חילופי הרמטכ"לים השבוע היו תפאורה מושלמת לאובססיית הגנרלים הישראלית. כמעט הוכרז יום חג לאומי.
עוגת רמטכ"ל הוגשה באחד מאולפני הטלוויזיה, טקסי החילופין בבוקר ובצהריים הועברו בשידור חי בערוצי הטלוויזיה, ואפילו המוזיקה ברדיו (בתחנה הצבאית כמובן) נבחרה על ידי הרמטכ"ל היוצא, ולקינוח גם שיר שבחר הרמטכ"ל הנכנס ("שיר אחרי מלחמה", אלא מה?).
ישראל היא דמוקרטיה לכל דבר, אבל נסו להסביר את זה לחבר ממדינה אחרת ותראו פתאום כמה מוזר זה נשמע באנגלית: מדינה שבה כל המערכת הפוליטית סערה השבוע בעקבות התבטאות קצרה של ראש הצבא לשעבר, שהוא גם יו"ר המפלגה הפופולרי ביותר אחרי ראש הממשלה. אותו מועמד שתקן ופופולרי מנהל משא ומתן על חבירה פוליטית עם עוד שני גנרלים, שעמדו גם כן בראש הצבא. וגם במפלגת השלטון יש מצטרף חדש שבעצמו כמעט היה ראש הצבא וכעת מסתובב ומפזר רמיזות עמומות וארסיות לגבי הנסיבות שבהן סוכל מינויו. למי שלא מכיר את התרבות הישראלית מקרוב זה נראה כאילו הכול כאן מנוהל על ידי חונטה צבאית.
אולי זה שירות החובה, מצב המלחמה התמידי כמעט או העובדה שרוב הישראלים היו בעצמם על מדים או שילדיהם משרתים כעת, אבל מרגע שדרגות רב אלוף מונחות על הכתפיים של הרמטכ"ל הנבחר, הציבור הישראלי מתאהב בו מיד. רוב האזרחים בכלל לא חשופים להבדלי הגישות בין המועמדים. רמטכ"ל ממונה כאן מבלי שלציבור יש מידע רלוונטי על ההליך ומשמעויותיו, והדיון נותר ברמת "הוא היה מזכ"צ של ביבי" ו"ההוא אמר שהוא מזהה תהליכים".
רמטכ"ל לא נבחר על ידי הציבור אלא על ידי שר הביטחון באישור ראש הממשלה והממשלה כולה. להם יש מאות ואלפי שעות של דיונים בקבינט ובפורומים שונים עם בכירי המטה הכללי. הם מכירים אותם ואת סגנונם, מודעים להבדלי התפיסות, ולכן גם יודעים לבחור על סמך ההיכרות. הציבור לא יכול וגם לא נדרש להביע עמדה. הבעיה מתחילה כשאותו דפוס מועתק אל הפוליטיקה, שם העם הוא הבוחר והממנה.
בני גנץ מתייצב בסקרים במקום השני הן מבחינת המנדטים והן בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה מיד אחרי נתניהו, בלי שאמר כמעט מילה. כל כוחו הפוליטי מתבסס על שתיקה, הופעה מצודדת ודרגות רב האלוף שהיו על כתפיו עד לפני ארבע שנים. כך גם קודמו, גבי אשכנזי, רמטכ"ל גולנצ'יק פופולרי במיוחד שמתמהמה כבר שנים על הגדר הפוליטית. הוא עצמו נבהל ונחבל מפרשת הרפז, אבל הציבור כנראה נרתע הרבה פחות. בסקרים ניכר שבכל מפלגה שלא יוצב כמספר 2, מהליכוד ועד יש עתיד או חוסן לישראל (מפלגנץ, כמו שהיא כבר מכונה במערכת הפוליטית), הוא מביא איתו תוספת קולות נכבדה. מה הן עמדותיו של אשכנזי? קשה לדעת. אבל למי אכפת. הוא הרי היה רמטכ"ל.
אין ספק שמי שהוביל את הצבא הישראלי במשך ארבע שנים הוא מנהל וכנראה מצביא מנוסה מוכשר. הציבור הישראלי חייב להם תודה עמוקה על שירות ארוך ועל תרומה לביטחון. אבל כל אלה לא אומרים דבר על היכולות המדיניות של הגנרלים, ובעיקר לא על העמדות שלהם.
הפרשנים הצבאיים אוהבים לומר על גדי איזנקוט שאין שום סיכוי שהוא ישתלב בפוליטיקה. אבל בסבב ראיונות הפרישה, שבהם דיבר יותר משדיבר במהלך כל כהונתו, אפשר היה לשמוע איזה שינוי קל במנגינה כשנשאל על הנושא. לא מן הנמנע שב-2023 המערכת הפוליטית תגעש סביב מועמד פופולרי ושתקן (באמת שתקן, לא רק טקטית) שתקופת הצינון שלו אחרי הצבא הסתיימה.
סמוטריץ' טוב לבנט
בחירתו הצפויה והסוחפת של בצלאל סמוטריץ' לראשות האיחוד הלאומי היא עוד שלב מוצלח בתוכנית של נפתלי בנט. כשבנט עזב את הבית היהודי הוא בחר לעדכן את סמוטריץ', ולא במקרה. מבחינתו הוא היורש המועדף לא רק כראש האיחוד הלאומי, אלא כמי שיוביל את הרשימה כולה יחד עם הבית היהודי. למרות שהם ייצגו שני קצוות שונים בתוך המפלגה הדתית, בנט מעריך מאוד את סמוטריץ', וגם מבחינה פוליטית פשוטה דווקא דמות כמו סמוטריץ' תחדד את ההבדל בין שתי המפלגות. רשימה בראשות בצלאל, בוודאי אם תכלול גם את עוצמה לישראל שהוכיחה שיש לה אלקטורט קבוע ומובהק (בניגוד לאלי ישי, שלא ברור איזה בסיס כוח נותר לו), תעבור בקלות את אחוז החסימה. היא תמצה את הקולות מימין עד תום, בזמן שבנט אמור לנסות להרחיב את הקהל מהכיוון השני.
מבט על רשימת המצטרפים לימין החדש של בנט ושקד מלמדת שבנט נצמד היטב לתוכנית שהגדיר לעצמו: עד כה יש רוב נשי במפלגה ושוויון בין דתיים לחילונים. המשוריינים החדשים מראים גם לאיזה קהל בנט מכוון. שירלי פינטו שבעבר הייתה לרגע קצר ביש עתיד, וקרוליין גליק שנתניהו ניסה לשריין בליכוד. גם מתן כהנא שמחזק את הדימוי הביטחוניסטי של המפלגה, אולי כדי לקרוץ למצביעי גנץ.
בנט ושקד לא מחפשים כוכבים. הם יהיו הכוכבים של המפלגה. הם המותג והם המנהיגים. עיקר העבודה שלהם הוא להציג מגוון, רצף דתי. חילונים, מסורתיים ודתיים. בנט ושקד הצהירו שלא ינסו להתחרות על הבייס של המפלגה שנטשו מימין, וכפי שלמדו על בשרם גם לא ממש יכולים לתקוף את הליכוד שמשמאלם. מאגר הקולות שהם מחפשים שייך לקבוצה הנזילה ביותר בפוליטיקה. אלו שמתלבטים בין לפיד לאורלי לוי, כחלון, גנץ וגם נתניהו. נודדים בין החדש לחדש יותר.
מרוץ התיקים
החודשיים הקרובים הם מרוץ בין היועץ המשפטי לממשלה ובין מערכת הבחירות הסוערת והדוהרת. מנדלבליט במאבק נגד השעון מנסה להודיע לנתניהו ולציבור מספיק זמן לפני יום הבוחר על החלטתו בתיקי ראש הממשלה, בכפוף לשימוע כמובן. מבחינת היועץ המשפטי ראוי שהציבור יידע כמה שיותר על המועמדים ומצבם המשפטי, עוד בטרם יגיע לקלפיות. נתניהו, לפחות כלפי חוץ, מנהל מלחמת חורמה. "לא מתחילים שימוע לפני הבחירות אם לא מסיימים אותו לפני הבחירות", הוא חוזר שוב ושוב, אבל במערכת הפוליטית יש מי שכבר מעריך שיש כאן הפוך על הפוך. נתניהו מעדיף שהחלטת היועץ תגיע לפני הבחירות. הוא ירתום אותה לקמפיין שלו כנרדף, ולאחר הבחירות כבר לא יוכלו היועמ"ש או בג"ץ להורות לו להתפטר בעקבות הגשת כתב האישום – שכן הציבור ידע על כוונת היועמ"ש להגיש כתב אישום ובכל זאת בחר בו.
כך או כך, במקביל למרוץ הזה אמור להתקיים מקצה נוסף, לא בחשדות נגד ראש הממשלה אלא בחשדות נגד יו"ר ש"ס. כולם מדברים על נתניהו, אף אחד לא מדבר על דרעי, אבל העיקרון זהה. גם מצביעי ש"ס זכאים לדעת עוד בטרם יום הבוחר מה מצבו המשפטי של מנהיג המפלגה שלהם, ומה הסיכוי שייאלץ בקרוב שוב להתפטר מהממשלה בעקבות כתב אישום. גם דרעי עצמו זכאי להתמודד בלי עננת הספק מעל ראשו. לפני הבחירות המקומיות ניכר מאמץ דומה בפרקליטות, ולא מעט ראשי ערים ורשויות התבשרו על סגירת התיק נגדם בחודשים שלפני הבחירות. אחרים קיבלו הודעה על כתבי אישום. במשרד המשפטים הציבו לעצמם מטרה מוצהרת - להגיע ליום הבוחר כשהציבור יודע כל מה שאפשר. תיקים שהעלו האבק התקדמו פתאום, החלטות התקבלו, האורות ברחוב סאלח א-דין דלקו עד השעות הקטנות של הלילה.
בניגוד לתיקי נתניהו, החשדות נגד דרעי פשוטים הרבה יותר. החקירה נגררה כבר כמעט שלוש שנים, ואחרי שניפו ממנה חשדות שונים נותר על שולחנו של היועמ"ש תיק פשוט יחסית. המשטרה העבירה כבר לפני כחודשיים את המלצותיה, להגיש כתב אישום נגד דרעי בעבירות מרמה הפרת אמונים והלבנת הון.
גם בלי שום הדלפה או רמיזה מהפרקליטות, דרעי יודע לעשות את החשבון לבד. מנדלבליט עשוי להפתיע ולקבל החלטה בקרוב גם בתיק שלו. וזה אולי אחד השיקולים שבגללם "המפץ החרדי" לריצה משותפת של ש"ס ויהדות התורה ממשיך להתקדם בניגוד לכל התחזיות. דרעי וגם חבריו במפלגה האשכנזית יודעים שכתב אישום נגד יו"ר ש"ס בדקה התשעים, עלול להוות מכה אנושה למפלגה שדווקא הצליחה להתאושש לאחרונה. גוש חרדי גדול הוא גם תעודת ביטוח לש"ס. האופציה השנייה – לנהל שוב קמפיין "הוא זכאי" - כבר תפוסה על ידי בנימין נתניהו.
לתגובות: [email protected]