גידול האוכלוסייה ביו"ש: הצורך מגיע מלמטה

אם פעם הכירו אנשים שגרים ביו"ש רק משירות המילואים, כיום יותר ויותר אנשים שעברו לגור בקצוות של יו"ש או בעומק השטח. דעה

ליאור זברג , ג' בשבט תשע"ט

ליאור זברג
ליאור זברג
צילום: יח"צ

לאחרונה התפרסמו נתוני גידול האוכלוסייה ביו"ש, שעל אף ההאטה בקצב הגידול, ממשיכה לגדול במעל ל-10 אלף איש מידי שנה. חוץ מקצב הריבוי הטבעי, ניתן לזקוף את המשך הגידול למעבר של משפחות רבות וזוגות צעירים למגורים ביהודה ושומרון.

בניגוד למה שחושבים, הקבוצה הגדולה של תושבי יו"ש היא דווקא האוכלוסייה החילונית. אחריה האוכלוסייה החרדית ורק לאחר מכן האוכלוסייה הדתית לאומית על גווניה.

לפי הנתונים שפורסמו, מונה כיום אוכלוסיית יו"ש 448,672 איש. כ-13 אלף איש יותר מהשנה הקודמת. קצב הגידול עמד השנה על 3%, שגבוה מהממוצע הארצי שעומד על 2% בשנה.

אזור יהודה ושומרון מהווה כ- 30% משטחה של מדינת ישראל, ולמרות שנחשב כאזור אחד הוא מחולק לאזורים שדי רחוקים מבחינה גיאוגרפית, כאשר דרום הר חברון נושק לנגב הצפוני, אזור השומרון מקביל לגוש דן והשרון ובקעת הירדן מכסה את השטח המזרחי של הארץ.

הבנייה ביו"ש נתפסת לרוב כסוגייה פוליטית בלבד. אבל המציאות מוכיחה שמבחינת האזרחים בישראל, סוגיית המגורים ביו"ש כבר אינה פוליטית כלל וההחלטה לגור שם קשורה בעיקר למאפיינים הטבעיים שמחפשות משפחות בחיפוש אחר מקום חדש: קרבה למקום העבודה, אך יחד עם זאת בלי הצפיפות של העיר הסואנת, חיי קהילה וחברה ואם אפשר גם נוף פתוח.

כך מהווה אזור יו"ש מענה למשפחות שלא יכולות להתגורר בעיר הגדולה, אם בגלל שכ"ד גבוה ואם בגלל חיפוש אחר מקום פחות צפוף או דירה יותר גדולה למשפחה. צפון השומרון הופך להיות רלוונטי למתגוררים בצפון השרון, כמו פרדס חנה או חדרה. אלפי מנשה יכול לתת מענה ליוצאי כפר סבא ואזור דרום הר חברון למי שרוצה לגור במרחק חצי שעה של נסיעה מבאר שבע, אבל בוילה במחיר שפוי או בקהילה ביישוב.

היישובים באזור ירושלים נותנים מענה לאנשים שאילולא יוקר הדיור היו נשארים בירושלים. היישובים על כביש 5 – אריאל, רבבה, קריית נטפים וגוש אלקנה, נותנים מענה בקרבה לפתח תקווה, ת"א וגוש דן. ביתר עילית מהווה כבר עכשיו מענה לאוכלוסייה חרדית שלא יכולה להמשיך להתגורר בירושלים, אם בגלל צפיפות, ואם בגלל מחירי הדיור.

בסופו של דבר המגורים ביו"ש הם עניין כלל ישראלי. חרדים, חילונים ודתיים – הפוליטיקה נעלמת כשיש צורך גדל במגורים ברחבי הארץ, כשצפיפות הערים כבר לא יכולה להכיל את כמות התושבים שמחפשים את היעד הבא.

אם פעם אנשים בארץ הכירו אנשים שגרים ביו"ש רק משירות המילואים, כיום יותר ויותר אנשים מכירים חברים או משפחות שעברו לגור בקצוות של יו"ש או בעומק השטח. כשהגישה ליישובים המרוחקים הופכת ליותר ויותר נגישה הביטוי "מתנחלים" (במשמעות הגנאי שלו בתקשורת) הופכת לפחות רלוונטית. רוב התושבים ביישובי יו"ש כבר לא רואים את עצמם בסקאלת ההגדרה הזו, ולכל יישוב יש את 'היישוב הבא' שנמצא יותר בעומק השטח, שייקרא לדבריהם "התנחלות".

ממשלות ישראל ניסו בכל כוחן לקדם את המגורים בפריפריה הרחוקה - הנגב והגליל, אבל הרבה אנשים שרצו להישאר בקרבת המרכז גילו שיש "פריפריה" הרבה יותר קרובה ונגישה לעבור אליה, ללא צורך להתרחק שעות נסיעה רבות מהמשפחה והחברים. יישובים כמו אורנית, שערי תקווה וברקן שבמערב השומרון הפכו למבוקשים מאוד ולגמרי במיינסטרים.

הגידול הטבעי – גם ביו"ש וגם בשאר הארץ יותר ביקוש הולך וגובר למקומות מגורים חדשים. לפני כמה שנים פגשתי יזם שהשתתף במכרז בשומרון וביקש להתייעץ לגבי קשר עם חברות אידיאולוגיות של התיישבות. הסברתי לו שהאוכלוסייה שהוא מחפש היא בכלל במרכז הארץ, והאנשים שאכלסו לבסוף את הפרוייקט אכן הגיעו מראש העין ופתח תקווה. המתנחלים הם כבר מזמן לא אלו עם העוזי והדובון.

בפועל יוצר מכך, החשיבות בבנייה בשטחי יו"ש היא לטווח הארוך – מענה דיור הולם לאוכלוסייה הצומחת בישראל, שלפי נתונים רבים עשויה להכפיל את מספרה ב- 50 השנים הקרובות. אזורי יו"ש הם ה"עתודה" של מדינת ישראל, ומהווה פתרון מאוד ברור למצוקת הדיור ברחבי הארץ.