בשבע מהדורה דיגיטלית

תלוי בחסדי אחרים – סיפור לשבת

שמו של ברל זלודוביץ' ממינסק היה מפורסם בקרב יהודי האזור.

עודד מזרחי , י"א בשבט תשע"ט

סיפור לשבת אילוסטרציה
סיפור לשבת אילוסטרציה
(פנימה יח"צ)

הוא היה עשיר כקורח. בבעלותו היו אחוזות לרוב וכן כמה בתי חרושת לסוכר, ומאות פועלים, בעיקר יהודים, התפרנסו ממפעליו.

אבל למרות עושרו הרב הוא לא שכח את העניים ופיזר ממון רב לצדקה. פינה חמה במיוחד הייתה שמורה בליבו להחזקת היישוב היהודי בארץ ישראל, והוא נהג לשלוח סכומים גבוהים שמהם נהנו כל תושבי ירושלים.

מידה קשה אחת הייתה לו: הוא נהג להקפיד עם עובדיו הקפדה יתרה. פועל שלא דייק בשעות העבודה, מצא את עצמו עד מהרה מחוץ למפעל. היו שטענו כי יש בכך מעין אטימות לב של עשירים, והיו שטענו לזכותו שגם על עצמו מקפיד ברל כחוט השערה, וכי מעולם לא עיכב את משכורתו של עובד כלשהו.

המהפיכה הבולשביקית, שפרצה בשנת תרע"ה (1915), פגעה בכל בני המעמד הגבוה. אנשים שבעמל שנים צברו ממון ונכסים נהפכו לעניים מרודים, והמהפכנים חמסו את כל הונם ואוצרותיהם. גם ברל נפגע במהפיכה. בוקר אחד פשטו אנשי המהפיכה על מפעליו וביתו והשתלטו עליהם. המהפכנים ביקשו גם לאסור אותו, אך בדרך לא דרך חמק ברל ממינסק לפולין, ושם נשאר עד תום המלחמה. לאחר זמן החליט כי אין לו עוד מה לעשות בארצות ניכר והוא שם פעמיו לירושלים.

בני היישוב היהודי בארץ ישראל לא שכחו את חסדיו הראשונים, ודאגו למילוי כל מחסורו. הם נתנו לו חדר מרווח במושב זקנים ירושלמי, שנבנה בשעתו מכספו שלו. אחרי כל התלאות שעברו עליו, היה ברל תשוש פיזית ובעיקר נפשית. ממעמד רם של מספק פרנסה נפל לשפל של הזדקקות לאחרים, ואת יתרת ימיו הקדיש ללמוד תורה. הוא נעשה אדם שקט ומסתגר, וכמעט שלא בא במגע עם הבריות. אחד האנשים המעטים שעמם קשר קשרי ידידות היה רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, ראש מוסדות 'עץ חיים'. רבי יחיאל מיכל התגורר במושב הזקנים של ברל וכך התיידד עמו.

מנהג מוזר היה לברל. תמיד כשראה אדם מעשן סיגריה, היה פושט את ידו ומבקש אחת. אנשי ירושלים, שדאגו למילוי כל צרכיו, העניקו לו גם סיגריות ככל שחפץ, ועל כן לא יכלו להבין את פשר מנהגו המשונה, והיו שראו בכך קמצנות גרידא.

שנה אחת בהושענא רבה בא רבי יחיאל מיכל לבקר את ברל. הלה ישב בסוכתו הקטנה וקידם את פני אורחו במאור פנים. "מועדים לשמחה", אמר, "השנה זכיתי לפתקא טבא. איני יודע אם בעולם הזה, אבל לפחות בעולם הבא".

רבי יחיאל מיכל הביט בו בתימהון, וברל החל לבאר את דבריו: "מאז נושלתי מנכסיי הרבים, טרדה אותי בעיקר מחשבה אחת: מדוע כל זה הגיע לי, הלוא כל חיי עשיתי רק טוב וחסד? לאחר חודשים רבים של מחשבות והרהורים, נדמה לי שמצאתי את הסיבה לכך. ברוסיה מקובל היה כי פועל חייב לעשות את עבודתו בתכלית השלמות. היחס אל הפועל היה של מיצוי הדין בלי כל טענות ומענות. גם אני נכשלתי ביחס כזה לפועליי. אומנם נהגתי בהם ביד נדיבה בכל הקשור למשכורותיהם, אבל גם רדיתי בהם ללא רחם, והגעתי למסקנה כי בשל כך נענשתי באובדן כל ממוני".

ברל התנשם עמוקות והמשיך בווידויו: "מקרה אחד נחרט בזיכרוני. בוקר אחד נכנסתי לאחד ממפעליי ופגשתי פועל שאיחר לעבודתו. נזפתי בו במילים קשות. הפועל הנפחד גמגם משהו על אשתו החולה הזקוקה לעזרתו, ואילו אני בגסות ליבי הוספתי לצעוק עליו: 'אשתך יכולה להיות חולה, אבל לא על חשבוני!'

"בדיעבד ציער אותי מקרה קשה זה יותר מכל האחרים. בליבי גמלה ההחלטה כי מכאן ואילך אהפוך את עצמי במידת מה לנצרך לבריות, כדי שאוכל לטעום את טעמה המר של התלות בחסדי אחרים. אלא שאתם מילאתם את כל צרכיי. אימצתי, אפוא, מנהג שבוודאי נראה לכם משונה: לבקש סיגריה מכל עובר ושב. רציתי להאמין כי בכך אני מסייע לעצמי לכפר על גסות ליבי בעבר. אך מכיוון שהייתי דמות מוכרת, מעולם לא סירב איש לבקשתי. הרגשתי כי לא זכיתי באמת לחוש את גורלו של הנצרך, שפעמים נענה בחיוב ופעמים בשלילה.

"היום אירע הדבר. פסעתי ברחוב וראיתי יהודי מעשן להנאתו. 'אפשר לקבל ממך סיגריה?' פניתי אליו. האיש נעץ בי מבט זועף וסינן: 'רצונך לעשן סיגריה? עשן, אבל לא על חשבוני!' ברגע הראשון חשתי עלבון צורב, אך ברגע השני עברה בנפשי צמרמורת. אלה היו בדיוק המילים שאמרתי לאותו פועל אומלל! הרגשתי שנסגר מעגל ומן השמיים מחלו לי על אותו עוון".

ברל חייך כשסיים את סיפורו, ששפך אור נוסף על אישיותו המיוחדת ופתר את תעלומת התנהגותו המוזרה.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com