ד"ר מרדכי נאור
ד"ר מרדכי נאורצילום: באדיבות המצולם

ישנם ספרים שהעמוד האחורי, זה שמתאר את הספר, קונה אותך כקורא. אחד מאותם ספרים הוא 'המלך עמוס הראשון'.

התקציר של הספר מבטיח המון, בוודאי לעיתונאים ולמי שמתעניינים בעולם התקשורת והמדיה, שאם לשפוט את הרשתות החברתיות מהווים חלק לא מבוטל מהציבור. הסיבה שהספר מבטיח כל כך היא שילוב של שני גורמים: הראשון הוא שהספר נכתב על ידי מפקד גלי צה"ל לשעבר מרדכי נאור, והשני הוא ההבטחה שהספר יכניס את הקורא אל מאחורי הקלעים של עולם התקשורת. השילוב של שני הגורמים הללו יוצר רף ציפיות גבוה במיוחד.

האם הציפיות גם מתממשות? לזכות הספר צריך לומר שהוא כתוב בשפה ברורה, קלילה, כזאת שלא מתסכלת את הקורא במהלך הקריאה. אלא שמצד שני הספר פשוט קצר מדי - 204 עמודים קטנים יחסית עם אותיות גדולות במקצת. מדובר בנקודה מהותית, שכן בשביל לייצר עלילה צריך אורך מסוים של ספר. אי אפשר ליצור דמויות עמוקות עם סיפורים שעומדים בפני עצמם במספר מועט כל כך של עמודים. קשה להזדהות עם דמויות כאלה, ואכן, רוב הדמויות בספר הן שחקני משנה מובהקים. גם סיפורו של הגיבור הראשי אינו מפורט מספיק כדי שהקורא יתחבר אליו.

אלא שהסיפור שבחר נאור לספר מכסה על הבעיות שנובעות מאורכו. גיבור הספר, עמוס גבעוני, הוא אחד העיתונאים המוערכים והבכירים במדינה. אין מי שלא מכיר אותו, וזה כולל ראשי מדינות בכל רחבי העולם. כולם נעמדים דום לצלילי החליל שלו. אלא שאז מגיע עיתונאי צעיר שמערער את ההגמוניה של גבעוני ומאיים לנשל אותו ממעמדו. הוא מוביל את גבעוני להילחם על מקומו, כשכל האמצעים כשרים. יפים או לא יפים, חוקיים או לא.

מי שהסיפור נשמע לו מוכר, לא טועה. נאור קיבל השראה רבה מסיפורו של דודו טופז, ויש לכך לא מעט רמזים. הבולט שבהם הוא שמו של הספר, שהוא גם הכינוי של גבעוני – "המלך עמוס הראשון", שמתכתב עם הכינוי שטופז זכה לו לאורך השנים - הראשון בבידור, שם שאף שימש את אחת מתוכניות הטלוויזיה שלו.

פרשת טופז הייתה אחת הפרשיות המטלטלות שידע עולם התקשורת בישראל. במשך שנים טופז היה אוטוריטה בעולם הבידור והשיג נתוני רייטינג מהגבוהים שידעה המדינה. למעשה, הוא עדיין עומד בשיא הרייטינג שנמדד אי פעם בישראל. אבל לקראת סוף העשור הקודם הוא החל לאבד ממעמדו. בעקבות כך ארגן טופז שורה של תקיפות נגד אנשי תקשורת בכירים. לאחר שנתפס הוגש נגדו כתב אישום ולבסוף הוא התאבד.

העלילה אומנם לא זהה לסיפורו של טופז, אבל היא אכן מתכתבת איתו לאורך כל הדרך. העובדה שמדובר בסיפור שכולנו מכירים מסייעת להשלים את החלקים החסרים בעלילה הקצרה, כך שבשורה התחתונה הקורא יוצא מקריאת הספר כשהוא מכיר את הדמויות ומבין אותן.

אבל פרט לעלילה המעניינת, הספר נוגע בשורה של נקודות מרתקות. בראשן כמובן ניצבת ההתמודדות עם הירידה מגדולה והתחרות על ליבו של האדם. מלבדן, הספר נותן הצצה לחייהם של העיתונאים, וכן לקשיים ולחששות שלהם בתחום. האמירה של גבעוני לסטודנטים במהלך הרצאה כי אם היה במקומם כיום, לפני שנכנס לתחום, הוא לא היה הולך להיות עיתונאי, היא אמירה שכל עיתונאי מתחיל שומע אותה. בשורה התחתונה, למרות המגבלות הנובעות מאורכו, הספר נותן מבט מושכל וכן על עולם התקשורת, מבט ששווה לקרוא את הספר בשבילו.

מבט מושכל על התקשורת. המלך עמוס הראשון
מאת: מרדכי נאור. בהוצאת שער