בשבע מהדורה דיגיטלית

שתייה אצל גויים – מה אסור והיכן?

איסור יין של גויים חמור מהאיסור על פת ותבשיל, ואפילו נגיעה של גוי אוסרת אותו

הרב אליעזר מלמד , ה' בשבט תשע"ט | עודכן: 08:27

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: הר ברכה

איסור יין שנגע בו גוי

חכמים קבעו סייגים ממאכלים של גויים, כדי להרחיק את ישראל מחשש התבוללות. לכן אסרו לאכול פת ותבשילים של גויים. וביין שהוא משמח ומשחרר יותר, קבעו חכמים סייגים חמורים יותר, ואסרו גם יין של ישראל שגוי נגע בו. אם הנוגע הוא עובד עבודה זרה, היין אסור בהנאה כדין יין שנסכו אותו לאלילים. ואם אינו עובד עבודה זרה, היין שנגע בו אסור בשתייה ומותר בהנאה. כלומר מותר למכור אותו לגוי.

שתיית אלכוהול אצל גוי

לאחר שאסרו חכמים יין, פת ובישולי גויים, הוסיפו האמוראים סייג נוסף מפני התבוללות, שלא ישתה ישראל משקה אלכוהולי בביתו של גוי, בחנותו, בבית קפה שלו או בכל מקום שברשותו (עבודה זרה לא, ב). בכלל האיסור כל המשקאות האלכוהוליים כדוגמת ויסקי, ערק, וודקה, ליקר, בירה וכל כיוצא בזה. האיסור הוא גם כאשר הישראל שותה את המשקה לבדו בלא חברותא עם הגוי, הואיל והמשקה עלול להפיל את המחיצה המכובדת שצריכה לגדור את ישראל. ולא היה צריך לגזור על כך בימי התנאים מפני שעיקר שתייתם הייתה יין, ולגביו קבעו גזירות חמורות, אבל בבבל שהיו רגילים לשתות משקאות אלכוהוליים ממינים אחרים, הוצרכו לאסור גם משקאות אלו (ערוה"ש קיד, ו).

בין אלכוהול לפת ותבשילים

האיסור לאכול פת ותבשילי גויים חל על הפת והתבשיל שהוכנו על ידי גויים, ואף בבית ישראל אסור לאוכלם. אולם לגבי משקה, האיסור אינו על המשקה אלא על שתייתו אצל הגוי. ולכן אם הגוי הכין משקה שאין בו מרכיבים אסורים, מותר לשתות אותו בבית ישראל, שכן אין עליו איסור בישולי גויים, הואיל ועיקרו מים. ומנגד, גם אם הישראל הביא משקה לבית הגוי, אסור לו לשתות אותו בבית הגוי אפילו הוא שותה אותו לבדו (שו"ע קיד, א).

אומנם כדרך ארעי, כאשר ישראל נצרך לשתות מעט משקה אלכוהולי כדי לחזק את עצמו או למנוע כאבי ראש, מותר לו להיכנס לחנות של גוי, לקנות כוסית אחת, לשתות אותה וללכת. וכן אם הזדמן לבית הגוי לצורך אחר והציעו לו משקה, והוא נצרך לכך במיוחד, מותר לו לשתות אצל הגוי כוסית אחת, ובתנאי שלא יישבו יחד לשתות (שו"ע קיד, א). ואם כבר נאלץ לשתות בשתי פעמים שונות, אפילו אם יהיה נצרך, לא ישתה פעם שלישית, שכבר יצא משתיית ארעי לשתיית קבע, ויש לחשוש שיגיע מכך לקרבה יתרה (כנה"ג, פר"ח ד, כה"ח ו).

התאכסנות בבית גוי

מי שנוסע מביתו למקום אחר ומתאכסן בביתו של גוי, בין בתשלום בין בחינם, רשאי להביא איתו משקה ולשתות אותו בבית הגוי, שכן באותו זמן בית הגוי נחשב כביתו. ואם המארח מציע לו מעט משקה, מותר לו להיענות ולשתות מעט, כדי שלא תיווצר ביניהם איבה. אבל בפת ותבשילי גויים אין היתר לאכול מעט כדי למנוע איבה (תוס' עבודה זרה לא, ב "ותרווייהו", שו"ע קיד, א; ש"ך ב).

שתייה בהתאספות של גויים

כיוצא בזה, אסור לישראל לשתות אפילו מעט משקה אלכוהולי בהתאספות של גויים להרמת כוסית, ואפילו היא נעשית במקום נטרלי שאינו ביתו של הגוי. ואפילו לשתות ממשקה שהביא איתו הישראל מביתו אסור, הואיל והשתייה בהתאספות של גויים עלולה לפרוץ את הגדר שצריכה להיות קבועה בפני התבוללות. אבל אין איסור לאכול מהכיבוד הקל שמוגש שם, בתנאי שהוא כשר. ואם זו התאספות של ישראל, אפילו היו בה גויים, כיוון שרוב המשתתפים יהודים והאווירה יהודית - מותר גם לשתות משקה אלכוהולי (על פי רמב"ם מאכלות אסורות יז,י).

אסור לאכול במסיבה של גויים

כאשר מדובר במסיבה של גויים, כגון חתונה או מסיבה לכבוד לידה וקל וחומר סעודה לכבוד חג, כדוגמת סילבסטר, חג המולד או חג הקורבן – מכיוון שהסעודה חשובה יותר, לא רק משקה אסור אלא גם אוכל כשר אסור לאכול שם. והאיסור הוא מהתורה, כפי שכתבו רבים (רא"ש, ריטב"א, יש"ש, ט"ז, ערך השולחן, נצי"ב).

שני טעמים לאיסור. האחד הוא שהסעודה מקרבת לבבות וחשש ההתבוללות גובר. השני הוא שכאשר הגוי עובד עבודה זרה, יש בהשתתפות בסעודתו משום תמיכה בעבודה הזרה שלו. ואפילו אם ייחד הגוי שולחן ליהודים ועליו מגישים אוכל כשר למהדרין, אסור לאכול שם. וכן למדנו בתורה, שהאיסור להשתתף בסעודות של גויים הוא מפני שני החששות הללו, שנאמר: "פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלוהיהם וזבחו לאלוהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו (סעודתו). ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלוהיהן והזנו את בניך אחרי אלוהיהן" (שמות לד, טו-טז). ועל כך אמרו חכמים: "ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הם, כיצד? גוי שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אף על פי שאוכלים משלהם ושותים משלהם ושמש שלהם עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים (זבחי עבודה זרה)" (עבודה זרה ח, א). וכן אמרו חכמים שחטאו ישראל בימי אחשוורוש בכך שנהנו מסעודתו של אותו רשע, ויש אומרים שמפני זה נתחייבו כליה (מגילה יב, א).

כשיש חשש איבה

כאשר ישנו חשש שההימנעות מהשתתפות בחתונה או במסיבה של הגויים תגרום לאיבה, נחלקו הפוסקים אם מותר להשתתף במסיבה ולטעום מהמאכלים הכשרים. יש אומרים שאסור, הואיל ועיקר החשש שמא יגיעו לחתנות והתבוללות, וממילא חשש איבה אינו מבטל זאת אלא להפך, טוב שייווצר ריחוק ביניהם (ט"ז יו"ד קנב, א). ויש אומרים שמותר, הואיל וכל השתתפותו היא רק מפני איבה, וממילא ברור שאינו בא לחזק את דתו או להתחבר אליו בקרבה יתרה (נקודות הכסף שם). ויש נוהגים להקל בשעת הדחק. אומנם גם לדעת המקילים ברור לחלוטין שכל שתייה אלכוהולית אסורה שם.

מחלל שבת בפרהסיא

היחס לחילול שבת חמור במיוחד, עד שאמרו חכמים שאין לקבל קורבן ממחלל שבת בפרהסיא ואין שחיטתו כשרה (חולין ה, א; עירובין סט, ב). על פי זה כתב הרמב"ם (שבת ל, טו): "השבת ועבודה זרה - כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה. והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם. לפיכך, כל העובר על שאר המצוות - הרי הוא בכלל רשעי ישראל. אבל המחלל שבת בפרהסיא - הרי הוא כעובד עבודה זרה, ושניהם כגויים לכל דבריהם".

מעמד מחלל השבת בימינו

על פי זה כתבו כמה ראשונים, שיין שנגע בו יהודי מחלל שבת בפרהסיא אסור כדין יין שנגע בו גוי שאינו עובד עבודה זרה, שאסור בשתייה ומותר בהנאה (בה"ג, רבנו יונה, אשכול, ריב"ש ועוד). אומנם דין זה אינו מוזכר בגמרא, ואף ראשונים רבים לא הזכירו אותו, ולכן יש סוברים להלכה שאין איסור ביין שנגע בו מחלל שבת בפרהסיא. אולם רובם המכריע של האחרונים הסכימו להלכה, שיין שנגע בו מחלל שבת בפרהסיא אסור בשתייה.

כך נהגו במשך דורות רבים, כי אכן השבת הייתה הביטוי המובהק ביותר לזהות היהודית, וכל מי שהעז לחלל שבת בפרהסיא התריס בזה התרסה נוראה כנגד אמונת ישראל, והודיע קבל עולם שאינו מזדהה עם היהדות. אולם בדורות האחרונים רבים מישראל הושפעו מהגויים, עד שהשבת כבר לא הייתה הביטוי המאפיין את הזהות היהודית. לא זו בלבד אלא שאם בעבר המחאה נגד מחללי השבת הועילה למנוע אותם מלפרוץ גדר, בדורות האחרונים פעמים שהמחאה מרחיקה יותר מאשר גודרת. לפיכך רבים מהפוסקים האחרונים הקלו בשעת הצורך, והורו שרק מי שמחלל שבת בהפגנתיות כדי להכעיס ולהתריס נגד המסורת נחשב כגוי, אבל מי שמכבד את השבת בקידוש או בהדלקת נרות אינו נחשב כגוי. ועוד, שאם הוא יהודי שלא זכה לחינוך תורני, הרי הוא כתינוק שנשבה בין הגויים, שאינו מבין את חומרת חילול השבת. ואף אם גדל בבית דתי, פעמים שההשפעה החילונית חזקה כל כך, עד שהוא קרוב להיחשב כשוגג ואנוס שאינו יכול לעמוד בפני רוחות הזמן (בנין ציון חדשות כג; מלמד להועיל או"ח כט; אגרות ראיה ח"א קלח). ועוד, שיש לחשוש שההחמרה בזה תגרום לעלבונות ומחלוקות במשפחות ובקהילות (הרב יוסף משאש באוצר המכתבים ח"ב אלף שב).

שאלה לקוראים

בימים אלו שבהם אני עוסק בדיני יין נסך ומשקאות אלכוהוליים, התעוררה לי שאלה. בפועל רוב הסייגים שקבעו חכמים בפני התבוללות ויציאה לתרבות רעה אינם יעילים כיום, שכן רוב הגזירות נגזרו על יין גויים, ואילו כיום רבים שותים משקאות אחרים. גם הגזירות על גויים אינן מועילות, שכן תהליך היציאה אל ההתבוללות מתרחש דרך המעבר לחברה החילונית. השאלה: האם מכלל ההלכות וטעמיהן אפשר לקבוע שאסור לשתות משקאות אלכוהוליים במסיבות חילוניות, כמו בפאבים, במועדונים ובמסיבות שאופיין החילוני שאוב מתרבויות זרות, או שראוי יותר לכתוב רק שנכון להימנע מכך כדי שלא להתדרדר מבחינה רוחנית, וכפי שחכמים הזהירו מאוד משתיית אלכוהול בדרך הוללות וליצנות, והורו לשתות ולשמוח רק בחבורה שמתאספת לשמחה של מצווה?

אבקש מהקוראים, ובמיוחד הצעירים, שמכירים את הדינמיקה החברתית באירועים מסוג זה, להביע את דעתם ונימוקיהם – מה ראוי ומה מועיל לגדור, והאם עדיף שגדר זו תוגדר כהלכה או כהדרכה.

לתגובות: ravmel@gmail.com