בחדרים אפלים וסגורים צומח טחב

בפינות אפלות שאיש איננו יודע מה בדיוק קורה בהן מוצאים המושחתים כר נרחב לפעולה. פרשת נוה חייבת להביא לתיקונה של השיטה. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , י"א בשבט תשע"ט

עו"ד אפי נווה
עו"ד אפי נווה
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

1. מוקדם לדעת כיצד תסתיים פרשת נוה. העובדה שהפרשה התפוצצה בקול רעש גדול היא כמובן לא אינדיקציה לכלום. אל תטעו: אין קשר בין גודל הכותרות לעוצמת החשדות ומידת הביסוס שלהם.

גודל הכותרות נובע כמובן מעסיסיות החשדות. זו פרשיה שבגרסתה הנוכחית יכלה להיות שלד מצוין לעלילה של רומן טיסה זול, מהסוג שהופך מהר לרב מכר מרתק אבל חמש דקות אחרי שסיימת לקרוא אותו אתה כבר לא זוכר מה קראת.

וכמובן שגודל הכותרות נובע גם מהתחושה הבסיסית של בגידה באמון. ההרגשה שכבר אי אפשר לסמוך על אף אחד. אם גם בתוככי מערכת המשפט, ב"קודש הקודשים" של בחירת השופטים מתנהלים העניינים כך, אז אנה אנחנו באים.

2. אסור לתת לחלק הסנסציוני של הסיפור לסמא את עינינו. הוא מעניין אבל הוא לא ממש חשוב. מה שחשוב הוא התנאים שבתוכם פרשה כזו יכולה הייתה להתרחש. ועל התנאים הללו צריך לדבר היום.

הכלל הוא פשוט: בחדרים אפלים וסגורים צומח טחב. ברגע שמינוי השופטים במדינת ישראל מתנהל כמו שהוא מתנהל התפוצצותה של פרשה כמו זו שהתפוצצה בימים האחרונים הייתה רק עניין של זמן.

למען האמת המצב עוד יותר עגום משום שהעובדה שזו הפרשה היחידה מהסוג הזה שהתפוצצה לא מעידה בשום צורה שזה המקרה היחיד שבו דברים כאלו קרו. בחסות הסודיות המוחלטת יכלו לקרות הרבה דברים שלאיש מאיתנו, אפילו למרבית חברי הוועדה לבחירת שופטים, לא יכול להיות מושג שהם התרחשו.

3. לפני שנמשיך בואו נוריד שטות אחת מהשולחן, ההתנפלות על שרת המשפטים איילת שקד. נכון, שקד פעלה בתוך השיטה הקיימת, ובשביל להגיע להישגים בבחירת השופטים יצרה סוג של ברית עם אפי נוה. איש לא מכחיש את זה, גם לא שקד כמובן.

הנקודה היא ששקד פעלה בתוך שיטה נתונה. מי שהכשילו כל ניסיון לפעול לשנות את השיטה היו אנשי מערכת המשפט, שופטי בית המשפט העליון בהווה ובעבר, שעשו כל דבר לגיטימי וגם כמה פחות לגיטימיים בשביל למנוע כל שינוי.

קחו למשל את הסניוריטי בבחירת נשיא בית המשפט העליון. לא מדובר אפילו בחוק. סתם נוהג שהשתרש. כאשר שקד העזה, שומו שמיים, לטעון שצריך לפתוח את הנושא הזה לדיון התייצבו בוועדת החוקה כל הלורדים הזקנים של המערכת כדי "להרוג את הג'וק הזה כשהוא עוד קטן (כלשונו הזהב של השופט בדימוס ברק בהקשר שונה). בתוך השיטה הקיימת שקד עבדה עם מה שיש, לא פחות ולא יותר.

ואם כבר בריתות, אז כדאי להזכיר שנוה הוא בכלל בעל בריתם של שופטי העליון, שעשו בבחירות האחרונות לראשות הלשכה הכל כדי שהוא יבחר לראש הלשכה. נוה זכה לתמיכתם של שופטי בית המשפט העליון, וכך למעשה הצליח גם לייצר קואליציה רחבה מאוד בתוך הלשכה שאפשרה לו לעשות בה כמעט כבתוך שלו. אלמנט אחד שמבטא היטב את הברית הזו הוא העובדה שמיד לאחר שנבחר נוה הסירה מערכת המשפט את החרם שהטילה בתקופת ברזילי על הכנסים של הלשכה. ומה הולך בכנסים הללו ראינו כולנו בתחקיר "עובדה" המפורסם.

4. בחירת השופטים בישראל היא אחד הדברים היחידים שאינם קשורים לסוגיות של ביטחון ולמרות זאת מתנהלים על פי חוק תחת מעטה חשאיות עבה וכבד.

הדיונים בוועדה לבחירת שופטים מתנהלים בסודיות גמורה, והפרוטוקול שמתפרסם מהדיונים לא משקף שום דבר ממה שקורה בחדר. הציבור לא מכיר את המועמדים, חוץ מרשימת שמות, ובטח שאיננו חשוף לשיקולים שמנחים את חברי הוועדה בבחירותיהם.

אגב, גם באותם חלקים של התהליך שלא נהנים משום חסינות חוקית, כמו למשל "ועדת השתיים" שמייעצת לנשיאת בית המשפט העליון בנוגע לסוגיית קידומם של שופטי בית משפט שלום לשיפוט במחוזי, העסק כולו נשמר בסוד. למרות שהחוק לא מעניק שום גיבוי לסודיות הזו, נתנו לה שופטי בית המשפט העליון (איך לא) גיבוי בפסיקה, רק לאחרונה.

אך המצב הזה חייבים פשוט לשנות. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז כעת זה חייב להיות ברור. הפרשה שהתפוצצה חייבת להביא לשינוי עמוק. הרבה יותר שקיפות, הרבה יותר שיתוף של הציבור, הרבה פחות כוח לגילדות ולנציגים של גופים שלציבור אין חלק במה שמתרחש בתוכם.

השופטים ועורכי הדין לא צריכים להיות חלק מבחירת השופטים, וגם אם הם נשארים חלק ממנה חלקם בתהליך חייב להיות מצומצם מאוד. נבחרי הציבור, שחייבים בדין וחשבון לציבור, צריכים לנהל את התהליך באופן שקוף וגלוי, בלי דילים חשוכים בחדרים אפלים, לעיני כל ישראל.