בשבע מהדורה דיגיטלית

יישובים נראו בארץ

מדינת ישראל לא ששה להקים יישובים חדשים גם בתוך הקו הירוק. אבל גם בימים אלה עולים גרעיני התיישבות לקרקע בנגב, בגליל וגם ביהודה.

יוני רוטנברג , ד' בשבט תשע"ט

"הקיום המשותף שלנו תלוי בהבנה שאנחנו רוצים שיהיה לנו טוב ביחד". ילדי קדם ערבה
"הקיום המשותף שלנו תלוי בהבנה שאנחנו רוצים שיהיה לנו טוב ביחד". ילדי קדם ערבה
צילום: ערן גלאור

עוד הרבה לפני שהוכרז כאן על הקמת המדינה, גרעינים-גרעינים של חלוצים נפוצו על פני הארץ ונאחזו בקרקע.

הם הקימו קיבוצים, מושבים ומושבות שהפכו לערים, והאידיאל של הפרחת השממה היה הדבר הכי אופנתי ונחשב. השנים חלפו, המדינה הוקמה והעם התקבץ סביב הערים המרכזיות. הייתה זאת מלחמת ששת הימים שטרפה את הקלפים וסיפחה שטחים נרחבים במרכז הארץ אל מדינת ישראל המצומקת. הפעם היו אלה אנשי גוש אמונים, רמת הגולן ובקעת הירדן שנכנסו מתחת לאלונקה והקימו יישוב אחר יישוב, גבעה אחר גבעה.

בשנים האחרונות נוצרה תחושה של דריכה במקום בכל הקשור להקמת יישובים חדשים. ביהודה ושומרון המערכה הפוליטית והלחצים מבחוץ מצרים את צעדי המתיישבים, ובגזרות הנגב והגליל ישנה מדיניות של עיבוי היישובים הקיימים והימנעות מהקמת יישובים חדשים. ובכל זאת, יש גם נקודת אור לא קטנה. צעירים אידיאליסטים, חילונים ודתיים, עולים לנקודות חדשות בצפון ובדרום חרף כל הקשיים הביורוקרטיים, הפיזיים והמשפחתיים. הם מגדלים שם את ילדיהם, מקימים קהילות שהן מודל לחיים משותפים - ומפריחים את השממה, בדיוק כמו לפני מאה שנה.

*** קדם ערבה – לחזור מהעבודה לכפר נופש ***

מיקום: צפון ים המלח, המועצה המקומית מגילות (בשטח יו"ש). מספר תושבים: 22 משפחות. הרכב אוכלוסייה: יישוב מעורב – דתיים וחילונים

לא פעם קורה שאנחנו מגיעים למקום חדש, והתחושה היא שהנוף המיוחד או האופי של המקום משפיעים ישירות גם על התושבים בו. זאת התחושה גם בקדם ערבה. היישוב הצעיר, שהוקם בדיוק לפני שנתיים על חורבות היאחזות הנח"ל בית הערבה, ממוקם במקום הנמוך בעולם. גם תושביו מנמיכים עצמם, מתנהלים בנחת ובענווה ולא ממהרים לשום מקום.

"יש משהו באווירה של המדבר שמרגיעה אותך", אומרת הדסה כהן, שגרה ביישוב יחד עם בעלה מאיר ובנם גבריאל. "כשבסוף היום אני חוזרת מהעבודה ויורדת בכביש לים המלח, ככל שאני מתקרבת לבית, למרות שזה בית, יש אווירה של נופש. זה נוף פתוח ואוויר. אין לנו קניון וחנויות, אז מבלים המון בטבע".

את הקמת קדם ערבה יזמה המועצה המקומית מגילות. בהיותה המועצה הקטנה בארץ היא רצתה להרחיב את השורות, וגייסה את החטיבה להתיישבות ותנועת אמנה, יחד עם משרד השיכון, כדי שיסייעו לה בהקמת יישוב חדש למשפחות צעירות. היאחזות הנח"ל בית הערבה נבחרה כנקודה המתאימה, ומיד החלו בגיוס המשפחות.

הסיפור של כהן, שהגיעה ליישוב יחד עם אחותה, התחיל בטעות די מביכה. "אני ואחותי במקור ממעלה אדומים, והחלטנו שתינו שמאסנו במרחב העירוני ואנחנו רוצות בית פרטי עם מרחבים וטבע. יחד עם זאת, כן רצינו להישאר קרובות למעלה אדומים. שמענו שיש הרחבה בקיבוץ אלמוג, נרשמנו לכנס מתעניינים וכשהגענו לכנס ציפתה לנו הפתעה. זה היה בכלל אירוע שנועד למתעניינים ביישוב חדש שעוד לא קם, קדם ערבה קראו לו. יצאנו משם מבולבלות, לא ידענו אם זה הכיוון או לא. בסוף אחותי הייתה אמיצה. היא עברה לפני שנה וחצי, ואחרי שראיתי שטוב לה באתי גם אני".

היישוב, שמונה 22 משפחות כיום, הוא יישוב צעיר באמת. טווח הגילים בו הוא משבועיים עד 35, וזהו. כרגע גרות המשפחות בקרוואנים ובמבנים אחרים שנותרו מהיאחזות הנח"ל, אבל צוות מיוחד כבר עובד בימים אלה על תב"ע, לקראת בניית בתי קבע.

"להיות חלק מהקמה של יישוב זה באמת מרגש", אומרת כהן, "יש אווירה חלוצית וציונית, והבנה שאם לא נעשה את הדברים בידיים שלנו זה פשוט לא יקרה. לכן פעם בחודש אנחנו מתכנסים כולם ביחד ולוקחים פרויקט מסוים, משהו שישפר את פני היישוב שלנו, ועובדים עליו עד שהוא נראה טוב. כשאנחנו הגענו לא היו ביישוב שבילים ובעצם שום דבר חוץ מקרוואנים. היום יש שבילים, ג'ימבורי, מדשאה וספרייה, והכול מעשי ידינו. זה הפן החלוצי שלנו פה".

ובצד האתגר החלוצי יש אתגר גדול אף יותר. החיים המשותפים, דתיים וחילונים, הם נושא שנלמד בלי הפסקה ביישוב הצעיר, כשהכלל המנחה הוא הקשבה ושיח. וגם כאן נחלץ המדבר לעזרת התושבים, מרגיע את הרוחות ועוזר לעבור את המשברים. "לפני שנה הייתי אומרת לך שזה אתגר גדול ואני לא יודעת איך לעבור אותו", אומרת כהן בגילוי לב, "אבל משהו באווירה ובסביבה משרה את הרוגע ואת היכולת לדבר על הדברים. היום אני יכולה להגיד שהאווירה הרבה יותר רגועה, ואנחנו מוצאים את הדרך שלנו כיישוב שזה יעבוד. המשפחה שלנו חילונית, והרבה פעמים נדרשת ממני סבלנות כדי להבין את הצד השני, אבל זה משהו שנוכל לפתור רק על ידי דיבור. הקיום המשותף שלנו תלוי בהבנה שכקהילה אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב ביחד".

*** שיבולת – מודל של שילוב ***

מיקום: הגליל התחתון, בין מצפה נטופה לבית רימון. מספר תושבים: כרגע גרעין של 40 משפחות. הרכב אוכלוסייה: יישוב דתי שמשלב אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים.

יום אחד ישבה חבורת משפחות מגוש עציון וטיכסה עצה. תחושת החלוציות ביהודה ושומרון כבר הייתה קהה מדי בשבילם, הרי בגוש יש כבר קניון והביקוש למגורים הוא עצום. הם חיפשו את האתגר הציוני הבא. הגליל נשמע להם כיוון טוב, אבל עדיין לא מספיק. ואז באה ההברקה: יישוב חדש בגליל, שישלב בעלי מוגבלויות שכליות ופיזיות כשווים לחלוטין. הם ארזו את החפצים וקבעו את ביתם בגליל.

"זה התחיל מכוח מניע של לעבור לצפון, לא בשביל החלום הגלילי אלא מתוך מחשבה שצריך לחזק את ההתיישבות", נזכר אופיר שיק, שב-11 השנים שעברו מאז התברג כל כך עמוק בצפון, עד שלאחרונה נבחר לכהן כסגן יו"ר מועצת הגליל התחתון. "הלב שלנו עם כל הארץ, אבל אם מסתכלים על התמורות, יש ביקוש אדיר ליהודה ושומרון, ומצד שני בגליל הדמוגרפיה נסוגה לכיוון השני. יש הרבה משפחות יהודיות שעוזבות".

הגרעין הצעיר כבר התחיל לחפש מקום כדי להשתקע בצפון, במקביל לחיפושים אחרי מקום ליישוב החדש. המחשבה הייתה לאתר מקום שממשלת ישראל כבר סימנה כנקודת התיישבות בעבר, ולנסות להחיות אותה מחדש. זה אולי נשמע משונה, אבל מאז תוכנית המצפים של שלהי שנות השבעים נותרו נקודות פזורות בשטח שלא עלה בידי מדינת ישראל ליישב, והאפשרות להקים אותן מחדש ריאלית יותר מלהתחיל מאפס. החבורה איתרה נקודה שנקראה בית רימון ב', והתחילה במסע ביורוקרטי רצוף מכשולים.

במקביל ישבו חברי הגרעין וניסו לשרטט יחד את הצורה המפורטת של הרעיון הגדול שרקמו – כפר שילוב. הם ערכו מסע לימודי בכל המוסדות המשלבים בעלי מוגבלויות, מרמות קלות ועד קשות, בניסיון למצוא באמצעותם את הקונספט שיביא איתו משהו חדש.

"הגענו לקונספט שהגדרנו אותו ככפר שילוב", מתאר שיק את התוכנית. "שיבולת תיבנה בצורה כזאת שכל מגרש רביעי יהיה בית לאנשים עם מוגבלויות. הבית של בעלי המוגבלויות ייראה כמו שאר הבתים, כך שהשילוב יבוא לידי ביטוי גם במובנים הכי פיזיים. גם כל מוסדות הציבור והמרחבים יהיו נגישים פיזית ומותאמים ללקויות ראייה, והכול יהיה נגיש במובנים הכי רחבים של המושג".

אבל לא רק הנתונים הטכניים יותאמו לבעלי מוגבלויות. הכוונה של שיק וחבריו היא ליצור מרחב שמשלב את בעלי המוגבלויות במובן הכי אקטיבי שיכול להיות. כמו בכל יישוב קהילתי יוקמו ועדות לנושאים השונים, וגם בעלי המוגבלויות ייטלו בהן חלק שווה. כל ההחלטות של ההנהלה והמזכירות יתקבלו יחד עם נציגות של בעלי המוגבלויות, שיזכו לתיווך במקום שהדבר יהיה נחוץ. "הכול יהיה בקצב חיים בריא ואיטי יותר, שיתאים להם. זה מקרין על כל הפעילות הקהילתית, מתנועת הנוער ועד הפעילויות החברתיות והחגים".

מערך הדיור של בעלי המוגבלויות ינוהל על ידי גוף מפעיל חיצוני, שייבחר במכרז על ידי משרד הרווחה ועל דעת ועד היישוב. ביישוב התעקשו שגם נציגות משלהם תהיה שותפה בקבלת ההחלטות בתוך הגוף המנהל, כדי שלא יינזק חלילה הקונספט שלשמו התכנסו.

ויש בשיבולת עוד נקודה ייחודית בכך שהוא כפר משלב דתי לאומי, מה שמסתבר שחסר בנוף מוסדות השילוב. שיק מספר שבמשרד הרווחה תמכו ברעיון שהיישוב יישאר דתי באופיו, מפני שלטענתם לציבור בעלי המוגבלויות הדתי לאומי, אנשים שרמת המוגבלות שלהם נמוכה יחסית, חסרים מקומות שיספקו להם את אורח החיים הזה. "לציבור החרדי יש הרבה מאוד מוסדות כאלה, אבל בעל מוגבלות דתי-לאומי שרוצה לחגוג את יום העצמאות וגם שבתות באווירה שאליה התרגל, יתקשה מאוד למצוא מקום כזה".

ההתפתחות הדרמטית בתהליך הארוך של הקמת היישוב התרחשה ממש לפני חודשים ספורים, כאשר התקבלה החלטת הממשלה שאישרה את הקמת היישוב. התקווה של שיק וחבריו היא שתוך שנתיים כבר יעבדו הטרקטורים בשטח. אך בהיכרותו המעמיקה של שיק עם המערכת, הוא יודע שעוד נכונו לו אתגרים עד שהבתים יעמדו על תילם. "נוהל הקמת יישובים כשלעצמו הוא מסלול חתחתים, ומעליו צריך להוסיף גם את השכבה הפוליטית. הסיטואציה הפוליטית בארץ היא כל כך לא יציבה, שעד שאתה מזיז משהו הכול מתהפך עליך. עכשיו עם הבחירות אני לא יודע אם נצליח לקדם את זה, יכול להיות שנצטרך לחכות חצי שנה. משרדי הממשלה בלי שר לא יוזמים, רק עושים את מה שהם כבר מחויבים אליו". בינתיים מתגוררות מרבית משפחות הגרעין ביישובים שונים בצפון וממתינות.

*** מיטל – מגדילים את העמק ***

מיקום: למרגלות הגלבוע, סמוך לכפר השיקום מלכישוע. מספר תושבים: כרגע 15 משפחות רשומות באגודה, מצפים ל-75 עד הקיץ. הרכב: דתיים, דתל"שים וחילונים, מהסביבה ומכל הארץ.

כשמטפסים קצת על הרי הגלבוע בעונה הזאת של השנה ומשקיפים אל עמק יזרעאל, קורים באופן אוטומטי שני דברים. קודם הפה מתחיל לזמזם "מה לילה מליל, דממה ביזרעאל", ורגע לאחר מכן מביע את המשאלה "הלוואי שהייתי יכול לגור פה". זה פחות או יותר מה שקרה ל-15 המשפחות שמבקשות לעלות ליישוב מיטל בקיץ הקרוב. הן מתקבצות מיישובי העמק, הגלבוע ומכל הארץ, כדי להגשים חלום של חיים פסטורליים בקצב אחר.

"הכול התחיל כשאורי אריאל היה כאן בסיור כשר החקלאות", מספר גדעון ישראלי, פרויקטור לקידום ההתיישבות במועצה האזורית עמק המעיינות. "עמדנו לתצפית באחת הנקודות בגלבוע, והוא ראה את הפער הבלתי נתפס בין שני צידי הגדר – מעבר לגדר ההפרדה נבנים כל יום עשרות מבנים בלי פיקוח ובלי אישור, ובצד שלנו אלה אותם יישובים כבר שנים. אז הוא אמר: צריך להקים יישוב חדש".

ישראלי לא חדש בתחום ההתיישבות. בשליחות תנועת ההתיישבות אמנה הוא הוביל את השינוי בכפר תפוח כמזכיר היישוב, ולאחר מכן נרתם לעזור בארגון ומיסוד הגבעות של איתמר. אך המשימה החדשה שלקח על עצמו, קידום ההתיישבות בעמק המעיינות, זימנה לו אתגרים מזן חדש. "הביורוקרטיות הן אינסופיות. אתה צריך לקחת את כל המשימות וההליכים הנדרשים, לשים אותם על סרגל של זמן ולהתחיל לדחוף ולדחוף בלי הפסקה, כל פעם מול הגורם הרלוונטי. בסוף זה אפשרי, אבל זה דורש המון עקשנות ונדנודים".

וזה לא בא בקלות. בשביל להצליח להקים יישוב חדש עם סמל יישוב ותב"ע, נדרש ישראלי לפתרונות יצירתיים ומקוריים. בלב הגלבוע, בין מירב ומעלה גלבוע, קיים כבר שנים רבות כפר לגמילה מהתמכרויות בשם מלכישוע. זהו כפר סגור, שנשלחים אליו בצו של בית משפט. הכפר יושב על שטחים קטנים יחסית, כאשר הוקצו לו בתוכניות עוד הרבה מגרשים שאינם בשימוש. על המציאה הזאת עטו במועצת עמק המעיינות, ומיהרו לנצל אותה לצורך יישוב חדש.

"הסתובבנו במשך שנים בהמון מקומות, ביישובים קהילתיים ובמקומות המוניים יותר", מספר יניב גנגר, מהכוחות המובילים בגרעין. "אני ואשתי נטע, שנינו בני מעלה גלבוע. עברנו בשנים האלה תהליך של בירור עם עצמנו, באיזה מקום נרצה לגור. בהתחלה מרדנו בקיבוץ ורצינו להתנתק מקהילה, אבל היום אנחנו כן רוצים חיי קהילה, רק שלא תהיה לוחצת".

הרצון הזה התחבר עם נקודה נוספת של בני הזוג, שלהם שתי בנות קטנות. משפחת גנגר מנהלת אורח חיים אלטרנטיבי, גם מבחינת תזונה ובריאות וגם מבחינה חינוכית. ביישובים שבהם גרו עד היום הם הרגישו כמו עוף מוזר והסביבה קצת התרחקה מהם. החלום שלהם להיות חלק מיישוב מכיל ופתוח התגשם כששמעו על היוזמה של מיטל.

"האוכלוסייה שהתקבצה לגרעין די מגוונת", הוא מתאר, "יש את כל הקשת הדתית, המון זוגות מעורבים, עירוניים ואנשי כפר. הרוב נוטים לכיוון האלטרנטיבי, לחזור לפשטות של הדברים, לטבע. זה לא שכולם רוצים לגור ביער, אבל אלה מושגים שהאנשים כאן מדברים עליהם ולא נבהלים מהם. אני מניח שזה יבוא לידי ביטוי בעתיד בחינוך ביישוב".

גנגר מספר על תהליכי עומק של למידה וניסוח, שחברי הגרעין מקיימים לקראת חיים משותפים של דתיים וחילונים ביישוב. אחרי שהכריזו בכותרות על רצון ליצור קהילה שבראש מעייניה פתיחות וקבלה, יושבים היום החברים לבניית כללים וסעיפים פרטניים יותר, שיתארו כיצד תתקיים השותפות הזאת.

ועם כל זאת, חברי הגרעין של היישוב החדש מיטל לא רואים את עצמם כחלוצים שבאים לעבות את ההתיישבות בעמק יזרעאל, אלא יותר כחבורה שמבקשת ליצור מרקם חברתי חדש שיתאים להלך הנפש של החברים. "אין פה את המוטיבציה של ליישב את הארץ, הרי יש כבר יישובים בגלבוע, הוא יכול להתקיים בלי היישוב הזה", אומר גנגר, "אבל כן יש לאנשים רצון גדול להיות חלק מהקמה של משהו חדש, לקבוע איך ייראה המקום כפי שהם רואים אותו".

*** שיזף – יישוב לאנשים נורמלים ***

מיקום: המועצה המקומית רמת הנגב, סמוך למשאבי שדה. 25 דקות מבאר שבע. מספר תושבים: 15 משפחות. הרכב אוכלוסייה: דתיים וחילונים מכל רחבי הארץ.

ימין ושמאל, רק חול וחול. ובין כל החול הזה, פחות מ-20 קרוואנים פזורים להם וקוראים לעצמם יישוב. לרגע אתה עלול לטעות ולחשוב שמדובר בכפר אומנים או במתחם נופש ייחודי, עד שבא רון סגל ומוריד אותך באחת לקרקע המציאות.

"אנחנו אנשים של החיים", הוא אומר, "יוצאים בבוקר לעבודה, עובדים בכל סוגי העבודות, חוזרים בערב, לא שונה ממקומות אחרים. זה עם ישראל, אנשים נורמליים. אז נכון שאנחנו קהילה קטנה ויש את הרומנטיות והאינטימיות, אבל לא יושבים סביב המדורה ושרים שלמה ארצי כל ערב. יש שכנות וחברות, משתדלים לעזור אחד לשני, אבל אנחנו לא קיבוץ. חיים את חיינו, מכבדים את הרצון והפרטיות זה של זה. ויש גם עין צרה, יש מריבות, יש הכול. אנחנו עם רגליים על הקרקע, אנשים פשוטים של החיים".

גם הסיפור של שיזף מתחיל בחזון ציוני עתיק. בשנת 1947 הובילה הסוכנות היהודית את מבצע 11 הנקודות, שנועד לקבוע עובדות בשטח ולהשאיר את הנגב בידי העם היהודי בכל הסכם חלוקה שיבוא. 65 שנים מאוחר יותר, בעקבות מחאת האוהלים ברוטשילד על יוקר הדיור, החליטו בעמותת 'איילים' על מבצע 11 הנקודות המודרני, שיהווה מעין מענה למשבר הדיור. מ-11 הנקודות נשארה רק נקודה אחת, הנקודה שאליה עלו סגל וחבריו, שנקראה בשם שיזף.

הגרעין הראשון בא עם הרבה מוטיבציה ליישוב הנגב, אבל לא רק. כמו ביישובים חדשים אחרים ביקשו חברי הגרעין להקים מודל של חיים משותפים, דתיים וחילונים, שהצלחתו המקווה תכה גלים ותשפיע על החברה הישראלית כולה. "לגור ביישוב מעורב זה לצאת מאזור הנוחות, להתמודד ולהיפגש, וזה גם דבר מעניין ומאתגר", מתאר סגל. "זאת לא סתם הרפתקה חברתית, זה עם ישראל. לפני כמה שבועות היה לי מקרה שהדגים לי הכי טוב מה אנחנו עושים פה. שכנה דתייה, שהבנים שלנו חברים טובים, שלחה לי ווטסאפ. היא סיפרה שהבן שלה התלונן בפניה שזה לא הוגן שהבן שלי נוסע בשבת ורואה סרטים ולו אסור. הסכמנו שנינו, אני והשכנה, שבדיוק בשביל זה באנו לגור פה. באנו כדי ללמוד להיות במקום של מחלוקת, אבל להיות בו בלי לצאת בהצהרות. לחיות את המחלוקת".

הקהילה כולה נעה על הציר של הערכים השונים ביישוב שיזף. שיזף מוגדר כיישוב מעורב קהילתי בנגב, ומבין המשפחות שגרות פה יש כאלה שבאו בשביל ה"מעורב קהילתי", יש שבאו בשביל הנגב ויש שבאו בשביל שניהם. כיום היישוב מתכונן לקראת התפתחות הדרגתית, כאשר בשלב הראשון יצטרפו עוד 13 משפחות למגורים הזמניים, ובטווח הארוך מתוכננות 250 יחידות דיור שהתב"ע שלהן כבר אושרה.

בשביל סגל החיים בנגב הם לא רק מיקום גאוגרפי, אלא גם מסר רב משמעות. "בן גוריון נלחם על הנגב, הוא יצא למבצע מטורף בסוף מלחמת העצמאות, למרות שזה לא נחלת אבותינו ולא שלנו על פי תוכנית החלוקה. הייתה לו סיבה, הייתה אידיאולוגיה מאחורי זה. בן גוריון האמין שעם סגולה ואור לגויים זה להוציא מהאין יש, לבוא למקום הכי צחיח ושומם ולהצמיח ממנו חקלאות וחדשנות. ככה אנחנו רואים את זה, בשבילנו הנגב הוא פלטפורמה שממנה אפשר לעוף".

ושוב, מה שיפה בשיזף הוא היכולת לנחות מהר מאוד, גם רגע אחרי שמדברים על עם סגולה. כשאני שואל את סגל מה האתגרים המרכזיים שהקהילה מתמודדת איתם, הוא עונה לי: "הסוגיה הכי קשה היא אלה שיש להם כלבים מול אלה שאין להם". כל כך סמלי וכל כך יפה. ובכל זאת, בשיזף נמצאים בתהליך מתמיד של בירור גם בשאלות קהילתיות, כמו אופי בית הכנסת, המקום של החילונים בעולם הדתי והפער בין המרחב הפרטי והקהילתי. "אנחנו פה כבר שבע שנים", מסכם סגל, "ואני מאחל לעצמנו שלא נפסיק לברר ולהשתנות גם עוד שבעים שנה".