה לקלפי. בשקט בשקט ראש הממשלה סידר לעצמו מקום נהדר. זמן לא רב לפני יום הבוחר נתניהו יגיע לנאום בוועידת איפא"ק, השדולה האמריקנית הפרו-ישראלית. היו שנים שנתניהו ויתר על ההגעה מסיבות שונות ונאם באמצעות מסך וידאו או אפילו שלח נאום מוקלט. השנה, האמינו לי, זה לא יקרה. נתניהו יהיה שם במלוא הדרו, עם נאום, מחיאות כפיים, חיוכים והרבה כבוד. סביר להניח שגם הנשיא טראמפ יזמין אותו לפגישה, כדי לרמוז לישראלים במי הוא בוחר. לא מופרך שנתניהו יצליח, בעזרת השגריר רון דרמר, לארגן לעצמו גם נאום בקונגרס. זו ישורת אחרונה מצוינת בשביל ראש ממשלה שהטיקט המדיני הוא אחד החזקים שלו. אם בדרך תעבור עוד שגרירות או שתיים לירושלים (הונדרוס בדרך), נתניהו יוכל להוסיף עוד קצת הישגים לסל.

עניין אחד שכבר ירד מסדר היום, לפחות עד הבחירות, הוא תוכנית המאה של ממשל טראמפ. פרסמנו כאן בעבר שישראל העבירה בצינורות שונים בקשה כבר לפני תקופת מה, שאם הבחירות יוקדמו האמריקנים ימתינו עם התוכנית לפחות עד לאחריהן. הבקשה הזאת התקבלה במלואה, כשהשבוע רמז הממשל שפרסום התוכנית יידחה, כשהבחירות בישראל הן שיקול משמעותי בקבלת ההחלטה.

התוכנית הזאת, שמרחפת מלמעלה, היא בדיוק הסיבה שמצביעי הימין צריכים לחשוב היטב כיצד יצביעו. טראמפ כבר הכריז על עזיבת סוריה ואת צעדי ממשלו הוא מכלכל לפי האינטרסים. הוא גם מתקרב מאוד לאחת המדינות שישראל נמצאת איתה על מסלול התנגשות דיפלומטי - טורקיה. חקירות? חוק הגיוס? סתם מסך עשן. הבחירות הבאות יהיו על פתרון שתי המדינות שלא מעט חברים במפלגות הימין לא מוכנים לשמוע עליו, ובשמאל הפסימי חושבים שהוא נפטר ונקבר.

העובדה שראש הממשלה אינו מעוניין לקדם את חוק מרקם החיים בהתיישבות הצעירה, מלמדת שהוא מעדיף להשאיר פתח לפתרון שתי המדינות ולא להרגיז את האמריקנים בהסדרה. טראמפ, שמודע למצב הזה, מרעיף על נתניהו מכל טוב. הוא גם הודיע לו מראש על כוונתו לסגת מסוריה, והשבוע אפילו נטען שכל המהלך מתואם לגמרי עם ישראל.

הבחירות עדיין לא יצאו לדרך, אבל מאה הימים הבאים יהיו מרתקים. נשמע הרבה הסברים והרבה מצעים ונכיר הרבה יותר מדי מפלגות, יותר משהמערכת הפוליטית יכולה לאכלס. ניפרד אט אט מלפחות רבע מחברי הכנסת שלא ישובו אליה. רק אל תהיו שאננים. הימין לא יזכה מההפקר בבחירות, והתחזקות של גוש השמאל-מרכז רק תקשה על הרכבת הממשלה הבאה ותשליך הלאה על מערכות רבות.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com