בשבע מהדורה דיגיטלית

הכתובת על הכביש

אחרי שנסיבות מותה של הדס תפוחי ז"ל הוגדרו כתאונה, נמצאו אבנים סמוך למקום האירוע וגשש קבע בפסקנות כי הן נזרקו לכביש באותו יום

יוני רוטנברג , י"א בשבט תשע"ט | עודכן: 15:44

סטייה לא מוסברת לנתיב הנגדי. זירת האירוע ליד עטרת
סטייה לא מוסברת לנתיב הנגדי. זירת האירוע ליד עטרת
צילום: עמיחי לנגפלד

רקע אדום צעקני שממלא כמעט את כל עמוד השער ועליו אותיות ענק: "שלושה נרצחו בפיגועי טרור בתוך יממה".

כך היו יכולים להיראות שערי העיתונים היומיים ביום שני בבוקר. חלף זאת הודיעו אייטמים שוליים על הרוגה בתאונת דרכים ליד היישוב עטרת שבבנימין, ועל בני הזוג תמר ויהודה כדורי משכונת ארמון הנציב בירושלים שנמצאו בדירתם ללא רוח חיים. באירוע הראשון הקביעה הייתה פסקנית שמדובר בתאונה, ובשני דיווחו בכלי התקשורת ש"כל הכיוונים נחקרים", כולל הכיוון הלאומני. משפחת כדורי עצמה בטוחה שמדובר בפיגוע, וכך אף נכתב במודעות האבל. באירוע סמוך לעטרת גורמי הביטחון הזדרזו להכריז על תאונה, אולם משפחתה וחבריה של הדס תפוחי ז"ל רואים את הדברים אחרת.

"מדובר בנקודה על כביש 465, שמוביל מציר 60 לעיר אלעד דרך נווה צוף, שסמוכה ליישוב עטרת ולכפר אום צפא", מסביר אבינעם גואלמן, תושב עטרת. "זה עורק התחבורה הראשי של תושבי עטרת, מכאן הם נוסעים לירושלים או לגוש דן כל בוקר". הדס תפוחי, תושבת היישוב ואם לארבעה, הגיעה אל הנקודה הזאת בשעה 14:50, כך על פי מצלמות האבטחה של היישוב. מסיבה לא ברורה היא סטתה מהנתיב שלה ופגעה ברכב שנסע בנתיב הנגדי. הנהג ברכב השני, אגב, יהודי גם הוא. הפגיעה הייתה אנושה, ולפרמדיקים שהגיעו לא נותר אלא לקבוע את מותה.

בוחני התנועה שהגיעו למקום התאונה מילאו את הדו"ח בנוהל שבשגרה, וכלל לא העלו את האפשרות של סטייה בעקבות פיגוע אבנים. הם קבעו שהנהגת סטתה באופן פתאומי וחד, אך לא ידעו להסביר מה גרם לכך. הם עזבו את הזירה כאשר אלו העובדות העיקריות שמצויות בדו"ח.

המפנה הגיע מאוחר יותר, כשלוש שעות לאחר האירוע עצמו. רבש"ץ היישוב הרגיש שמשהו כאן מוזר, והחליט לחזור אל הזירה ולבדוק אותה שוב בעצמו. "אנחנו יודעים שהדס לא נסעה מהר מהמותר, וגם העבר שלה כנהגת הוא נקי", אומר גואלמן. "מעבר לזה, הייתה כאן סטייה לא מוסברת בבת אחת. אנחנו יודעים גם שהיא לא התעסקה בטלפון. בדקנו את זה, והפעם האחרונה שהוא היה זמין הייתה ב-14:47. שלוש דקות הן הזמן שלוקח לנסוע מצופית או נווה אח"י לנקודת האירוע, שתי התחנות הכי קרובות שבהן אפשר לעצור על הכביש. בנוסף לכך מדובר בכביש מוכר ליד הבית, שהדס הרבתה לנסוע בו והכירה אותו טוב, וזה היה באור יום. מדובר גם בחלק ישר של הכביש, כמה מאות מטרים אחרי עיקול".

הנתונים האלה שלחו את הרבש"ץ חזרה אל זירת האירוע. הוא סרק את המקום וזיהה כמה אבנים סמוך למקום שבו אירעה התאונה. הממצא הדליק אצלו נורות אדומות, והוא התקשר אל החטיבה המרחבית כדי שיבואו לבדוק בעצמם. אל המקום הגיע גשש ותיק, שקבע באופן חד משמעי: מדובר באבנים שנזרקו, ולא נפלו ממשאית וכדומה. בנוסף לכך הוא טען שאין כל ממצאים שמאפיינים שהות של האבנים שם במהלך הלילה, מה שאומר שהן נזרקו במהלך היום. עם זאת הגשש לא ידע לקבוע באיזו שעה בדיוק נזרקו, וממילא גם לא לקשור בוודאות בין זריקת האבנים לאירוע הקשה.

אל הראיות הנסיבתיות מצטרפת ההיסטוריה של הנקודה הספציפית הזאת על הכביש. "הנקודה סמוכה לכפר, ונסתרת מעיני הש"ג של היישוב מאחורי עיקול", מתאר גואלמן. "זורקים שם אבנים על רכבים בתדירות גבוהה יחסית. יש כבר שתי משפחות שנפגעו מהזריקות האלה – במקרה אחד פגיעת גוף ממש, ובשני שמשה שהתנפצה וגרמה לנהג להתקף חרדה. אנחנו מכירים לרעה את העיקול הזה".

בשלב הזה נכנס גואלמן לתמונה. כעורך דין במקצועו, פעיל ציבורי וקצין במילואים, הוא נפגש עם גורמים צבאיים ודרש מהם להתייחס לממצאים ולבדוק בכל האמצעים את הכיוון החדש שהתגלה. עד כה הוא זוכה ליחס די מסויג. "לפני שבועיים ראינו שכשהשב"כ חושד שיש אירוע מסוג זה, הוא יודע להיכנס ולעצור ישיבה שלמה", טוען גואלמן נחרצות. "אנחנו יודעים שסמוך מאוד למקום האירוע יש כפר פלשתיני של שבעים משפחות, שרבים מתוכם זורקים אבנים. אם השב"כ היה רוצה, הוא היה נכנס ועושה מעצרים ותחקורים. מה שאנחנו שומעים מהשב"כ עכשיו זה שהוא בוחן את הדברים, אמירה שגרתית כזאת. אין משהו דרסטי. הזמן כאן חשוב, היה כאן אירוע קשה, משהו לא מריח טוב, תיכנסו לתמונה ותבדקו את זה כמו שאתם יודעים".

סכנת חיים על הכביש

האבל שנפל על היישוב עטרת היה גדול. משפחת תפוחי היא משפחה מוכרת ביישוב הקטן, ובני היישוב כולם התקשו לעכל את הבשורה. אך המעמסה הרגשית הייתה קשה ומורכבת עוד יותר, כאשר הבכיות הרמות שנשמעו בהלוויה התחלפו בתוך כמה שעות בריקודי שמחה בחתונת בתו של רב היישוב, הרב עזריאל אריאל.

"מיד עם היוודע הבשורה, כשאנחנו יום אחד לפני החתונה, אמרתי לאשתי שתישאר עם הכלה בזמן שאני אלך למלא את תפקידי בצוות החירום היישובי", מספר הרב עזריאל אריאל. "למחרת ביקשתי מהמשפחה שאספיד ראשון בהלוויה, כדי שאספיק גם את זה וגם להתארגן לחתונה. כבר הכנתי הספד, אבל אז ההלוויה נדחתה ונאלצתי להיעדר ממנה. הגענו לחתונה, ומיד המחותנים רצו לחבק אותנו ולשאול איך אנחנו עושים את המעבר הזה. לקחנו בחשבון שתושבי היישוב לא ירצו להשתתף בחתונה, וכבר עדכנו את מנהל האירוע, אבל בסופו של דבר כולם הגיעו. היה שם צורך מיוחד לשמוח, התרגשות מיוחדת. חלק גדול מההתרגשות האישית שלי היה מהול בעצב הזה, וזה בא לידי ביטוי בהתפרצות רגשית".

הרב אריאל מבקש להספיד את המנוחה, אולי כהשלמה להספד שנמנע ממנו בשל השמחה הפרטית. "הדס הייתה כשמה. ההדס הוא שיח צנוע ונמוך, העלים שלו חופים את הענף. כך גם הדס הייתה מלאת ענווה וצנועה, עם חיוך ביישני על הפנים כל הזמן. מצד שני, מי שמגדל הדסים יודע ששיח ההדס הוא אחד הצמחים הכי יציבים שיש. מספיק ששורש אחד נשאר באדמה, והוא חוזר וצומח מחדש. זה גם אופייני להדס. בנוסף לכך, הענפים של ההדס מאוד צפופים ומאוגדים, וכך גם הדס הייתה מאוד חברותית ומילאה מקום מרכזי בקהילה שלנו".

באותו יום ראשון קשה ומלא בשורות איוב, ספגה המועצה האזורית בנימין אירוע נוסף של תאונת דרכים, הפעם על ציר 60. זמן קצר לפני האירוע בעטרת, התנגשה משאית ערבית ברכבה של רבקה קופשוק סמוך למרכז הקניות שער בנימין וגרמה למותה. רבקה קופשוק, לבית דורון, התחתנה רק לפני כחודש ועברה לגור ביישוב עלי. היא עבדה כמחנכת באולפנה במעלה אדומים.

בין אם האירוע בעטרת היה פיגוע טרור ובין אם תאונת דרכים, הסמיכות שלו לתאונה הקטלנית ליד שער בנימין מחזירה אותנו אל הסכנה הנוראית בכבישי יהודה ושומרון, שגובים חיי אדם הרבה מעבר לממוצע. "יש כאן בעיה כפולה, התנהגותית ותשתיתית", אומר ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין. "ברמת התשתית יש פערים בצמתים מסוכנים, כבישים לא מוארים ודרכים שהן פשוט גרועות. כביש 465, שבו מתה הדס תפוחי, מבוסס על דרך חמורים רומית. אנחנו התחלנו פרויקט של רימזור הצמתים בבנימין. בצומת אסף העבודות הושלמו, ובעתיד נראה את זה גם בצמתים נוספים כמו צומת עפרה ושער בנימין. אנחנו בלחץ מתמיד על משרד התחבורה שיתקצב ויתמוך בפרויקטים האלה".

בצד ההתנהגותי המצוקה גדולה עוד יותר. "לפני שנה הצבנו בסיוע הרלב"ד שלטים שקוראים לנהגים בעברית ובערבית לנהוג בזהירות ובבטחה. זה בוודאי לא עזר. אנחנו רואים עבירות של חצייה בפס לבן, עקיפה כפולה ומהירות מופרזת. תרבות הנהיגה של הפלשתינים מסוכנת, וכמה שהגברנו את פעילות משטרת התנועה, ואנחנו מתכננים להגביר עוד – זה לא מביא לשינוי דרסטי. אין לנו את האמצעים לחנך בתוך הכפרים והערים הפלשתיניים, כרגע בתחום הזה אנחנו בדרך ללא מוצא".