בזכות הרובוט: דביר נעמד על הרגליים

דביר טייטלבאום, חייל קרבי אשר איבד את היכולת ללכת, שב אט אט להליכה בזכות מערכת רובוטית חדשנית שנתרמה לבית החולים הדסה.

עדו בן פורת , ט"ז בשבט תשע"ט

דביר על הרובוט
דביר על הרובוט
צילום: אבי חיון

דביר טייטלבאום (21) חלה במהלך שירותו הצבאי בתסמונת אוטואימונית המביאה לפגיעה במערכת העצבים ההיקפית, וכל גופו השתתק כליל.

"שירתתי בנח"ל, והגדוד שלי תפס קו בלבנון", הוא מתאר. "אחרי כמה ימים של מחלת חום, משהו רגיל ולא ממש מיוחד, חזרתי לשטח ויצאנו למארב במובלעות. ההליכה של שלושת הקילומטרים הייתה קשה והתחלתי להרגיש לא טוב, חולשה בקצות האצבעות בידיים וברגליים, קושי בהליכה''.

אחרי שעות ארוכות של שכיבה במארב התארגנו החיילים לחזור. דביר מספר כי ''הרגליים כבר בקושי החזיקו אותי ולא הייתה ברירה, סחבו אותי על אלונקה כל הדרך".

הוא לא הבין מה תוקף את גופו שנחלש במהירות. "הרופא הצבאי הבין שמשהו לא בסדר. הוא הבין שאני עלול לסבול ממצב שנקרא גיליאן בארה – מחלה שלא שמעתי עליה בחיים. הוא החליט לפנות אותי לבדיקות בבית החולים הקרוב בצפון, ומשם ההורים שלי שמעו שאני מאושפז והגיעו מיד".

מצבו של דביר החמיר במהירות, ואט אט חש שיתוק בגפיים ונשקפה סכנה לנשימתו עד כי הבהלתו ליחידה לטיפול נמרץ.

"היה לנו ברור שעוברים להדסה בירושלים, שם ישנו טיפול נוירולוגי טוב ושם אנחנו מתגוררים", מספר אביו של דביר– שי טייטלבאום. "בהדסה עין כרם דביר טופל והושגח ביחידה לטיפול נמרץ במשך שבוע וחצי, הנשימה שלו הייתה מאומצת וחששו שמא לא יצליח לנשום. הוא כל הזמן היה עירני ובהכרה אבל בתוך שלושה ימים כבר היה משותק כל כולו עד לצוואר".

לאחר מספר ימים עבר דביר אל המחלקה לנוירולוגיה, שם עבר טיפול הנקרא פלזמה פרזיס – תהליך הכולל הוצאת הדם מן הגוף דרך צנתר, הפרדת רכיבים מן נוזל הפלזמה שבדמו – והשבת הדם אל גופו.

משחלפה המחלה עצמה, עדיין נותרו סימניה הקשים - דביר היה משותק. הוא הועבר למחלקת השיקום בהדסה הר הצופים והחל את הדרך הארוכה על מנת לחזור ליכולותיו הקודמות כבחור צעיר בן 21.

"מה שעזר לא להישבר ולהיכנס לחרדה ממשית, הייתה העובדה שהרגיעו אותי בהדסה במדובר במחלה שאפשר לצאת ממנה ואפשר לחזור בהרבה מאמץ ועבודה קשה – לתפקוד מלא", מספר דביר. "בכל זאת זה קשה. פתאום מבחור בריא ועצמאי הייתי צריך להתרגל לבקש עזרה בכל דבר, לא יכולתי לעשות את רוב הפעולות בעצמי, זו ממש תלות באחרים".

בארבעת החודשים האחרונים דביר מטופל במחלקת השיקום בהדסה הר הצופים על ידי מומחי השיקום וצוות הפיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק הפועלים יחד איתו כדי להתאמן שוב ושוב, לחזק את השרירים ולהשיב - עקב בצעד אגודל את היכולות שאיבד.

לאחר שימוש במערכת הרובוטית החדשה "הלוקומט" בשבועות האחרונים, חל שיפור של ממש ודביר החל להניע את רגליו – תחילה על ידי הרובוט אליו חובר, ובהמשך באופן אקטיבי בעצמו ואף החל אימון במכשיר מתקדם ואקטיבי יותר.

ד"ר איזבלה שוורץ, מנהלת מחלקת השיקום בהדסה הר הצופים, מסבירה כי מערכת שיקום ההליכה מתבססת על טכנולוגיה פורצת דרך בתחום התפישה השיקומית האקטיבית ומאפשרת למעשה אימון וחזרות רבות של ביצוע פעולת ההליכה - עוד בטרם המטופל מסוגל באמת לבצע אותה בעצמו.

"מדובר ברובוט שפותח בשוויץ ובגרמניה ותפקידו להוליך מטופלים שאינם יכולים ללכת בכוחות עצמם. הרובוט מחובר אל גפיו התחתונות של המטופל ומפעיל, על ידי מנועים חשמליים, את המפרקים של הרגליים. הפעולה הזו מאפשרת למטופל ללכת, והוא נראה כמי שהולך באופן אמיתי לכל דבר.

''המערכת הרובוטית מאפשרת למטפלים שלנו להוליך את המטופל במגוון רחב של פוזיציות ודרגות הליכה ובמקביל אף אוספת נתונים ומתעדת את הליכתו. כך ניתן להתאים את ההליכה בכל טיפול מחדש, לשמור על נתונים קבועים של דרגת קושי או לחלופין לכוון להעמסה מדורגת מתקדמת אם המטופל מוכן לכך, ולשמור על קצב האימון הנכון והמתאים לו באופן מבוקר''.

ד"ר שוורץ מעידה כי ''מדובר במערכת הכי מתקדמת שפועלת היום בישראל, וכל זאת הודות לרב יחיאל אקשטיין, שמלבד היותו עומד בראש הקרן לידידות, הוא מכהן בחבר הנאמנים של הדסה אינטרנשיונל ישראל, ומצא במחלקת השיקום מקום ראוי לתרומה כל כך נדיבה".

אביו של דביר מספר כי בנו נחוש ורציני באימונים, לא מפספס אף רגע כדי לחזור על פעולות הפיזיותרפיה והריפוי בעיסוק ומגיע לאימון על המערכת גם כשהדבר לא תוכנן בלו"ז המלא שלו. "הצוות הנפלא כאן אמר לדביר שהוא מוזמן בכל רגע פנוי להגיע ולהתאמן, ללכת וללכת כמה שהוא רק מסוגל. הוא באמת מגיע מעבר לשעות הפעילות והפיזיותרפיסטיות והמרפאות בעיסוק עובדות איתו ללא הפסקה.

"צוות המחלקה וצוות האימונים כל כך אכפתי ומגביר בו את המוטיבציה ואני מוכרך להדגיש שזה המון. הרופאים, האחיות, הפיזיותרפיסטים והמרפאים בעיסוק - הם לא מגיעים לסמן וי בטיפול – הם משקיעים את כל היכולות והאנרגיות שלהם בדביר ובמטופלים שלידינו וזה מורגש בכל יחידה כאן".

"עכשיו אני כבר מזיז את הרגליים ואת הידיים", מספר דביר. "הדרך עוד ארוכה אבל אני מתכוון להמשיך להילחם ולשמוח על כל התקדמות קטנה. בהתחלה כשעבדתי על המכשיר הוא הוביל את הרגליים שלי אבל היום אני כבר מבצע את פעולת ההליכה בעצמי, אני האקטיבי מבין שנינו".

חנוכת המערכת הרובוטית התקיימה בטקס חגיגי עם הנהלת בית החולים וצוות השיקום, במעמד ראש העיר משה ליאון. "אני מסכם איתך היום שאתה מחזיר לעצמך את כל היכולות שאיבדת", אמר מנכ''ל הדסה פרופ' זאב רוטשטיין לדביר, בעודו "צועד" על מסוע המערכת. "בדיוק למען ילדים יקרים כמוך אנחנו מפתחים את מרכז השיקום, ונעזרים באנשי חסד כמו הרב אקשטיין כדי להביא להדסה מערכות רובוטיות חכמות.

''כדי שצעד אחרי צעד – עם הצוות הנפלא שיש כאן, תחזור למה שהיית ותגיע אליי כשאתה הולך על שתי הרגליים. אני שומע שאתה 'קרבי' ונחוש ועושה עבודה טובה עם המטפלים, תמשיך ככה בדיוק ותגיע להתאמן בכל יום על המערכת הרובוטית שלנו".

נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין בירך אף הוא את דביר ואיחל לו התקדמות מהירה בשיקום. הוא סיפר על השיקום שעבר בעצמו בהדסה והבטיח כי הצוות יעשה כל שביכולתו למען השבת יכולותיו של דביר בהליכה.

"כמה משמח לראות את התקדמותו של הבחור הצעיר שמצליח לצעוד כל יום עוד קצת, בזכות העקשנות והרצון ובזכות הדגם הכי מתקדם של המכשיר שכמותו אין בישראל, כמה כיף לתרום ולעשות למען החולים כאן, כשאני יודע שמכשיר מתוחכם כזה ישנה חיים של כל כך הרבה אנשים. הדסה היא לא רק מקום של רפואה. היא מקום של חיבור ואני לא מכיר מקום אחר במדינת ישראל בו מתקבצים יחד כל כך הרבה אנשים שונים", דברי הרב אקשטיין.