"בג"צ כרסם בסמכויות בתי הדין"

עו"ד שמחה רוטמן: "בתי המשפט לא רוצים לתת משקל לנאמנות זוגית כעניין שבמדיניות."

גיל רונן , א' בשבט תשע"ט

שמחה רוטמן
שמחה רוטמן
צילום: חזקי ברוך

עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה, יישא דברים בכנס המשפחה שיערך מחר, יום שלישי, בישוב פסגות לע"נ משפחת עטר ז"ל.

הכנס יעסוק בהגדרות היסוד של המשפחה, ועו"ד רוטמן ירצה בו על הגדרותיה המשפטיות.

העיסוק הציבורי שלך בתנועה למשילות ודמוקרטיה הוא בהשבת האיזון בין הרשות השופטת לרצון העם בכנסת. האם זה קשור לדיני משפחה?

העיסוק בהשבת האיזון בין הרשות השופטת לבין רצון העם בכנסת עוסק מעצם טיבו בדרך בה מתקבלות החלטות, ופחות בתוכן שלהן, אולם ברור שבתחום דיני המשפחה הפער בין הקביעות בחוק לבין הדרך שבה הלכו בתי המשפט השונים, גדול ומורגש.

מי שיקרא את לשון החוק עלול לחשוב שבתי הדין הרבניים הם ערכאה שוות זכויות ומעמד בעוד שלמעשה במשך שנים רבות, בית המשפט העליון ניסה והצליח לכרסם מהם סמכויות רבות ולהכריח אותם לפעול בהתאם לתפיסות המקובלות על השופטים. בתי המשפט השונים ובראשם בית המשפט העליון קידמו גם הכרה בנישואי בני אותו מין או פסולי חיתון באמצעות מוסד הידועה בציבור תוך חיזוקו, גם על חשבון המשפחה הנורמלית והנישואין כדת משה וישראל.

לפני כחודשיים ניתן פסק דין על ידי השופטים שטיין ומינץ הדן בהשפעת בגידה על יחסי הממון במשפחה, מה מיוחד בפסק הדין שעורר סערה גדולה ?

פסק הדין של השופטים שטיין ומינץ בעניין השפעת הבגידה על יחסי הממון במשפחה, עסק במקטע קטן של יחסי הממון. החוק קובע שכל הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואים אמור להיות מחולק בין שני בני הזוג בשווה. הרכוש הרשום רק על שם אחד מבני הזוג שהיה לפני הנישואים, לא אמור להיות כלול באיזון המשאבים. עם זאת, בתי המשפט קבעו בעבר הלכה שלעתים, אם קיימת "כוונת שיתוף" גם רכוש שכזה יכול להפוך, ברבות השנים, לרכוש משותף.

בית הדין הרבני פסק שבמקרה זה, כוונת השיתוף של הבעל בדירה שהייתה שייכת לו קודם הנישואין, הייתה מותנית בנאמנות בת זוגו, ומשבגדה, אינה זכאית לחלק בדירה זו. עמדת המיעוט בפסק הדין, של השופט עמית, רואה בבית הדין הרבני 'חשוד מיידי' ברצון להעניש את האשה שבגדה, ובשל מדיניות משפטית הנמנעת מלייחס לבגידה תוצאות כלכליות שליליות, ביקש עמית לבטל את פסק הדין של בית הדין הרבני.

"עמדת הרוב לעומת זאת, קובעת גם מדיניות מצמצמת של התערבות בפסקי הדין של בית הדין הרבני, אולם, ובעיני מדובר בנקודה החשובה יותר, קובעת מדיניות מצמצמת של התערבות בית המשפט ברצון הצדדים. השופט שטיין אומר שבנושא חלוקת הרכוש יש לכבד את רצונם האוטונומי של בעלי הרכוש. העובדה שחלק משופטי ישראל לא מעוניינים לתת לבגידה משקל, לא יכולה להיות הצדקה להתעלמות מכוונתו של בעל הרכוש, במקרה זה הבעל ובמקרים אחרים, האשה, לא לשתף ברכושו את בן הזוג שבגד בו. האוטונומיה של בני הזוג שבשמה פעל לעתים בית המשפט לביטול פסקי דין של בית הדין הרבני, צריכה לעמוד גם מול התפיסות בבית המשפט העליון".

האם ניתן להגדיר את המחלוקת העקרונית, לגבי המשקל שנתנו עד היום בית המשפט לנאמנות זוגית?

"בתי המשפט לא רוצים לתת משקל לנאמנות זוגית כעניין שבמדיניות. כפועל יוצא מהרצון להוביל לשיטת הגירושין ללא אשם. כמובן שהתפיסה של הדין הדתי נותנת לאשם בגירושין לשלם על כך בתחום הממון. בין אם מדובר בתשלום הכתובה או בהפסדים נרחבים יותר בדין המורד והמורדת, או כאשר התרחשה בגידה. החוק והאופן בו בית המשפט מיישם אותו מונעים מבית הדין לתת משקל כלשהוא לשאלת האשם והבגידה בתחום חלוקת הרכוש המשותף. פסק הדין לא מבשר שינוי בהקשר הזה, אולם בהחלט מכיר ברצונם של בני הזוג לתת לנאמנות הזוגית ביטוי בהסכמות הכתובות והלא כתובות שביניהם.

האם מדובר במלחמת דת?

"פסק הדין בוודאי לא מייצר מלחמת דת חדשה. ניתן אולי לתאר את שרשרת פסקי הדין שקדמו לו בתור מלחמה בה התפיסות הדתיות של ההלכה ותורת ישראל הותקפו בידי תפיסות ליברליות או פרוגרסיביות שאחזו בהם השופטים, שלמעשה אסרו על התפיסה הדתית של הנישואים כעסקת חבילה, איסורית וממונית. אני מקווה שדווקא התפיסה שמכירה במגבלות כוחו והתערבותו של בית המשפט תוכל לצמצם את המתח בין התפיסות המתנגשות, ותאפשר לכל זוג ומשפחה לקבוע עבור עצמם ועל פי תפיסתם הדתית והאמונית, את מערכת המחויבות ההדדית שבנישואיהם.

הכנס בפסגות מציין את הקמתו של מרכז לענייני משפחה מיסודם של הישוב פסגות, משפחות עטר וזרחי, 'מעלה'-המרכז לציונות דתית ומכון "תורת המדינה".