בשבע מהדורה דיגיטלית

שקט ואוורירי

בשקט בשקט, בלי ששמנו לב, הפוליטיקה הישראלית הפכה למילקי: הרבה קצפת, מעט ערך תזונתי, מחיר יקר ובסוף לא נשאר מזה כלום

דביר שרייבר , ה' בשבט תשע"ט

גם רועי כפרי לא מבין. הפרסומת למילקי
גם רועי כפרי לא מבין. הפרסומת למילקי
צילום מסך

קבוצת ווטסאפ אחת שאני חבר בה (בטעות. הם לא יודעים שאני שם) דנה השבוע בלהט בשאלה האם רועי כפרי הוא יותר גאון, יותר הזוי או יותר מי זה רועי כפרי. "רועי כפרי", ניסתה מישהי להסביר, "זה ההוא מהפרסומות החדשות של המילקי". "לא הבנתי", כתב מישהו, "יש מילקי כפרי?"

נורא התחשק לי להגיד שהכפרי נופל כפרי בשל (סטגדיש), אבל בכל פעם שאני מנסה להתחכם עם משחק מילים אידיוטי תמיד זורקים אותי מהקבוצה למרות שהם בכלל לא יודעים שאני שם. אז שתקתי ושקעתי במחשבות נוגות על הפרסומת החדשה של המילקי שמתכתבת עם הפרסומת הישנה, זאת משנות השמונים, שמראה שתי נשים מנהלות קרב אגואיסטי (הו, כמה שוביניסטי ואנכרוניסטי) על גביע המילקי האחרון שנשאר במקרר של הסופר.

לאור הצלחת הפרסומת (עם ישראל נטש את הפרילי והשמין בהמוניו אל המילקי) היא המשיכה במשך השנים לעונות נוספות: האישה שהצליחה לגנוב את המילקי חוזרת הביתה ומנסה להחביא את המילקי מהילדים, הילדים בכל זאת מצליחים לגנוב אותו אבל אז האישה השנייה מהסופר מגיעה וגונבת מהם את הגביע הקדוש. קאט. האישה השנייה מנסה לאכול את המילקי וכולם מנסים לגנוב אותו מכולם, כולל הבמאי של הפרסומת. קאט. אקי בר וסנדי אבני (או ההפך) רבים על גביע מילקי, מתכתשים, מתגרשים, בית המשפט צריך להכריע מי יקבל את המשמורת על המילקי. קאט. המסר לחיים: תהיה אלים, תהיה גנב, תחשוב רק על עצמך. אחרת איך תתמכר למעדן חלב עם שבעה אחוזי שומן ומאתיים קלוריות לגביע?

היום הפרסומת של המילקי זה כבר משהו לגמרי אחר. אין סיפור, אין מוטיב, אין קשר בין משפט למשפט. ארבע דקות של הומור נונסנס שרק רועי כפרי מבין (וגם זה לא בטוח), ובסוף כמה שניות עם השם של המוצר. הזוי. גאוני. עובד. עובדה. שרפתי על זה 300 מילה.

כשהמילקי יצא למדפים בשנות השמונים עדיין היו פה שתי מפלגות גדולות שייצגו שני מחנות אידיאולוגיים. בשנות התשעים זה כבר עבר לפסים אישיים: ישראל מחכה לרבין, נתניהו מנהיג חזק לעם חזק, פרס יחלק את ירושלים. בבחירות 2019 אפילו לא מנסים לספר סיפור, להציג אידיאולוגיה, ניסיון, עשייה. להפך, ככל שאתה חדש יותר, ככה אתה מושך יותר. ככל שאתה אומר דברים הזויים שאין להם קשר למוצר שאתה מוכר, ככה אתה מצליח יותר. והכי טוב לשתוק. גם אוויל מחריש חכם ייחשב. אמור מעט ועשה הרבה מנדטים בסקרים. תשאלו את בני גנץ, שאף אחד לא יודע אם הוא יותר גאון, יותר הזוי או סתם מקבל ייעוץ מרועי כפרי.

בקיצור, הפוליטיקה הישראלית הפכה למילקי: שומנית, אוורירית וממכרת, עם המון סוכר ופחמימות ריקות, מעט מאוד ערך תזונתי, חיי מדף קצרים ומחיר יקר. מאוד יקר. עם פוליטיקה כזאת, לא פלא שיותר זול לקנות את המילקי בברלין.

*** אבא של מדרשיסטית ***

אני לא שוביניסט. באמת שלא. כלומר, מבחינת הפמיניסטיות כל גבר הוא בחזקת שוביניסט עד שיוכח אחרת וגם אחר כך, אבל אני באמת בעד, למשל, שנשים ילמדו תורה. אני לא מאלה שחושבים שבחורה בוגרת י"ב צריכה לעשות מהר שירות לאומי כדי להספיק להתחתן ולפרנס את הבעל שלומד תורה בישיבה, אני בהחלט חושב שהיא יכולה לפרנס אותו גם לפני שהם מתחתנים. טוב, נו, פדלחושיות, צחקתי. האמת היא שאני לגמרי בעד מדרשות לנשים.

כן, אני יודע שאתן בהחלט לא צריכות את האישור שלי, אתן – לא רק הפמיניסטיות – ממילא עושות תמיד רק מה שאתן רוצות. וזה סבבה לגמרי. באמת. אני לא מאלה שחוששים שהבחורה תהיה יותר חכמה מהבחור, וכשהם ייצאו לדייט היא תדע יותר תורה ממנו וכל דבר שהוא יגיד היא ישר תדע לתקן אותו, ובוורט היא תגיד את הוורט, אם בכלל יהיה וורט. לא, כי יש גברים שחוששים להתחתן עם נשים דעתניות. לא אני, כמובן. אני בעד שכל אישה תמצה את עצמה ואת יכולותיה. שתלך לשירות לאומי, לצבא, שתלמד תורה, פיזיקה, נהיגה, תפירה, שתעשה מה שהיא רוצה, העיקר שתתחתן מהר ותפרנס את הבעל שלומד תורה בישיבה. בצחוק, פדלחושיות, בצחוק!

בקיצור, כשהבת שלי הודיעה לי שאחרי השמינית היא מתכוונת ללכת לשנת מדרשה, אמרתי לה שכוייח וחזרתי לענייניי. כלומר בהתחלה זה נראה לי קצת מוזר, כי בשביל הדור השוביניסטי שלי מדרשייה היא מוסד של בנים שמעבירים ארבע שנות לימוד בטיפוס על אנדרטת הנח"ל בפרדס חנה ועל גדרות האולפנה בכפר פינס, אבל היא הבהירה לי שאל"ף, היא מדברת על מדרשה ולא על מדרשייה, בי"ת, אני זקן, גימ"ל, אני לא מצחיק.

"רגע", התעוררתי פתאום, "אם תלמדי במדרשה זה אומר שאחר כך תלכי לצבא?"

"יש לך בעיה עם צבא?" היא שאלה.

"חס וחלילה", אמרתי, "שום בעיה".

"אז לא אכפת לך שאני אעשה צבא ולא שירות לאומי?"

"תעשי מה שטוב לך", אמרתי.

"סבבה", היא אמרה, "אז אני הולכת לשירות לאומי".

אבל קודם שנת מדרשה, כדי להגיע לשירות מלאה בתורה, בחופה ובמעשים טובים. זאת אומרת חופה עוד לא, אני מקווה. אם האחים שלה זכו ללמוד בישיבה, למה ייגרע חלקה. גם היא רוצה לדבוק בתורה. גם היא רוצה לצלול לים החוכמה האינסופי של ארון הספרים היהודי. גם היא רוצה שנשלם על זה כל חודש כמו שאנחנו משלמים על הישיבות של האחים שלה. זאת אומרת על המדרשה משלמים יותר, כי משרד הביטחון מסבסד את ישיבות ההסדר אבל לא את המדרשות, מתוך תפיסה שהבנות צריכות פחות ללמוד ויותר להתחתן. גם אני חושב שהן צריכות להתחתן. עם בחור שיפרנס אותן בזמן שהן לומדות במדרשה.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com