בשבע מהדורה דיגיטלית

בישול ויראלי

החברות המיוחדת בין חן קורן, קרן קדוש ואבישג שאר ישוב והחיבור התמידי שלהן לרשתות החברתיות, עושים רק טוב לעסקים שלהן

שרה פני עוזרי , כ"ו בטבת תשע"ט

מימין לשמאל: אבישג שאר ישוב, קרן קדוש וחן קורן
מימין לשמאל: אבישג שאר ישוב, קרן קדוש וחן קורן
צילום: אבישג שאר ישוב

בחצר ירושלמית קטנה משתרך תור ארוך ועליז, ובסופו ממתינה מנה קטנה וממכרת.

לחמנייה מטוגנת ממולאת סלט טונה, לימון וביצה. הפריקסה הטוניסאי. החצר פתוחה למשך 12 שעות שבהן אנשים מגיעים, מתחבקים עם בעלת המקום, טועמים ממעשה ידיה ומפנים מקום לבאים אחריהם. מסיבת הפריקסה התוססת בחצר ביתה של חן קורן לא עברה מפה לאוזן כי אם מפוסט לסטורי.

אם בעבר סצנת הקולינריה בישראל הייתה נתונה לחסדיהן של המדיות המסורתיות, נראה שהיום המהפכה מתרחשת ממש כאן, מתחת למקלדת שלנו. בימינו אפשר להצליח גם אם אינכם מופיעים בתוכנית הבוקר או על שער מגזין. הרשתות החברתיות הן כר פורה לאנשים מוכשרים שמוצאים דרך אל ליבו של העם שבוהה במכשירו החכם.

רעיונות מופרכים הופכים למציאות

חן קורן, בת 31, מהצמד חן ואלון שהתמודד בתוכנית הריאליטי 'בייק אוף', עורכת סיורי אוכל בארץ ובעולם, ומתגוררת בסמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים יחד עם בעלה אלון וילדיה בארי ושקד. חן פרצה לתודעתנו דרך המסך הקטן אך בהמשך דרכה הצליחה לחדור אל קהלים נוספים דרך הפייסבוק והאינסטגרם. קבוצת הפייסבוק שלה "במטבח של חן ואלון" מונה היום יותר מ-27 אלף חברים, ומדי שבוע מתפרסמים בדף מתכונים מכור מחצבתה על פי בקשת הקהל. ואם טרם שמעתם על הקציצות של אלון, אחד מהשניים: או שאינכם חובבים בישולים או שאתם מנותקים מהרשת.

את מסיבת הפריקסה בחצרה של חן פקדו כאלף איש והיא הייתה הצלחה מסחררת. כמו הרבה מהיוזמות האחרונות מבית היוצר שלה היא נולדה מרעיון של חברתה הקרובה, קרן קדוש, מבעלי המסעדה והקונדיטוריה המיתולוגית בירושלים קפה קדוש. קרן, בת 41, קונדיטורית ויזמית אירועי קולינריה בירושלים, פשוט רצתה לטעום פריקסה.

"בערב יום כיפור קרן אמרה לי שבא לה פריקסה ושנארגן מסיבה". חן מספרת שקרן החלה לשלוח הודעות והיא עצמה התחילה לעבוד במטבח הביתי. קרן הבינה מהר מאוד שלמסיבה בחצר ביתה של חן צפויים להגיע אנשים רבים והיא לא טעתה. הצלע השלישית של החבורה העליזה, אבישג שאר ישוב, בת 28, צלמת עיתונות ודוקו מגיל 19, מרצה ומלמדת צילום ונשואה לצלם בני דויטש, הייתה שם לאורך כל הדרך בעיקר בשביל לעזור.

אבישג: "מה שהיה בערב הפריקסה הראשון היה לא יאומן. רק אחרי שהגיעו כמויות של אנשים הבנתי שהרעיונות המופרכים של קרן הופכים למציאות", חן, קרן ואבישג צוחקות.

אנחנו יושבות בסלון ביתה הצבעוני של חן. על השולחן טארט שוקולד מריר על פי מתכון של ז'אק ג'נה שאבישג הכינה, באוויר ניחוח חביתה ובצל סגול שחן רקחה וקפה, קפוצ'ינו ואספרסו חבוקים בין ידינו. צופה מהצד היה יכול לחשוב שהחברות בין השלוש היא רבת שנים. אך הקשר ביניהן נרקם רק בשנתיים האחרונות, וכמו חברות טובות הן לא מצליחות להיזכר מתי הזרות הפכה לחברות אמיצה.

את האחווה ביניהן אפשר לראות מעל דפי האינסטגרם והפייסבוק, בכל אופן זו הקולינרית. אין עקרת בית או אם עובדת ועסוקה שלא נתקלה במתכון לפקיילה של חן, בעוגלשבת של אבישג או באקלר שקרן העלתה מהוויטרינה בקדוש.

חן: "שלושתנו עצמאיות ויש לנו את המקום שלנו. אף אחת לא מאיימת על השנייה, ויש משהו מאוד טהור בחברות שלנו".

קרן: "ארגנתי פסטיבל בירושלים, וחן כבר הייתה שם לפניי. אני לא צריכה לבקש את העזרה, היא שם תמיד. זה מאוד ברור ופשוט. למשל, אני מעלה פרסום של סופגנייה בפייסבוק, ואחרי דקה אני אראה את זה אצלה בדף, בלי שאני מבקשת".

אבישג: "אם יש תלונה על מישהי זה מגיע לשנייה. אם מישהי אכלה אקלר לא טעים בקדוש לטענתה, היא תכתוב לחן. אפילו מישהו כתב לחן צ'ק עם השם חן קדוש".

מטיילות כדי לאכול

השיא האחרון לשילוב הידיים של שלושתן היה המסע הקולינרי הראשון והמשותף שלהן לפריז. הן השאירו את המשפחה והעסקים מאחור, ונסעו לארבעה ימים בעיר האורות כדי לסייר בקונדיטוריות ולטעום מאפים צרפתיים.

כשאני שואלת אותן מה הייתה מטרת הטיול, שלושתן עונות ללא היסוס שהן טסו לארבעה ימים לפריז כדי לאכול. הטיול תועד תחת ידיה הנאמנות של אבישג. הן עמדו לפעמים במשך שעות רבות בדיון סביב קינוח אחד ולא חסכו במילים, בטעימות ובפריימים.

אבישג: "צילמנו וידאו של טעימה, וכל אחת אמרה מה היא חושבת. קרן דיברה על מרקמים ולי זה היה מאוד מרתק. לא רק לחוות טעימה, אלא להיכנס לקישקע של העוגה".

איך הסתדרתן?

קרן: "יש משהו מאוד כיפי בחן ואבישג. חן קלילה, בדיוק ההפך ממני, לא ראיתי זרימה חופשית כזאת מימיי. היה משהו מאוד נעים בזה שאף אחת לא כפתה את עצמה על השנייה".

אבישג וחן שתיהן באות מבית דתי ודתיות בעצמן וקרן אינה דתית. השאלה המתבקשת על הכשרות לא מפתיעה אותן.

אבישג: "בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה שממש אכלתי בחו"ל. לפני הנסיעה למדתי לעומק יותר את הלכות הכשרות ואילו רכיבים יכולים להיות בעייתיים. לכל מקום שנכנסנו שאלתי קודם לגבי המרכיבים שמהם עשויים המאפים, ובעיקר על הג'לטין והשומן - החמאה. גיליתי מהר מאוד שהיום בגלל הרגישות שיש לאנשים בעולם והמוסלמים הרבים שיש באירופה יש מודעות גבוהה מאוד לסוגי מזון שעלולים להיות בעייתיים בשבילי".

כשישבו השלוש לאכול ארוחת צהריים במסעדה בפריז, לאבישג הייתה בקשה קצת מוזרה מבעלי המסעדה הצרפתית. "במסעדות אני אוכלת רק ירקות חיים על כלי פלסטיק, ובמסעדה הזאת לא היו להם כלים כאלה. ביקשתי שיצפו לי את הכלים בנייר כסף והם יצאו מגדרם. זו לא בקשה לגיטימית כשלא מבינים את כל הרקע".

קרן: "אני לא חושבת שכבעלת מסעדה הייתי מבינה בקשה כזאת, כשיש לי תור של אנשים שמחכים בחוץ. וגם אם פחות הבנתי את אבישג לא עייפתי אותה בשאלות. קיבלנו זו את זו וזה היה מדהים. אף אחת לא ניסתה לשנות את דעתה של השנייה".

לחן ואבישג נשלחו הודעות רבות ושאלות בדבר הכשרות של הסיור, ושתיהן מבהירות ומדגישות שהן בחרו במה להקפיד וכמה להקל, ואין בבחירה שלהן שום חותמת של כשרות אלא נטו בחירה אישית.

אינסטגרם הוא החיים

חן, קרן ואבישג מקבלות חשיפה גבוהה ברשתות החברתיות והן מעידות שחשיפה כזו אינה דומה לזו של אנשי המסך הגדול. היא הרבה יותר נגישה ואישית.

קרן: "אחת המתחרות של חן הייתה באירוע הפריקסה, והיא נשארה פעורת פה ותהתה מהיכן הגיעו אלף איש. חן לא עשתה קידום ממומן ולא פרסמה מודעה בעיתון. אלה היו אלף איש שמאמינים באוכל שלה וחברים שלה באינסטגרם ובפייסבוק".

אבישג: "אלו אלף אנשים שחושבים שהם מכירים את חן. הם יודעים איך קוראים לבעלה, לילדים שלה, מה בעיות השינה שלהם ומה הם אכלו אתמול לארוחת ערב. יש חוויה אחרת כשלקוח כזה מגיע. אנשים הגיעו לכאן וחיבקו אותה כאילו הם החברים הכי טובים שלה ולחן אין מושג מי הם. אבל מבחינתם הם התכתבו איתה אז היא בטוח יודעת מי הם" .

קרן, בשונה מחברותיה, פחות חושפת את חייה האישים ברשתות החברתיות, וכשאני שואלת אותן אם יש מצב שהן לא יצלמו מה שהן מבשלות היא היחידה שעונה בחיוב.

מה המחיר של החשיפה המתמדת?

חן: "זה מתיש ומעייף. את רואה מאה הודעות שלא נענו, לכי עכשיו תעני לכולם. יש אנשים שכותבים שטויות, אבל מי שאני מזהה אצלו פוטנציאל שבאמת רוצה לדעת אני לוקחת את זה מאוד ברצינות".

בנוסף לפוסטים קולינריים, חן גם מייעצת לזוגות מעורבים שמתקשרים אליה בשל היותה נשואה לאלון, קיבוצניק חילוני. "הרבה אנשים באים בביקורת. על איך אני מעלה תמונות של הילדים, איך אני קוראת לעצמי דתייה כשאני יושבת במקומות לא כשרים, על זה שאני נשואה לבחור חילוני".

אבישג: "בסופו של יום מה שאתה בוחר להראות זה מה שאנשים יחשבו שזה מי שאתה. מה שאתה תראה יהיה המחיר שתשלם".

קרן: "ברשתות החברתיות היום יש המון רעל ודברים לא טובים שאנשים מרשים לעצמם לכתוב".

אבישג: "אנשים מתנסחים בבוטות. במקום לבקש 'אפשר בבקשה מתכון?', זה הופך ל'תביאי מתכון' או 'מתכון?!'. אנשים חושבים שאתה עובד אצלם בגלל ששיתפת".

קרן: "מישהו יושב משועמם בבית ובא לו לטנף עכשיו. זו תרבות שחייבת להשתנות. אנשים לא יודעים לדבר ברשת".

קושי אחר שנוסף למשוואה הוא השעות הרבות שבהן הבנות רכונות מעל המכשירים.

אבישג: "לבני, בעלי, קשה לפעמים שאני כל הזמן באינסטגרם. הוא אומר לי שאני מפספסת ריל לייף בשביל דיגיטל לייף".

חן: "הייתי במסעדה וצילמתי את האוכל, ומשהי שאני לא מכירה אמרה לי שזה לא יהיה פחות טעים אם אני לא אצלם. היא לא מבינה שזה כן יהיה פחות טעים אם אני לא אצלם. זה לא שאנחנו מפספסות, זה החיים".

קרן: "איציק בעלי השתגע מהעניין, הוא לא הבין מה זה. אבל היום כשהוא רואה שכשאני מעלה עוגה לאינסטגרם ואנשים באים ומצביעים בנייד על העוגה שבשבילה הם באו, הוא מבין שיש לזה כוח". החשיפה העסקית מגיעה גם לפסים אישיים, היא ממשיכה ומסבירה. "נסענו לצפון ליום הולדת של איציק ונכנסנו לקונדיטוריה. התייחסו אלינו כאילו איציק הוא מינימום מגה סלב. אני בקושי משתפת תמונות שלי ברשתות, אבל התחלתי לשתף יותר תמונות של איציק, וזה משפיע. בכל מקום שאליו הגענו אנשים יצאו אלינו, ובקונדיטוריות אנשים התרגשו שאנחנו שם. באת ממקום קטן בירושלים ופתאום אנשים מזהים אותך בצפון הרחוק".

שתי גזיות ותור ארוך

המקום הקטן שעליו מדברת קרן בצניעות הוא 'קפה קדוש', מותג ירושלמי שקיים מזה כחמישים שנה ונוסד על ידי מאיר קדוש, אביו של בעלה.

אחרי הלידה של בנה הראשון החליטה קרן שהיא מאריכה את חופשת הלידה, ולאחריה היא רוצה לעבוד בעבודה פחות תובענית שאינה דורשת ממנה לחזור הביתה בשעות הערב המאוחרות. בתום שנה וחצי, כשבנה נכנס לפעוטון, היא החלה לפקוד את המסעדה שאז הייתה רק קונדיטוריה, והחלה להתנסות באפיית קישים ועוגות. בתחילה היא למדה באופן עצמאי מספרים, ומשם לימודי הקונדיטוריה היו בלתי נמנעים. היא החלה לפקוד את מטבחם של השפים הגדולים בירושלים כדי ללמוד איך להכין מנת פסטה מושלמת, והתוצאה הייתה מנת פסטה אחת מוצלחת המורכבת מסודותיהם של כל השפים שפקדה.

"פתאום התחיל תור של אנשים שבאו לאכול את הפסטה. היינו עם שתי גזיות, ואיציק צעק עליי 'מה עשית לנו?'. התורים המשיכו, ולא הייתה ברירה אלא לקחת את החנות השנייה לידנו ולהרחיב את המקום".

לפני 12 שנה המקום התרחב והפך למסעדה שהיא יותר מקונדיטוריה. התורים עדיין ממשיכים. "אנחנו היינו הראשונים שהבאנו חמאה לירושלים. כולם אמרו לנו שהציבור הדתי לא אוהב חלבי אלא פרווה. אבל לא ויתרנו, וככל שהזמן עובר אני רואה יותר ויותר קהל דתי שקונה עוגות חלביות לשבת".

מצב המסעדנות אינו פשוט בארץ. מחירי חומרי הגלם עולים, המיסים המוטלים על הטיפים מבריחים את המלצרים ואת שוטפי הכלים, והטבחים אינם מקבלים מעמד של עבודה מועדפת כמו בשאר ענפי התיירות. נוסיף לכך את מחיר השכירות ונקבל מסעדנים שמפסידים כסף. "אני אופה ומבשלת מתוך אהבה", קרן מדגישה, "ואם הייתי יושבת קצת לחשוב הייתי מגלה שלא משתלם לי למשל להכין סופגניות מיוחדות לחנוכה". קרן מוסיפה שבירושלים המצב קשה אף יותר. "כשהיו למשל הפיגועים של הסכינאות, שנמשכו ארבעה חודשים, הם הצליחו למוטט שנתיים של עבודה. במהלך השנים בירושלים היו לנו תקופות שהיינו במשבר ולקראת סגירה".

אבישג, בניגוד לחברותיה, לא מנהלת עמוד עסקי אלא עמוד תחביב. "הוא לא עסקי, אבל הוא הפך להיות הרבה יותר מרכזי מהעסקי".

עמוד התחביב שעליו אבישג מדברת הוא עוגלשבת. בכל שבת מזה כשנה היא מעלה יחד עם שם הפרשה תמונה יצירתית של עוגה עם הסיפור שעומד מאחוריה ומתכון. העמוד תפס תאוצה ועוקבים רבים ממתינים בכל שבוע לראות מה אבישג תעלה הפעם.

הפרויקט הטעים החל כשאבישג מצאה את עצמה עובדת שעות רבות מול המחשב כשעסקה בעריכת תמונות למגזינים שאיתם היא עובדת. בשל תאונת אופנוע קשה שבה הייתה מעורבת לפני תשע שנים, סובלת אבישג מבעיות בגב, וכשהעבודה המגזינית תפסה יותר זמן מהעבודה החדשותית שדורשת יותר תזוזה, הכאבים חזרו.

"חיפשתי עיסוק שבו אוכל לעמוד ולעשות משהו. נכנסתי למטבח והתחלתי לאפות. יום שישי אחד חשבתי להתחיל לצלם את העוגות. אני לא צלמת אוכל וזה היה ניסוי וטעייה. כאבי הגב החמירו בחורף וביליתי יותר שעות במטבח, והייתי צריכה ללמוד להתעסק בדברים חדשים. למדתי הרבה והתחלתי להכיר קונדיטורים ולקבל השראה. התחלתי להעלות מדי יום שישי את הפרחים שבני הביא לי ואת העוגה. זה צבר תאוצה ברשת, אבל זה נטו תחביב. אנשים מבקשים ממני היום להכין להם עוגות, וזה לא משהו שאני מוכנה לעשות עדיין כי אני לא רוצה. אני צלמת, ובסופו של יום העוגות הן תרפיה כאהבה, כתרפיה לכאבי הגב וכמובן אני מאוד נהנית מזה".

אבישג, בדומה לחן, אף היא נשואה לבעל שאינו דתי, וגם על כך היא מקבלת שאלות ברשת. "כששואלים אותי באינסטגרם על השבת שלי ושל בני, בני צוחק כי אין שבת שלי ושל בני, זה השבת שלנו. יצרנו לעצמנו שבת אחרת. זה לא שבת שהייתי רגילה כי אין מי שישיר לי זמירות שבת, וזה לא השבת שבני היה רגיל אליה כי הוא היה גולש בים. אז יצרנו שבת אחרת. מאז שהתחתנתי עם אדם לא דתי, בכל בוקר כשאני אומרת 'מודה אני' אני באמת שואלת אם אני מאמינה. יש ימים שאני ארגיש שאני פחות מאמינה, ויש ימים שאני ארגיש שאני חווה את אלוקים מהרגע שפקחתי את העיניים. וזה בסדר גמור, כי בעיניי זו המהות של אדם מאמין, השילוב הזה".

לשמר את הבישול המסורתי

במהלך הריאיון שקד בן התשעה חודשים, בנה של חן, מחייך ומוציא מכולן קריאות התפעלות. לפני כמה שבועות שילבה חן בין האימהות לעיסוקיה והוציאה סיור אוכל מיוחד המיועד לאימהות עם עגלות. בסיורים של חן תזכו לטעום סביצ'ה ולשמוע סיפורים שטרם שמעתם עליהם גם אם אתם ירושלמים ותיקים. את האהבה לאוכל ינקה חן מבית הוריה. היא נולדה לאמא טריפוליטאית ואבא טוניסאי, והאוכל השולט בבית היה בעיקר טוניסאי. חן מספרת שבמשפחתה העיסוק באוכל היה מאוד משמעותי ועיקרי, ואת דרכה הקולינרית היא החלה לאחר נישואיה לאלון לפני כשש שנים.

"גרנו אז בשוק והייתי מבשלת הרבה לאלון כמו שאמא שלי הייתה מבשלת לאבא שלי. למרות שהיינו צעירים ואלון הוא לא אבא שלי והוא יכול לאכול בחוץ, כל הזמן הרגשתי אחריות שאם אני לא אכין לו לא יהיה לו מה לאכול. התחלנו לארח הרבה אנשים והפידבקים היו טובים".

כאמור, הזוג קורן הופיע בתוכנית הריאליטי 'בייק אוף', וזכה במקום השני ובעיקר בחשיפה טובה. הם הוציאו ספר מתכונים ומארחים מדי שבת אורחים מכל העולם. בשבת התיירים טועמים מהמטבח הטוניסאי ומשבת של משפחה בישראל. בנוסף לשבתות ולסיורים, קרן מארגנת טיולים קולינריים לטוניסיה ורוכשת חומרי גלם בשווקים.

מה הדבר הבא?

"להמשיך להתעסק בטכניקות של בישול מסורתיות. אני מרגישה שאם אני לא אשמר ואעביר הלאה זה ייעלם מהעולם, כמו למשל איך להכין קוסקוס. היום רוב האנשים מכינים קוסקוס משקית. אני רואה המון חשיבות בלשמר את המאכלים המסורתיים שאוכלים בחגים, ואת זה שיש ייחודיות למטבח הטוניסאי ולמטבחים אחרים ושלא הכול נראה כמו בליל ישראליות אחד גדול. אני עדיין לא יודעת איך בדיוק אעשה זאת, אבל זה יהיה פרויקט חיי. יש לי גם חלום לפתוח חלל גדול של אוכל שישלב אומנות, שיחות והרצאות, ושאוכל לארח קבוצות לכל מיני אירועים של אוכל, אבל אני לא יודעת מתי זה יקרה".

הבנות מתחילות לקום, לחן יש סיור בעוד כמה דקות ושאלה אחרונה נמלטת מפי. כי ברור לי שאחרי הריאיון הזה אני חייבת לאכול.

איך אתן עומדות ברעב?

חן: "אני כל הזמן אוכלת".

אבישג: "אני עליתי עשרה קילו".

קרן: "אי אפשר לעמוד בפני זה. פשוט כל הזמן רעבים".