להביא דברים אל הקשר

נחמה ביטקובר בשני סיפורים על הפערים בין גברים לנשים ועל הדרך לגשר על פערים בתקופת הדייטים.

נחמה ביטקובר , כ"ב בטבת תשע"ט

דייט
דייט
צילום: ISTOCK

תמיד אני שומע שבנות מתלוננות שמי שיוצא איתן לא מספיק החלטי. ב”ה לי אין בעיה כזו.

אני אוהב להחליט, להוביל.

יש לי המון רעיונות מעולים מה לעשות בדייטים, ואני אפילו עובד במשרה חלקית במקביל ללימודים, אז אני מרשה לעצמי בכיף לפנק כשיושבים בבית קפה.

בקיצור, לפי הספר.

לפני חודש הציעו לי להיפגש עם תמר. היא נשמעה לי אחלה בחורה, אז הסכמתי. והיא באמת אחלה.

אממה, בדייט האחרון שלנו היא לקחה אותי לשיחת "מה אתה חושב את עצמך ואולי אתה בכלל גבר מכה".

אני לא חושב את עצמי. כאילו, אני לא הלל הזקן, אבל סביר. ובחיים לא הייתי פוגע בבחורה, בטח לא בתמר. אני לא מבין מאיפה זה בא לה. אמרתי לה את זה.

אז היא אמרה שאני החלטי מידי, לא נותן לה לקבל החלטות בעצמה ושהיא כבר לא בת שלוש. אמרתי לה שאני יודע שהיא לא בת שלוש, כי אם היא היתה בת שלוש לא הייתי רוצה להתחתן איתה.

היא ממש הסמיקה, ולא ידעה מה לומר איזה 10 דקות.

רק אז קלטתי מה אמרתי לה.

כאילו, ברור שאני רוצה להתחתן איתה וזה.

בשביל זה אנחנו נפגשים, לא?

אבל אולי לא הייתי צריך לומר את זה בדיוק ככה...

***

דינה הציעה להכיר לי את בן- דוד שלה, אליהו.

הוא היה נשמע לי בחור טוב בסה”כ. והפרטים די התאימו למה שרציתי (אף פעם אין 100 אחוז…), אז הסכמתי.

טוב, אז הוא באמת התקשר אלי, והציע שניפגש יום למחרת בבית קפה ושהוא יבוא לאסוף אותי בשעה 19.30.

לא היה לי איזה משהו מיוחד לעשות יום למחרת בשעה 19.30 אז זרמתי איתו.

האמת? הוא בחור מצחיק. ממש נהניתי בדייט, ואני לא אומרת את זה בדרך כלל. בסוף, הוא ממש התעקש שהוא ישלם. כמעט רבנו על זה.

אני מעדיפה לשלם על עצמי, תודה רבה. במיוחד בדייט ראשון-שני.

אחר כך, אם ממשיכים, אז זה מרגיש לי יותר נעים וגם מתאים אם הוא משלם עלי, וחשוב לי שגם אני אשלם לפעמים... לא רוצה להרגיש חייבת לאף אחד... רוצה לפנק? תפנק את אשתך. לא אותי. לא לפני שבכלל הכרנו.

יום אחר כך, הוא מתקשר אלי, ומדבר... הפתיע אותי שהוא לא שאל “איך היה לך אתמול? את רוצה להמשיך?” אבל רציתי להמשיך, אז זרמתי...

חשבתי, שבדייט השני נפגש באמצע. בכל זאת, הוא מגיע מבאר שבע ואני גרה במרכז... אבל בסוף הטלפון הוא אומר לי “אז נפגש מחר ב18.00 מתחת לבית שלך?”

הייתי כל כך בשוק שלא היה לי נעים לומר לו לא...

בכל אופן, איך שאני נכנסת לאוטו, הוא מוציא לי אייס קפה מפנק כזה של ארומה (איך הוא ידע שזה מה שאני הכי אוהבת?) ולוקח אותי למרפסת תצפית מהממת.

דייט שלישי הוא כבר מזמין אותי למסעדה.

אני כבר יודעת שהוא הולך לשלם עלי ולא נעים לי, אז אני מזמינה את המנה הכי זולה בתפריט (מרק). זה לא ממש עוזר לי, כי הוא מזמין בשבילי גם צ’יפס ושתיה ואת הקינוח הכי יקר.

קלטתן את הטיפוס, נכון?

עכשיו, מה הקטע? שטוב לי איתו. הפגישות זורמות והכל טוב... רק ש... האלו... גם אני חלק מהקשר הזה... אני גם רוצה להשקיע...

ואתה יודע מה? אני אפילו רוצה להחליט לפעמים!!! אישה זה לא קישוט. יש לי דעה, עמדה, רצונות. אפילו ביחס לנושאים שוליים כמו איפה נפגשים, ומתי ומי משלם.

אחרי חודש נמאס לי, אז אמרתי לו את זה.

בתגובה, הוא די הציע לי נישואין.

נו, אז מה אני אמורה לעשות עכשיו?

_____________________________________________________

כמה שאנחנו שומעות על זה וקורה לנו – לא הופך את זה לפשוט יותר להתמודדות – אנחנו פשוט שונים. גם בחור מתוק שממש מפנק ומשמח (ואיזה כיף לתמר..) יכול מאוד להעיק עלינו בזרימה ובעצמאות יתר שלו.

”האלו! תשאל גם אותי…”

האמת, שתמר זו ממש ההזדמנות שלנו לדבר קצת על המיומנות הזו – "להביא דברים לתוך הקשר".

יוצא לנו להרגיש שיש דברים שמפריעים לנו, מציקים, חוסמים וכו’. אחד הכלים המדהימים לעלות קומה בתקשורת בינינו, היא להביא את זה לקשר.

ובעברית נחמה? מה זה אומר?

לספר – מה אני מרגישה. מה זה עושה לי. מה אני צריכה...

אבל... וזה אבל גדול – השאלה היא איך. לא בטוח שלומר לו שהוא הולך להיות גבר מכה זה הכיוון.

ואם לדעתך הוא הולך להיות גבר מכה – תבדקי זאת מול איש מקצוע ותחתכי. אפשר גם בטלפון. אל תטרחי לעבוד על הקשר ביניכם בשלב הזה.

אלא מה... לפעמים משהו מציק לנו בשני, ואנחנו פשוט מתארים לו עם כל השלבים כמה זה נורא וכמה זה חמור. הבעיה היא שזה לא ממש משיג את התועלת של ”להביא דברים אל הקשר”.

כשאנחנו פוגשים בביקורת אנחנו בדרך כלל מתכווצים, נאטמים, נבהלים והולכים צעד אחורה.

כדי ליצור שיחה זוגית אמיתית, טובה, שמצליחים להכיל בטוב אחד את הרגישויות של השני, חשוב להשתמש בשני כללים חשובים – 1. ”חסר קטן מתוך יש גדול” ו-2. “מסרי אני”.

כדאי להתחיל בטוב. באופן כנה לומר מה טוב לי, איך אני אוהבת אייס קפה של ארומה, וכמה מפנק זה לחסוך נסיעה מהמרכז לבאר שבע… וכמה אני מעריכה את ההשקעה, וברור לי שזה לא מובן מאליו. אפשר להוסיף עוד, זו ההתחלה ואז לומר שיש נקודה קטנה שקצת מקשה עלי, ורציתי לשתף בה, כי הקשר הזה משמעותי עבורי:

”אני מרגישה כיף וחלק כאשר גם אני שותפה בהחלטות, אפילו קטנות, איפה הפגישה מתקיימת. זה עושה אותי חלק, עושה אותי שותפה, כן גם בתשלום בבית קפה, לפחות בשלב הראשון – זה נותן לי מקום ומכבד אותי, מבין אליהו? ככה משמח אותי, ככה טוב לי”

כך, אני מביאה את ההרגשה שלי, ומרוויחה את הרווח הנדיר של שיתוף במקום פנימי שלי, שיוצר ביחד, אבל אני עושה זאת מתוך הערכה ומתוך שיתוף בתחושה שלי.

זה לא כזה קל. יש משהו קצר הרבה יותר בלומר שלהחליט לבד כל הזמן מביא גבר ללהיות גבר מכה, זה משאיר אותי בעמדת כח ואותו בעמדה שצריך להתנצל ולהביא ראיות לחפותו. אבל… זו בדיוק הדרך הקצרה לחתוך. זה קצר, אבל לא ממש מוביל למה שהייתי רוצה. ואליהו נשמע באמת חמוד..

הכותבת היא ראש מכון עומק הקשר, העוסק באימון רגשי לקראת נישואין, מרצה ומנחת סדנאות.