בשבע מהדורה דיגיטלית

להיות בני גנץ

כשהימין לא מפסיק להתפצל, יש רק אחד שיכול להרוס לשמאל את הבחירות. ולא, זה לא ביבי

דביר שרייבר , כ"ו בטבת תשע"ט

הסמוטריצ'ים גנבו להם את המדינה. אילוסטרציה
הסמוטריצ'ים גנבו להם את המדינה. אילוסטרציה
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

השמאלן התורן ישב בבית הקפה הקבוע שלו, בחש באספרסו וקילל את נתניהו, כשלפתע נכנס יועץ התקשורת ובלי לבזבז זמן ניגש אליו והניח יד אל כתפו. "הבחירות הוקדמו", אמר היועץ, "בוא".

את השמאלן התורן אפשר לזהות בקלות: הוא בן 65 או יותר, גר בתל אביב, יושב באותו בית קפה עם אותם אנשים ושותה את אותו אספרסו ארוך עם חלב, בז לצעירים שקוראים לזה מקיאטו, לא מכיר בחוקיותו של חלב סויה, חושב שהדור הצעיר שכח מה זה להיות שמאלנים, דובר עברית מצוינת ומשוכנע שגנבו לו את המדינה ממש מתחת לידיים.

"טוב שנזכרו בי סוף סוף", רטן השמאלן התורן וקם בכבדות מהשולחן, "הולכים לתכנן איך אנחנו סוף סוף נותנים לפשיסטים האלה בשיניים?"

"כבר לא משתמשים בביטויים האלה", הוביל אותו יועץ התקשורת החוצה, "ויש לנו צוותים שמכינים את הבחירות, אנחנו לא זקוקים לעזרה שלך".

"אז לאן אנחנו הולכים?"

"להחביא אותך".

"למה?"

"כדי שלא תפריע".

"אל תדאג, בחור צעיר", אמר השמאלן התורן בבוז לעגני במקצת, "אני אראה לכם איך מטפלים בבורים האלה, הלאומנים האלה, הג'יהאדיסטים, הנבובים, המצועצעים, הטפילים, אוכלי הקורצה, מלחכי הפנכה, נערי הגבעות, מסולסלי הפאות, קיני הצרעות, מנשקי הקמעות..."

"אתה מבין למה צריך להחביא אותך?", נאנח היועץ.

"רגע אחד", נעצר השמאלן, "אתה לא מסכים איתי?!"

"עם כל מילה", אמר היועץ, "אבל זה לא אומר שצריך להגיד את זה. אתה מבין, כל מערכת בחירות אנחנו עושים מאמצים אדירים כדי למשוך אלינו את הקולות של העממיים האלה מהפריפריה שמחוץ לתל אביב, ואז שבוע לפני הבחירות בא איזה שמאלן תורן והורס הכול עם אמירה על בהמות שלא קוראות צ'כוב ועל תת-תרבות של קש וגבבה".

"הם באמת קש וגבבה!"

"אבל אסור לנו להגיד את זה! למה לדעתך אנחנו מפסידים בבחירות כל פעם מחדש?"

"כי הימנים גנבו לנו את המדינה".

"מה לעשות? הם הרוב".

"אנחנו הרוב. עובדה, כל מי ששותה איתי אספרסו חושב כמוני".

"ומה לדעתך חושבים אנשים בבתי קפה מחוץ לתל אביב?"

"מה, בפריז?"

"בשדרות! באשדוד! בעפולה!"

"למה לשתות קפה בעפולה?"

"עזוב, קח את זה כנתון: הם הרוב, אנחנו צריכים אותם, ואנשים כמוך מרחיקים אותם מאיתנו".

"אני לא מבין. אתה רוצה להביא לפה אנשים מעפולה?"

"אני רוצה את הקולות שלהם!"

"נו ברור, רק אנחנו יודעים להנהיג את המדינה".

"הם לא חושבים ככה".

"לא משנה מה הם חושבים, העיקר שאנחנו צודקים".

"זה לא מספיק כדי לנצח בבחירות".

"הא, דמוקרטיה מזופתת".

"הנה, אתה רואה?"

"מה קרה?"

"מי משתמש היום במילה 'מזופתת'?!"

השמאלן התורן הביט סביבו בייאוש. "טוב", הוא סינן, "מה אתם הולכים לעשות אתי?".

"בשלב הראשון אתה מתבקש לא לענות לטלפונים, לא לפרסם פוסטים, לא להתראיין לאף אחד ולא לצאת מהמתחם הקדוש שבין כיכר הבימה לצוותא".

"ואם אני ארצה לצאת לאיזה מסע נועז?"

"איזה מסע?"

"למשל, לחצות את הכביש ולבקר במוזיאון תל אביב לאומנות".

"נסתדר עם זה", הסכים היועץ, "העיקר לשתוק כמו בני גנץ. לא להגיד אף מילה על פריפריה, מסורת ואנשים שאוכלים קוסקוס, ובשום פנים ואופן לא לומר שמה שאנחנו עושים לפליטים בדרום תל אביב דומה למה שאנחנו עושים לפלשתינים, שזה לא פחות גרוע ממה שעשינו לנאצים. ברור?"

"בסדר, בסדר!"

"ושבוע לפני הבחירות אתה נועל את עצמך בארגז".

"ארגז? למה?"

"כדי שלא תפלוט בטעות משהו שיגמור לנו את הבחירות ברגע האחרון".

"טוב, אבל בתנאי אחד".

"נו?"

"שאחרי הבחירות תכניסו לשם את כל הסמוטריצ'ים המזרחיים מלחכי הגבבה האלה".

"נו ברור. בשביל זה כל המאמץ".

מבקשי מקלט

אז כולם כבר יודעים מה נפתלי בנט ואיילת שקד אמרו במסיבת העיתונאים במוצאי שבת. מה שלא כולם יודעים זה שממש ברגע האחרון הושמט מהנאום משפט אחד:

בנט: "אני בא מבית דתי".

שקד: "אני באה מבית חילוני".

בנט ושקד: "ושנינו משאירים מאחורינו בית הרוס".

*** אבא של חייל ***

אני יודע שבחירות וזה וכל השאר ממש לא חשוב, אבל אני בכל זאת חש צורך מסוים לספר לקוראים הנאמנים (לא דבר מובן מאליו בעידן שבו כל יומיים מישהו מחליף מפלגה. ציפי לבני בתגובה: פחחח) שבשעה טובה ומוצלחת, הבן השתחרר מהצבא. זאת אומרת לא לגמרי, הוא רק עבר מסטטוס של חוגר למצב של"ת, אבל זה בכל זאת הבדל של שמיים וארץ. עד עכשיו הוא היה צריך להעמיד בכל בוקר מסדר, מעכשיו יש לו סדר בוקר. עד עכשיו כל הזמן אמרו לו שככה זה ואין מה לעשות, מעכשיו דורשים ממנו לברר כל סוגיה בעיון ולעומק. עד עכשיו הוא התלונן על האוכל בצבא, עכשיו הוא יכול להתלונן חופשי חופשי על האוכל בישיבה.

מעכשיו אין יותר "אני לא חוזר הביתה כי השאירו אותי שבת", יש "אני לא בא הביתה כי אני נשאר בישיבה". אין שמירות, יש "משמר". אין יותר תפיסת קו פתאומית כל יומיים בעזה-יו"ש-צפון. אין חיילים מוטרפים בגלל מטבח מוטרף. אין דילמות אינסופיות על מה מבצעי ומה סתם חילול שבת. אין יותר מילים שהוצאו מהקשרן כמו צהוב, צעיר, חלבי, רגילה. ראשי התיבות הופכים משבצ"ק, סד"כ, אט"ל וסרס"פ לנפק"מ, קלב"מ, את"ל וקמ"ל. אין יותר כביסות בלחץ שעתיים לפני שבת ומייבש שפועל במחזורים במוצאי שבת (בישיבה ממילא הולכים כל הזמן עם אותו סווצ'ר). אין קבוצות ווטסאפ גועשות עם שמועות לא מבוססות. אין דיסטנס, אין שעות ביציאה, אין עבודות רס"ר רק כדי להעביר את הזמן, אין הקפצות, אין הקרצות, אין הנפצות.

תם הפרק הצבאי, רות סוף, חזל"ש – חזרה לשגרה, חזרה לשפיות, חזרה גנרלית לקראת הדבר האמיתי: שנים ארוכות של מילואים.

תם הטקס. המסדר יעבור לנוח.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com