בשבע מהדורה דיגיטלית

מחשבה מצילת חיים – סיפור לשבת

לאחר הדלקת נר שמיני של חנוכה, נסע יורם חי זכריה בכביש 60 העובר בין יישובי בנימין.

עודד מזרחי , כ"ו בטבת תשע"ט

סיפור לשבת אילוסטרציה
סיפור לשבת אילוסטרציה
(פנימה יח"צ)

הכביש היה ריק במפתיע, למרות שהשעה הייתה תשע ורבע בערב, זמן עמוס בדרך כלל.

כחמישה קילומטרים לפני היישוב עפרה הוא ראה רכב לבן קטן שנוסע לפניו במהירות שלו, בערך 100 קמ"ש.

לאחר זמן מה, הרכב שלפניו האט באופן קיצוני והוריד את מהירותו לסביבות ה-50 קמ"ש. יורם חשב בתחילה שיש לרכב איזו תקלה ולכן הוא מאט. הוא החליט לבצע עקיפה, מכיוון שהיה שדה ראייה מצוין והכביש היה ריק. אלא שלפני שביצע את העקיפה בפועל, עברה מחשבה בראשו: אל תעקוף, אולי זה מחבל!

זו הייתה מחשבה מוזרה לגמרי, כי הרכב שלפניו היה עם לוחית צהובה, ולא הייתה שום סיבה לחשוד שמדובר במחבלים. פעמים רבות רכבים מאטים פתאום, ואף פעם לא חושבים שמדובר במחבל. כמו כן לא היה פיגוע ירי זמן רב באזור. לא הייתה שום סיבה הגיונית לחשש כזה.

אולם הפעולות שביצע הרכב שלפניו לאחר מכן הגבירו אצלו יותר ויותר את החשד. הרכב המשיך להאט וירד כבר לשולי הכביש. יורם הרגיש שהנהג ממש מצפה לכך שיעקפו אותו. פחדו הלך וגבר, הזמן נראה לו כמו נצח והוא החל להאט גם כן. באותו רגע החליט שלא משנה מה יקרה, הוא לא מתכוון לעקוף את הרכב שלפניו, למרות שעדיין לא הייתה ראיה לכך שמדובר במחבלים. לאחר מכן התעוררה בליבו מחשבה נוספת של פחד, שאם הנוסעים שלפניו חמושים, הם יכולים גם להסתובב מרכבם לאחור ולירות עליו גם אם לא יעקוף. הוא לא ידע מה לעשות באותו רגע.

לפתע נזכר במשפט ששמע בשיעור תורה בהיותו חייל ברבנות של שייטת 13. באותה עת זכה להיות לעזר לרב מאיר גול, מרבני ישיבת 'אור אבנר' חב"ד בכפר סיטרין, שבזמנו הפנוי מסר שיעורים בשייטת ובכלא 6. פעם סיפר הרב גול על אישה נשואה שהלכה לקיים מצוות טבילה במקווה בשעת לילה מאוחרת, והבחינה בכך שערבי עוקב אחריה. היא פחדה ואמרה כל הזמן: "בשם ה' אלוקי ישראל, מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל... ועל ראשי שכינת א-ל". לאחר שלכדו את האדם שהפחיד אותה, הוא העיד על כך שראה שתי דמויות של אנשים גדולים שמלווים אותה, ולכן פחד מהם ולא עשה לה מאומה.

יורם החל לומר תוך כדי נהיגה: "בשם ה' אלוקי ישראל, מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל... ועל ראשי שכינת א-ל", והתפלל: "ריבונו של עולם, תשמור עלינו! מה אנחנו בלעדיך!?".

ביטחונו של יורם גבר בזכות התפילה. לפתע הרכב שלפניו החל להאיץ, ויורם נרגע מעט מהלחץ שאחז בו. לאחר מכן עלה בראשו שיעצור לטרמפיסטים שעומדים בטרמפיאדה בעפרה, וכך ירוויח שני דברים: האחד הוא שבינתיים הרכב שלפניו ימשיך בנסיעה ויתרחק ממנו, והשני שזכות המצווה להעלות טרמפיסטים תעמוד לו בשעת הסכנה הזאת.

כאשר הגיע לצומת עפרה, הסתכל לכיוון הטרמפיאדה וראה שיש בה אנשים ממתינים. הוא החל להאט ולאותת לכיוון הצומת, ואז הסתכל קדימה וראה שהרכב שלפניו מאט מאוד, עד כדי עצירה.

הוא ידע מה הולך לקרות. בתוך שניות ראה יד עם נשק יוצאת מהחלון ומתחילה לירות באנשים שנמצאים בטרמפיאדה.

באותה מאית שנייה הבין שחשדו היה אמיתי לגמרי ואכן מדובר במחבלים ארורים. יורם עצר. הוא פחד שמא המחבל יסובב את ידו ויכוון אליו את נשקו. לאחר מכן הסתכל במראה כדי לוודא שאין רכב כלשהו מאחוריו, נסע ברברס ונכנס לעפרה בעודו מתחיל לעכל את מה שראה. לא היה ברשותו נשק והוא ראה שיש חיילים שעוזרים לפצועים, ולכן עצר בתוך עפרה כדי להירגע.

עם רעד בידיו האוחזות עדיין בהגה, הבין יורם שה' יתברך נתן לו את החיים במתנה. אלמלא המחשבה שהקב"ה נתן בליבו לא לעקוף את הרכב כי אולי יש בו מחבלים, היה בוודאי עוקף והם היו יורים עליו. באופן לא שגרתי הכביש היה ריק, ולא היו לפני המחבלים רכבים נוספים שיוכלו לירות עליהם.

לאחר מכן שמע, כמו כל עם ישראל, על פציעתם של עמיחי ושירה איש-רן, ועל כך שהרופאים היו חייבים ליילד את העובר שהיה בבטנה של שירה בחודש השביעי. עם כל עם ישראל הוא שמח על החלמתם של עמיחי ושירה, והתפלל עם כולם על כך שהתינוק יחזיק מעמד, אבל למרבה הצער התינוק הפג סיים את חייו בטרם החל אותם. בכל זאת נקרא שמו עמיעד ישראל, להודיע שלמרות כל ייסורי הדרך והאויבים התת-אנושיים המתנכלים לעם ישראל, הוא עם הנצח שזוכה בתוך צרותיו לניסים מתמידים מאיתו יתברך.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com