מי תהיה הפמיניסטית של גנץ?

האם יקראו לה דינה, מינה או ראש פינה? זה לא באמת משנה כי היא תשרת את מפלגת השמאל הסמויה. פרשנות.

גיל רונן , ח' בשבט תשע"ט

בני גנץ
בני גנץ
Photo by Tomer Neuberg/FLASH90

אז ככה: על פי הסקרים, נראה שבני גנץ יהיה חבר בקואליציה הבאה – אלא אם הוא יחשוף שמאלנות יתר כשיפתח סוף סוף את הפה.

אם יסתפק באמירות כוללניות כמו "אני בעד הטוב ונגד הרע", מקומו בממשלה ה-35 נראה מובטח למדי.

ואז נשאלת השאלה, מי תהיה הפמיניסטית הקיצונית ברשימה שלו? שכן כבר הורגלנו בכך שבכל רשימת מרכז – ולמרבה הצער, לא רק שם – מושתלות כמה פמיניסטיות שיסחפו את הרשימה שמאלה.

אז איך יקראו לה? דינה, מינה או ראש פינה? האם תהיה דוקטור למגדר או סתם עסקנית נטולת תואר? זה לא באמת משנה. כי בכל מקרה היא תשרת את מפלגת השמאל הקיצוני הסמויה של התנועה הפמיניסטית הרדיקלית בהנהגת ארגוני הקרן החדשה לישראל ודומיהם.

קחו כדוגמה את רחל עזריה. לא במקרה, היא ניצבה בראש החץ כש"כולנו" נאבקה נגד ניסיונות להגביל את כוחו של בית המשפט העליון. הביטו בגילה גמליאל. לא סתם, היא הסתמנה כסמן השמאלי של הליכוד בסוגיות שונות. לא בכדי חושד נתניהו כי אורלי לוי לא תרצה להיות שותפה בממשלה שלו.

הקואליציה הבאה לא תתמודד ראש בראש עם בית המשפט העליון, גם אם נתניהו יילחץ אל הקיר וירצה לעשות מעשה. כך תיראה הפוליטיקה הישראלית לנצח נצחים, כל זמן שהימין לא יבין את משמעותו האסטרטגית של המהלך הפמיניסטי.

המפלגה הסמויה הפמיניסטית רואה בגבר היהודי את האויב ("הפטריארכיה") ולא בפלשתינים או באיראן. זו אידיאולוגיה מופרעת, ואנטי-לאומית. היא לא נעצרת בהתעללות בגברים במישור הפרטי. זו תנועת שמאל קיצוני וכל זמן שהשמאל שופך עליה עשרות מיליונים, והימין לא שם אפילו שקל אחד על התנגדות, היא תמשיך לדלל את כוחות השפיות בכל המערכות: משפט, תקשורת ופוליטיקה.

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.