ציון דרך - בארה של הגר

בימים אלו הסתיימו עבודות ההצלה והשימור של 'באר הגר' בירוחם

קובי פינקלר , ה' בשבט תשע"ט

הבאר המשוקמת
הבאר המשוקמת
צילום: המועצה לשימור אתרים

כביש חדש בין ארבעה מסלולים עוקף את בירת הנגב ואחרי פחות מחצי שעת נסיעה דרומה לכיוון ירוחם, אנחנו מוצאים עצמינו בכיכר ששני שלטים נטועים בה. שמאלה מפנה השלט ל'ירוחם' וימינה ל'אגם ירוחם'. נסיעה ימינה על כביש אספלט מובילה אותנו תחילה, תוך דקה של נסיעה לביר רחמה "באר הרחמים".

"זו למעשה אחת משתי בארות באזור כאשר את הבאר הזו מייחסים לבאר המים שממנו הרוותה הגר את צמאונה לאחר שתעתה במדבר באר שבע "ותלך ותתע במדבר באר שבע". גם השם ירוחם נגזר משם זה" מסבירים אנשי המועצה לשימור אתרים.

היות ובימים אלו הסתיימו עבודות ההצלה והשימור של באר הגר בירוחם, ירדנו דרומה להכיר את המקום.

ביר רחמה או באר הגר בירוחם שוקמה ושומרה על ידי המועצה לשימור אתרים בשיתוף אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת, משרד התרבות והספורט והמועצה המקומית ירוחם. מדובר בבאר עתיקה שעפ"י מסורת מקומית, לצדה נחה הגר כאשר תעתה במדבר באר שבע עם בנה ישמעאל. הבאר שימשה מקור מים למצודה נבטית מהתקופה הרומית שמדרום-מערב לה, אך טרם הוברר אם התקיימה בשלב מוקדם יותר. מבחינה טיפולוגית שייכת לקבוצת בורות המים הפתוחים שנפוצו בכל הר הנגב.

בתקופת המנדט שוקמה הבאר ביוזמת השלטונות במטרה לשלוט ולפקח על השבטים הבדואים, שחיו באזור עד אז כבשטח הפקר. המים שנשאבו בכדים, נועדו להשקיית הצאן ולתצרוכת עצמית של תושבי האזור.

בעת מבצע עובדה במרס 1949 שימשה הבאר נקודת התכנסות לכוחות חטיבת גולני בדרכם לכיבוש הנגב הדרומי ואילת. בתחילת שנות ה- 50 התגלתה מחדש ע"י א' פלוטניק, מתנדב במעברה תל ירוחם, אולם לא נעשה בה שימוש חוזר. בסמוך לאתר ספסלים שנבנו על ידי נוער מאוסטרליה כפעילות התנדבותית.

פרופ' יוחנן אהרוני זיהה את "ביר רחמה" כבאר שמצאה הגר בעת שתעתה עם ישמעאל בנה במדבר. בספר בראשית נקראת הבאר – "באר לחי רואי". הבדווים, קראו לבאר "ביר רח'מה". השם "ירחם" מוזכר לראשונה בכתובת שישק מלך מצרים שנזכר במקרא.

מתוצאות החפירות באתר מסיקים החוקרים שבאותה תקופה היו תושבי הנגב נוודים למחצה שהתפרנסו מציד, ממרעה ומחקלאות עונתית.

הבאר המקורית נבנתה ככל הנראה ע"י תושבי האזור בעת העתיקה, אולם ללא חפירה ארכיאולוגית לא ניתן לתארך אותה באופן ודאי. הבאר המתועדת דומה לבארות אחרות שהתגלו ברחבי הנגב ובהם: באר מילכה, באר מחטה, באר חלוצה ועוד. בגלל השימוש הממושך שנעשה בהם לא ניתן בדר"כ לתארך אותם לפרק זמן אחד.

במתקן הובחנו 2 שלבי בנייה עיקריים: א. שלב נבטי/ ביזנטי –דופן בנויה באבני גוויל בשילוב אבני דבש, בוץ וטיח.

ב. שלב מנדטורי - דופן מחוזקת במלט, טיח ואבנים קטנות. סורג עליון ממתכת וקורות עץ לדליית המים.

בשלב הבנייה הראשון הבנייה נעשתה ע"י התושבים המקומיים בשיטות בנייה מסורתיות. השלב השני נעשה בסיועם ופיקוחם של השלטונות הבריטיים.

צורת הבור היא עגולה או אובלית, קוטרה כ- 3 מ' ועומקה כ- 3 מ'. הבורות הפתוחים בנגב נחפרו לרוב בתוך שכבות רכות ואטומות של חוואר או חרסית. כדי למנוע התמוטטות של דפנות הבור, דופנו דפנות הבור באבני גוויל מקומיות כפי שנעשה גם במתקן זה. שיטת הבנייה המתוארת, מבוססת על מסורות מקומיות שרווחו באזור זה במשך מאות ואלפי שנים.

בזמן פעילותה היה לבאר ערך סביבתי גבוה והוא שימש נאמנה את הרועים ותושבי האזור. אולם מאז שננטשה בסמוך לקום המדינה, איבדה את ערכה ואת חשיבותה הסביבתית ועל כן היתה חשיבות לשקמה ולשחזרה.

כיום, הבאר מהווה חלק ממרקם האטרקציות בפארק ירוחם.