בשבע מהדורה דיגיטלית

שר הביטחון הבא

בין אם ירוץ עצמאית או יחבור ליאיר לפיד או לאבי גבאי, דרכו של בני גנץ לכיסא שר הביטחון בכל ממשלה שתקום סלולה

יאיר שרקי , י"ט בטבת תשע"ט

עוד לא הביע אף עמדה מוצקה. בני גנץ
עוד לא הביע אף עמדה מוצקה. בני גנץ
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

לא ברור באיזו מפלגה ירוץ בסוף בני גנץ, אבל אפשר להעריך שכמעט בכל תרחיש הוא יהיה שר הביטחון הבא.

בריצה עצמאית, על פי הסקרים שפורסמו השבוע, הוא מביא 16 מנדטים. יותר מגבאי ולפיד שזוכים ל-11 מנדטים כל אחד. חבירה לכל אחד מהם תהיה שווה בין 20 ל-24 או אולי 26 מנדטים. כלומר, שלם שקטן מסך חלקיו. ועדיין, השניים לא נואשו מהחיזור הגורלי על ליבו של הגנרל הגבוה והשתקן, שבלי להביע עמדה מוצקה באף נושא הפך לדמות הפופולרית ביותר בשמאל-מרכז.

גנץ הוא הדבר החדש הבא. כניסתו לזירה מורידה את לפיד לשפל שלא נרשם בסקרים במהלך כל הקדנציה. גם אורלי לוי מתחרה על אותו מאגר של קולות נודדים, ושניהם יחד מורידים את משה כחלון בסקרים לסביבות החמישה מנדטים, עוד דחיפה קלה והוא עלול למצוא את עצמו באזור המאיים של אחוז החסימה.

לפיד וגבאי מנסים לשכנע את גנץ להיות מספר שתיים שלהם, אבל לפי הסקרים הם אלו שצריכים להתמודד על הזכות להיות מספר שתיים שלו. איחוד שלו עם אחד מהם, גם אם יקטין מעט את מספר המנדטים המשותפים, יביא גם יתרונות, ובראשם הצבת אלטרנטיבה שתתחרה בנתניהו במספר המנדטים.

גנץ נערך בשלב זה לריצה עצמאית. הוא מעדיף לא להיתפס כאיש שמאל ולכן מתרחק מחיבור עם גבאי. את לפיד הוא כנראה לא מאוד מעריך, ובכל מקרה אין שום סיבה שיסכים להידחק בשבילו למקום השני. דווקא חיבור עם אורלי לוי או בוגי יעלון, ואולי שניהם יחד, יכול לתת לו את הדחיפה הנוספת לכיוון ה-20 מנדטים. מהבחירות האלה הוא בכל מקרה מתכוון לצאת כמנצח. גם אם גוש המרכז-שמאל לא יוכל להקים קואליציה, דרכו לכיסא שר הביטחון בממשלת נתניהו תהיה סלולה. בתרחיש הזה נתניהו ייהנה מממשלה יציבה אפילו יותר מהנוכחית. גוש הימין בתוספת גנץ ייתן לו ממשלה של יותר מ-70 ח"כים ושקט נפשי. הבעיה של נתניהו היא שיותר מאשר גוש ימני, חשוב לו להבטיח גוש של 61 שלא יפרשו גם אם היועמ"ש יחליט להגיש נגדו כתב אישום.

אצל גבאי הצרות גדולות אפילו יותר מאלה של לפיד. הנתח שגבאי נתן ללבני, תפקיד יו"ר האופוזיציה בתמורה לכך שלא תתפצל מהמחנה הציוני, השיג אפקט הפוך. במקום להשביע אותה, הוא רק עורר לה את התיאבון. לבני, שכבולה באופן רשמי בהסכם שחתמה עם גבאי, לא מפסיקה לחתור תחתיו. היא מסתובבת ומדברת בכל במה אפשרית על כך ש"צריך לוותר על האגו" בשביל האיחוד. היא חולמת על מחנה ציוני גדול שבו ייקחו חלק אולי גם גנץ, ברק ואפילו לפיד. את המקום הראשון יבחרו על פי סקר עומק שיזמינו, וכן, ברשימת המתמודדים להוביל את האיחוד הזה היא רואה גם את עצמה.

ואם זה לא מספיק, העמודה המתכווצת של המחנה הציוני בסקרים מבהירה לחברי הכנסת שיותר ממחציתם כבר לא יחזרו לכנסת הבאה, וזה עוד לפני שגבאי השתמש בשריונים שלו. הקשר שקשרו השבוע לפחות חמישה ח"כים, עשוי להסתיים בגוש של שמונה חברים שיתפצלו כבר עכשיו מהמחנה הציוני, וינדדו יחד עם מימון המפלגות שלהם לספינה קצת פחות טובעת. מרצ או לפיד זה כבר פחות עקרוני מבחינתם.

סדר חדש במגזר החרדי

ההחלטה על הבחירות תפסה את ההנהגה החרדית בפיצול כמעט חסר תקדים. מהקרב היצרי של הבחירות המוניציפליות ועד לחוק הגיוס, אין שום סוגיה שמשה גפני ויעקב ליצמן הצליחו להסכים עליה. הציבור הרחב מתקשה בכלל להבחין בהבדלים שבין החסידים והליטאים בתוך יהדות התורה, אבל בחודשים האחרונים הם חזרו להתנהל כגופים פוליטיים נפרדים ויריבים. אגודת ישראל לחוד ודגל התורה לחוד. בפעם הראשונה מזה שלושים שנה, האפשרות שהמפלגות ירוצו בנפרד חזרה להיות על השולחן. ועדיין, קשה להאמין שבחירות תשע"ט יהיו שחזור של בחירות תשמ"ט, השנה שבה הקים הרב שך את דגל התורה, שרצה בפעם היחידה בהיסטוריה נגד אגודת ישראל.

אפילו עם שכרון הכוח שאוחז בליטאים אחרי הבחירות המקומיות, הם יודעים שאחוז החסימה הגבוה יכול להשאיר גם אותם וגם את החסידים מחוץ לכנסת. ריצה נפרדת תהיה התאבדות, ולכן המאמצים מוקדשים כרגע לחלוקה מחדש של המקומות והתפקידים בתוך הרשימה המאוחדת. עד היום נהנו החסידים מיחס של 60:40 לטובתם ברשימה לכנסת, שם גם נשמר המקום הראשון לנציגם יעקב ליצמן. גם בחלוקת התפקידים ידם הייתה על העליונה. הליטאים, שגרפו לפני חודשיים בירושלים שישה מנדטים מול שלושה בלבד של החסידים, מבקשים עכשיו להפוך את הסדר הישן ולקבל ברשימה לכנסת יחס של 60:40, אבל לטובתם. ייתכן מאוד שהצדדים ייפגשו בסוף באמצע – ויחלקו שווה בשווה את הרשימה והתפקידים.

במובן הזה, הבחירות המקומיות היו פריימריז פנים-חרדיים כואבים, אבל התוצאה היא דווקא שיעור במגבלות הכוח וסדר פנימי חדש במגזר. אם נסתכל על מה שקורה השבוע בירושלים, שהייתה סמל הפיצול החרדי, נוכל אולי לקבל איתות לבאות: אגודת ישראל החבולה והצולעת הצטרפה לקואליציית ליאון אחרי ש"ס ודגל התורה, ואפילו הפלג הירושלמי הוזמנו לשולחן. נראה שליצמן וחבריו הפנימו בסוף את לקחי הבחירות ובעיקר את המספרים החדשים.

התרחיש הפחות אופטימי הוא שהמגעים בין המפלגות יתפוצצו. כדי להימנע מאובדן קולות, ש"ס ודגל התורה, שממילא פעלו ברחבי הארץ כציר פוליטי מאוחד תחת הנהגתו של הרב קנייבסקי, יתאחדו לרשימה אחת, כשמנגד אגודת ישראל תרוץ יחד עם הפלג הירושלמי ועם אלי ישי.

במצב כזה אין אף קול חרדי שהולך לפח. המפלגות החרדיות אולי יגדילו את כוחן מעט, אבל יתקשו מאוד לשתף פעולה בממשלה הבאה. הדבק שיאפשר קומבינציה של ש"ס-דגל נגד אגודה-הפלג-ישי, הוא השנאה המשותפת. מערכת בחירות כזאת עלולה לקרוע את המגזר באופן בלתי הפיך, וגם לא תיטיב עם העמדה החרדית במשא ומתן הקואליציוני שאחרי.

הדיון הזה הוא לא רק פוליטיקה פנים חרדית מפולפלת. הפילוג החרדי עשוי להפוך את מפת הגושים. בבחירות האחרונות איבדו המפלגות החרדיות חמישה מנדטים מכוחן בגלל מאבקים פנימיים. אם הגוש החרדי ימשיך להתכווץ בגלל הדימום הפנימי, גוש הימין עלול לשלם את המחיר. ולכן יש מי שכבר מוכן לעשות הכול כדי לתווך ולפשר בין הניצים והחצרות. קוראים לו בנימין נתניהו.

טעות חוזרת?

בגזרת הבית היהודי והאיחוד הלאומי אין נהרות של דם רע והחיכוך הוא בפרופיל תקשורתי נמוך, אבל גם כאן עדיין לא נסגרה באופן רשמי ריצה משותפת. הפערים כרגע הם לא רק עניין טכני של משא ומתן. בלי להיכנס לשורשי המחלוקת ומי צודק בה, יש פרט אחד שצריך לעמוד לנגד עיניהם של כל הצדדים: אחוז החסימה בבחירות הקרובות מוערך בכ-150 אלף קולות.

קואליציית המיעוטים של אלי ישי, יוני שטבון ועוצמה לישראל בתמיכת הרבנים החרד"לים מהרב דב ליאור ועד הרב טאו, הביאה בפעם שעברה הישג מרשים, אבל נשארה בחוץ. חזרה על אותה התנהלות שתעלה לגוש הימין בשלושה מנדטים יקרים, עלולה לגרום לכך שבקלפי יהיה רוב של פתקי ימין, אבל מפת המנדטים תתהפך.

לתגובות: 2sherki@gmail.com