בשבע מהדורה דיגיטלית

ישראלי, נקודה.

אחרי 51 שנים של התיישבות הגיעה העת שתושבי יו"ש ייתנו את תמיכתם אך ורק למפלגה שתתחייב להחיל את החוק הישראלי בשטחי C.

עודד רביבי , י"א בשבט תשע"ט

עודד רביבי
עודד רביבי
צילום: מרים צחי

בשבוע שעבר התפרסמה ידיעה קטנה, שסיפרה שמי מהתושבים ביהודה ושומרון שביקש להירשם באתר משרד החינוך, מוגדר כמתגורר במדינת יהודה ושומרון, כך שמדינת ישראל, מסתבר, היא אזור רישום אחר. בעקבות הפרסום הליקוי תוקן, אבל המציאות העגומה לא.

מאז החלה ההתיישבות ביהודה ושומרון אין היא כפופה לחוק הישראלי, מפקד הפיקוד הוא זה שמחליט האם וכיצד לאמץ חוקים מתוך ספר החוקים הישראלי. כל זאת מתוך אימוץ התפיסה כי השהייה של יהודים ביהודה ושומרון היא תחת תפיסה לוחמתית. פסיקת בג"ץ בשנת 1983 אף הגדירה כי המושל הצבאי ראשי לערוך תערובת של חוקים, חוקים שהיו בתא השטח בעבר וחוקים חדשים.

כך כתב אז השופט אהרון ברק בפסק הדין: "סמכויות הממשל והמינהל מוחזקות בידיו של המפקד הצבאי... סמכויות אלה יש שהן יונקות מהדין, אשר שרר באזור בטרם התפיסה הצבאית, ויש שהן יונקות מחקיקה חדשה, שהוחקה על ידי המפקד הצבאי". כלומר, ביהודה ושומרון יש שלוש מערכות חוקים שונות: העות'מאנית, הירדנית והישראלית. הערבוב של בליל החוקים הוא כר פורה למשטר פרשנים ויועצים משפטיים, כך שבמקרה אחד יעבוד החוק הירדני ובמקרה דומה יוחלט להפעיל דווקא את החוק הישראלי.

דוגמה טובה לכך אפשר למצוא בהחלטה על פינוי נתיב האבות, שכן אז החליטו המשפטנים להפעיל את החוק העות'מאני. לו היו נוהגים על פי החוק הישראלי, הרי שהיו להם הכלים והמנגנונים הנכונים למניעת ההרס ואולי מתן פיצויים. מדוע פעל הדין העות'מאני כשאני ישראלי?!

דוגמה נוספת לאבסורד שבהתנהלות המשפטית נוגעת לימים שבהם המדינה עודדה צרכנים פרטיים להתקין פאנלים סולריים לחיסכון בחשמל, ייצור אנרגיה ירוקה ועוד. הישראלים שהתקינו את הפאנלים הסולריים זכו מיד עם החלת החוק לתמריצים כלכליים, אבל אלה שגרים ביהודה ושומרון הפכו זכאים לתמריצים רק לאחר שהעסק כבר הפך ללא כדאי, התמריצים נעלמו והכול היה מאוחר מדי. דוגמה דומה היא שבחוק הישראלי ממ"ד אינו נחשב באחוזי הבנייה כדי לעודד את בנייתו, ואילו ביו"ש החליטו שהוא דווקא חלק מאחוזי הבנייה. מתי יפנימו שאנחנו לא רוצים שני חוקים? אנו ישראלים!

תושבי יהודה ושומרון נחשבים ישראלים כשמדובר בתשלומי מיסים ובשירות מילואים. לפני ארבע שנים חוקקו את "חוק הפרגולות", וכעת עשו לנו טובה ואיפשרו לנו לאמץ. אנחנו ישראלים, עם אותן חובות ואותן זכויות, ואנחנו רוצים דבר פשוט: את אותם חוקים בדיוק כמו בכפר סבא או תל אביב.

לעומת השופט ברק, פרופ' יוג'ין רוסטוב, ששימש כדיקן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ייל בארצות הברית, אחת מהפקולטות המובילות בעולם זה שנים בתחום המשפט, כתב בעבר כי ישראל אינה תופסת ביהודה ושומרון מתוקף תפיסה צבאית או לוחמתית. זאת מאחר שהחוק הבינלאומי, שלפיו הזכויות הלאומיות של העם היהודי בשטחי ארץ ישראל המערבית, כמפורש בסעיף 80 של מגילת האו"ם, לא השתנה עד עצם היום הזה. עוד הוא הוסיף כי תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 הייתה בגדר המלצה שנדחתה על ידי העולם הערבי בעצם מעשה המלחמה שלהם, ולכן התבטלה כליל. בסופו של דבר סיכם רוסטוב כי ישראל איננה כובשת זרה, מכיוון שמעולם לא היו השטחים שיועדו במקור לבית לאומי ליהודים תחת כל ריבונות אחרת.

טענות משפטיות של אנשי משפט לכאן או לכאן נמצא למכביר, אבל מה שמעניין את האזרח הפשוט הוא ספר החוקים שלו. החוק שלפיו הוא צריך לפעול, שלפיו הוא יישפט, ייבדק ואף יתעמת בבית המשפט כשצריך. כל עוד אין חוק ישראלי ביהודה ושומרון האנדרלמוסיה תימשך. מי שנגזלו ממנו אדמות לא בהכרח יוכל לקבל פיצוי, אלו שביתם ייהרס לא בהכרח יוכלו להתגונן, לא ערבים ולא יהודים. אחרי 51 שנים של התיישבות הגיעה העת שתושבי יהודה ושומרון ייתנו את תמיכתם אך ורק למפלגה שתאמץ את עמדתו העקרונית של רוסטוב ותתחייב להחיל את החוק הישראלי בשטחי C. צעד שכזה יאפשר התנהלות תקינה ושקופה, יבהיר מה הם כללי המשחק וימנע עימותים מיותרים.

החלת החוק הישראלי בשטחי C תאפשר למתיישבים לקחת נשימה עמוקה ולדעת סופית כי עתה המדינה מכירה בהם כישראלים, לא שונים - אחים. צעד שכזה ייצר בהירות משפטית, גם לטובת המתיישבים היהודים וגם לטובת הערבים. לבהירות כזו יש פוטנציאל ליצירת הסדר קבע דה פאקטו. אימוץ החוק הישראלי ייצר יציבות משפטית ואופק של פיוס.

עודד רביבי הוא ראש מועצת אפרת ומחזיק תיק יחסי החוץ של מועצת יש"ע