מחקר:
ישראל חריגה בעולם בשיטת מינוי השופטים

ברוב מוחלט של המדינות הגורמים הממנים את השופטים הם נבחרי הציבור. רק בישראל: מיעוט לנבחרי הציבור בועדה הבוחרת.

עדו בן פורת , י"א בשבט תשע"ט

מתוך המחקר
מתוך המחקר
צילום: התנועה למשילות

על רקע פרשת השחיתות הנוגעת להליך מינוי השופטים, טוענת התנועה למשילות ודמוקרטיה כי לשיטת המינוי הנוכחית כמעט אין אח ורע בעולם.

בתנועה אומרים כי חוסר השקיפות ומתן סמכויות נרחבות כולל זכות וטו לגורמים בלתי נבחרים בועדה כמו שופטים ונציגי לשכת עורכי הדין, מהווים פתח לשחיתות ופגיעה בטוהר הליך בחירת השופטים.

בפתח המחקר שערכה התנועה למשילות ודמוקרטיה באמצעות עו"ד זאב לב ומתפרסם היום (ה'), ניתנה סקירה על השיטה הנוהגת בישראל לפיה בועדה לבחירת שופטים האחראית למינוי כלל השופטים בכל הערכאות, ייצוג נבחרי הציבור הוא מיעוט.

הרכב הועדה מונה 9 חברים, רק ארבעה הם נציגי הממשלה והכנסת, כאשר שלושה נציגים הם שופטים מבית המשפט העליון ועוד שניים מייצגים את לשכת עורכי הדין. כיום אף נדרש רוב של 7 חברים לפחות לאישור מינוי, כך שלשופטים יש יכולת וטו על מינוי שופטים.

המחקר המשווה בחן את המצב ב-42 מדינות והראה כי ישראל היא כמעט המדינה היחידה בעולם בה זכות מינוי השופטים נתונה בידי השופטים עצמם. ברוב מוחלט של מדינות העולם, הגורם הממנה את השופטים הוא הפרלמנט או הרשות המבצעת, כלומר נבחרי הציבור.

במדינות שנבחנו קיים בית משפט שתפקידו לדון כערכאה מוסמכת ומיוחדת לפסול חוקים, ולרוב סמכות זו נקבעה בחוקת המדינה, מה שאין כן בישראל.

בקרב המדינות הדמוקרטיות הגדולות אליהן נהוג להשוות את המצב הנוהג אצלנו, אף לא מדינה אחת נוהגת כמו ישראל בנוגע לכח הרב שיש לשופטים ולגורמים בלתי נבחרים בהליך בחירת השופטים, המהווים רוב בקרב הוועדה הממנה.

לפי המחקר, ב-30 מדינות לרשות השופטת אין מקום במינוי שופטים ונבחרי הציבור הם הגורם הממנה. כך למשל בארצות הברית וצרפת, הסמכות למינוי שופטים נמצאת בידי נבחרי הציבור בלבד המורכבים מנציגי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת (לדוגמה, הנשיא באישור הסנאט) הליך זהה למינוי שופטים מתקיים ב-8 מדינות נוספות. ב-9 מדינות, כמו קנדה ושבדיה, סמכות מינוי השופטים נתונה בידי הרשות המבצעת. בשוויץ ובבלגיה סמכות המינוי בידי הרשות המחוקקת.

עו"ד זאב לב
צילום: התנועה למשילות

בישראל לשופטים יש זכות וטו בועדה לבחירת שופטים, מצב שאינו נוהג באף מדינה בעולם מלבד הודו. ב-4 מדינות (צ'ילה, ספרד, איטליה, דרום קוריאה) הרשות השופטת מעורבת בהליכי הבחירה אך אין לשופטים זכות וטו על המינוי.

גם המצב בו נבחרי הציבור הם מיעוט בקרב הועדה הבוחרת, קיים בישראל באופן חריג מאד ביחס למדינות העולם. מחברי המחקר סבורים כי מצב כזה מקנה כוח רב-עוצמה לבית המשפט העליון משום שלציבור יש השפעה קטנה ומוגבלת מאד על הרכב השופטים שרואים עצמם רשאים לפסול חוקים והכרעות של הרשויות הנבחרות, ולהתערב בהכרעות ערכיות ופוליטיות וכל זאת בלי הסמכה מפורשת בחוק לפסול חוקים.

עו"ד זאב לב, המרכז את תחום המחקר בתנועה למשילות ודמוקרטיה אומר כי "מתוצאות המחקר עולה שמדינת ישראל חריגה באופן קיצוני בבחירת השופטים שלה ובחוסר ההשפעה של נבחרי הציבור על הליך המינוי. לאור סמכויותיו הנרחבות של בית המשפט העליון, וסדרי הדיון הרופפים הנוהגים בו, מצב זה מייצר פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית ודורש תיקון. שינוי שיטת מינוי השופטים הינה תנאי הכרחי ללגיטימציה ציבורית של בית המשפט ולחיזוק אמון הציבור בו''.