מה שמו של הקב"ה?

מה משמעות בקשתו של משה לדעת מה שמו של ה' טרם הודעתו לעם ישראל על היציאה המתקרבת ממצרים? הרב אדרי לפרשת שמות.

שמעון כהן , י"ט בטבת תשע"ט

התחדשות ותשובה
התחדשות ותשובה
צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

משה רבנו שואל את ריבונו של עולם מה שמו כדי שיוכל לומר זאת לעם ישראל לקראת צאתם ממצרים, אך מהו שמו של הקב"ה ואיך ניתן לתת שם למי שכולל בתוכו את הכול? בעוד לכל חפץ יש שם ולכל אדם יש שם, איך נכון לקרוא למי שכולל את הכול?

משה העז לשאול את מה שלא שאלו לפניו, מה שמך. אף אחד מהאבות לא שאל זאת, והמדרש מספר שהייתה תרעומת על משה על השאלה הזו.

מעל כל ההגדרות והשמות, ולמרות שאנחנו לא יודעים את מהותו של ה', יש דבר אחד שאנחנו בטוחים בו והוא שהפרט הקטן ביותר קורא בשם ה' ונענה בתפילתו, ועל כך יש פסוקים ותורות שלמות.

בעולם שלנו מטרות גדולות משכיחות פרטים קטנים, מיליונים הוקרבו על מזבח אידיאלים גדולים, ונדמה שאין ערך לחייו של החייל הקטן והנה כאן האדם הקטן פונה ונענה בתפילתו. לעומת זאת כאן יהודי קטן קורא בשם ה' וה' עונה לו.

הקב"ה משיב ואומר למשה 'אהיה אשר אהיה', כלומר אני עונה לך באותה מידה שאתה פונה אליי. אם תבוא באמונה גדולה אהיה איתך באותה מידה, ולהיפך. הקב"ה אומר לנו אל תגדירו אותי, אהיה כפי שאתם מתנהגים.

רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מעיר שאותיות השם משה הן אותיות 'השם'. משה שואל את ה' 'מה שמך' והמשמעות היא 'האם אתה איתי גם כשאני לא בסדר? האם אתה לא שוכח אותי גם כשאני בגלות? גם כשאני תחת עולה של מצרים?

בעל 'בית אברהם' מסלונים אומר שאם יהודי אחרי חטא לא מסוגל להתפלל להשם הגדול מתוך תחושה שאינו ראוי הרי שלא טעם טעם חסידות ויהדות.

אומר רבי נתן ששם 'אהיה אשר אהיה' הוא עניינה של התשובה. הקב"ה אומר שאני "מהווה" מחדש מממציא את העולם בכל פעם מחדש. הקב"ה הוא מחויב המציאות שאי אפשר בלעדיו, אבל גם אני, שאיני מוכרח המציאות, מתוך כוחה של התשובה אני מקבל את הקיום מחדש, בכל יום ויום אני מקבל עוד הזדמנות ועוד מציאות. הקב"ה אומר לנו 'אני אתכם בקוצים של הסנה, גם באש הצרות אני אתכם'.

החוטא מתחרט על מעשיו והיה רוצה שהדברים לא היו מתרחשים מלכתחילה. הקב"ה לא ברא את העולם והשאיר אותו "על אוטומט", אלא מחדש בכל יום בטובו מעשה בראשית, בכל יום זוכים במציאות מחדש.

ניתן להוסיף כאן את שתי הראיות שקיימות בעולם, ראיית האב וראיית האם. אבא רואה את בנו כפי שהוא צריך להיות ומשום כך יש יראה מפניו. לעומתו מבטה של האם מקבל את הבן כפי שהוא. אלו שני המנהיגים שאנחנו פוגשים בפרשה, משה ואהרון.

משה הוא איש האמת שאינו יכול לראות עוול ולקבל את העולם כפי שהוא. הוא שואף לשפר אותו, ואף יש לו טענות על האופן שבו הקב"ה מנהיג את הגאולה, 'למה הרעות לעם הזה'. מידתו היא ייקוב הדין את ההר, אבל אי אפשר לשרוד עם ראייה תובענית שכזו. ישנו הצורך באהרון אוהב השלום, הוא האימא, הוא המקבל את האדם כפי שהוא.

הקב"ה אומר לנו שהוא איתנו תמיד ונותן הזדמנות בכל יום להתחדשות והתחלה חדשה.