עבודה קשה לצאת מהאדישות הממכרת

עם ישראל מתקשה להקשיב לבשורת הגאולה מקוצר רוח, מאדישות שהתמכר אליה והפחד לחשוב על גאולת עצמו. הרב ניסים אדרי לפרשת 'וארא'.

שמעון כהן , כ"ו בטבת תשע"ט

מתוך חשכת גלות מצרים
מתוך חשכת גלות מצרים
צילום: עיסאם נאסר, פלאש 90

צעדים ראשונים נוספים בדרכו של עם ישראל אל היציאה ממצרים, אבל נדמה שחלק מהצעדים האלה הולכים אחורה. העם מסרב להאמין ולהקשיב, פרעה מקשה את ליבו וספקות מתעוררות אפילו אצל משה עצמו.

חוסר היכולת להקשיב למשה שמדבר אל העם דברים גדולים בתוך גלות מצרים על הבשורה נובע מקוצר רוח ומעבודה קשה, אדישות שמקורה הוא חוסר אמונה. בחוסר אמונתנו אנחנו הופכים ל"סוכנים של הצרות של עצמנו".

אם בתוך הייסורים היה האדם זוכר את אמונתו בה' שנמצא אתו בכל מקום ובכל מצב לא היו לו ייסורים. נוכל לדמות זאת לשני אנשים המצויים בחום הגדול של לב המדבר כשעל כל אחד מהם תיק גדול, האחד, חייל בסיירת מודע היטב לסיבה שבגללה הוא כאן, והאחר אינו כזה, אינו מבין מדוע הוא כאן וסבלו גדול פי כמה. לעומתו החייל חש את כל הסבל כאתגר שנועד לחשל אותו.

פרשנות של אמונה תוביל לתגובה אחת ופרשנות של כפירה ואקראיות תביא עצב וייסורים.

מה מפחיד ומדאיג יותר פרעה או הפחד מפרעה? כמו מחלה מדבקת נדבקו אלינו רחמים עצמיים, ענווה פסולה ונחיתות ואנחנו מרגישים נוח באזורי הנוחות הבעייתיים. זוהי הגלות שקשה להוציא אותה מהיהודי יותר מאשר להוציא את היהודי מהגלות.

אם בתחושת חוסר אמונה אנחנו נוטלים לידינו את השליטה על הגה החיים הרי שנתמלא בחרדות פחדים ודאגות. כאשר האדם אינו מעוניין לחוש את כל אלה הוא עוטף את עצמו היטב באדישות.

בעל חידושי הרי"מ שואל מדוע נקראת יציאת מצרים כך, הרי לא מצרים הם שיצאו אלא ישראל וראוי היה לכנות את היציאה 'יציאת ישראל'? הראשונה בארבע לשונות הגאולה היא 'והוצאתי', להוציא את האדישות והגלות מהיהודים, להוציא מתוכנו את חוסר האמונה, זו יציאת המצרים שמתרחשת בנו כל הזמן.

רבי נחמן מסביר את הכפילות של קוצר רוח ועבודה קשה. קוצר רוח היא קטנות אמונה המצריכה עבודות קשות. רבי נחמן מדגיש כאן את חוסר האמונה בעצמך ולא את חוסר האמונה בה'. התפקוד שלנו נחלש כשמחשבות מחלישות על יכולותינו ומסוגלותינו לוכדות אותנו, אלו מחשבות של אלפיים שנות גלות שגורמות לנו לעבוד קשה הרבה יותר.

איך נכון וניתן להתמודד עם האדישות? מפרש הרב קשתיאל מעלי על שתי המכות הראשונות דם צפרדע: מתחת לאפם של המצרים נשחטו תינוקות והם היו אדישים, וכעת יצטרכו לשתות את הדם שלנו ביאור שלהם, וכאשר הם אינם מתעוררים נשלחים אליהם גדודי צפרדעים שעיקר הקושי להתמודד איתם הוא הרעש והקרקורים. כשאדם אינו מתעורר מעצמו באים אליו רעשים חיצוניים שמעוררים אותו מאדישותו.

כדי להתעורר מלכתחילה אין צורך בקולות החיצוניים אלא די בקולות הפנימיים, כפי שמלכתחילה גם לא היה צורך בצרות שיעוררו את האדם מאדישותו. האויב אינו בחוץ אלא בתוכי פנימה.

מה היה קורה אם עם ישראל לא היה נאנח על הגלות, מה היה קורה אם עמרם היה מגרש את אשתו ולא מחזיר אותה, מה היה קורה אם משה לא היה סר לראות את מראה הסנה? אמנם למקום הרבה דרכים לגאול את עמו, אבל אולי היינו תקועים במצרים עד היום אם לא היינו פועלים כדי לצאת משם.

משה הסתכל אל הסנה וחשב אם ישראל נמשלים לסנה והצרות נמשלות לאש, למה שלא יבער הסנה ולא יישרף, למה לא לכלות את ישראל אלא להשאיר את העינוי קבוע מבלי לכלות את המעונה. ה' עונה שהוא הוא האש בתוך הצרות שמגיעות מתוך השכחה...