למה המפלגה הדתית לאומית מתפוררת?

כאשר בוחנים מה נתן את הכוח למפלגה הדתית לאומית ההיסטורית וגיבש אותה לגוש בעל משמעות, מבינים את תהליך ההתפוררות כיום. פרשנות

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ד בטבת תשע"ט

היו ימים. צירי ועידת המפד"ל
היו ימים. צירי ועידת המפד"ל
צילום: יוסי זליגר

ככל שהמגזר הדתי יותר חזק, יותר משפיע, יותר תופס מקום בתוך הציבוריות הישראלית, ככה נציגותו הפוליטית הולכת ומתפוררת.

"הבית היהודי" גרסת בנט היתה במובן הזה אשליה, אבל כמובן שכמו כל אשליה הגיע הרגע שבו היא התנפצה.

מה היתה האשליה? בנט למעשה עשה לבית היהודי (שם שהסיעה בכנסת קיבלה כמעט ארבע שנים לפני שהוא הגיע) ניתוח לשינוי מין זמני. הוא הפך אותה ממפלגה דתית עם נטייה ימנית חזקה למפלגה ימנית עם נטייה דתית. בכך הוא פירק את הרעיון בלי לפרק את המסגרת ונתן למפלגה עוד אורך נשימה, אבל עם תוקף מוגבל מאוד.

ברמת השיווק הוא ניסה לעשות משהו שהוא עוד יותר מתוחכם. למי שמעוניין במפלגה דתית הוא שיווק את הבית היהודי כמפלגה דתית, ולמי שלא מעוניין הוא שיווק אותה כמפלגה פתוחה. בפועל זה מתוחכם מאוד אבל עובד חלקית בלבד ובסוף כמובן שזה קרס. וזה קרה במוצ"ש.

ולמה מפלגה דתית לאומית חזקה כבר לא יכולה להיות היום? בשביל לענות על זה צריך לחזור קצת להיסטוריה. כשמנסים להבין מה היתה המפד"ל ההיסטורית ומהם ערכי "תורה ועבודה" הקלאסיים, מגלים תמונה מעניינת. מבחינה מדינית המזרחי ועוד יותר הפועל המזרחי היו מפלגות מתונות מאוד. בין מרכז לשמאל במונחי ימינו. אולם, בסוגיות דת ומדינה את שתי המפלגות הללו היינו מגדירים היום אולטרא חרד"ליות. כמעט כל החקיקה הדתית שקיימת עד היום במדינת ישראל יצאה מבית מדרשן של שתי התנועות הללו ובהמשך גרסתן המאוחדת, המפד"ל בגרסתה הקדומה.

למעשה, לא כל כך חשוב מה היו העמדות של המפד"ל ההיא, מה שחשוב הוא שהיתה הסכמה יחסית רחבה על מה צריכות להיות עמדות המפלגה בסוגיות "דתיות" מובהקות. היה ברור שדתיות היא מנבא טוב לעמדות מסוימות בתחום הזה של עיצוב דמותה היהודית של המדינה. וזה, למרבה הצער או שלא, פשוט השתנה לחלוטין.

כיום ישנו גיוון עצום בתוך המגזר בדיוק בסוגיות הללו. המגזר מכיל עמדות שחלקן נמצאות בתחום הזה ימינה מעמדותיה של "דגל התורה" וחלקן נמצאות שמאלה מיאיר לפיד, עם כל הוריאציות האפשריות באמצע. לא מדובר בהתפלגות נורמלית שבה הכמות הגדולה נמצאת במרכז והשוליים זניחים, הפרישה על פני הקשת היא די שווה עם נטייה מאוד משמעותית לאזורי הקצוות דווקא. ובניגוד למה שאולי אפשר היה לחשוב, המחלוקת הזו היא גם לא פונקציה של מידת הדתיות, אם בכלל אפשר למדוד דבר כזה.

התוצאה היא שגוף פוליטי תיאורטי שינסה לייצג את המגזר הדתי לא יוכל לעשות כלום בנוגע למשימה הכי חשובה שצריכה להיות למפלגה "דתית", הוא לא יוכל לגבש עמדה ולהוביל עמדה בנוגע לעיצוב דמותה של ישראל כמדינה יהודית. ואם כן, למה זה אנוכי? לדאוג לתקציבים למוסדות? זה דבר חשוב אבל זה לא מסוגל לארגן מפלגה בשנת 2019 (וספק אם זה יכול היה לארגן מפלגה גם בשנת 1969).

לכן הנציגות הפוליטית של המגזר מתפוררת, ומה שנשאר ממנה הוא החלק הקטן יחסית בקצה הימני של סקאלת הדעות שהזכרנו, שמסוגל לייצר איזו שהיא אמירה קוהרנטית יחסית בתחום של דת ומדינה. אבל צריך לומר את האמת, האמירה הזו נהנית מתמיכה מאוד מוגבלת, והשאלה אם מפלגה כזו תהיה מסוגלת לעבור את אחוז החסימה היא שאלה כבדה, לא פשוטה בכלל. אני בצד שמאוד מקווה שהתשובה לשאלה הזו חיובית, אבל מודע לעובדה שיתכן שהתופעה הזו ששמה מפלגה דתית לאומית עלולה לחלוף תוך זמן מה מן העולם