טקס הזיכרון לקדושי קהיר
טקס הזיכרון לקדושי קהירצילום: הקרן להנצחת קדושי קהיר

מאות, בהם תלמידי מכינות, מדרשות ובתי ספר, השתתפו בשבוע שעבר בטקס האזכרה השנתי לשני נידוני קהיר, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, שהוצאו להורג בתלייה בעקבות 'עסק הביש' בשנת 55 ועצמותיהם הועלו ארצה רק בשנת 1977.

מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, גדעון מיטשניק, מי שבתפקידו כראש ענף היסטוריה ומורשת באמ"ן עסק בהנצחת האירוע וחשיפתו לציבור הרחב, סיפר ביומן ערוץ 7 על אירוע האזכרה ועל האירוע ההיסטורי שנשכחו מהתודעה הציבורית.

בראשית דבריו מציין מיטשניק כי מארגנת האירוע היא הקרן למען קדושי קהיר בראשותו של פרופ' מנחם אילן. על הפרשה עצמה הוא מספר כי זו החלה מבצע חשאי של מחלקת המודיעין של צה"ל. ב-51 בנימין גיבלי מתחיל את תפקידו כראש מחלקת המודיעין ורוצה לראות את המחלקה משפיעה יותר.

"התקופה סמוכה למלחמת העצמאות ויש חשש כבד מסבב נוסף של מלחמה ומחליטים שבמקום לשלוח מרגלים יגייסו רשת של יהודים במצרים שמאחר והם מכירים את המקום ואת השפה יהיה קל יותר להפעיל אותם. לכאורה רעיון גאוני אבל הוא מתברר כמסוכן מאוד והוא עולה בעשן, תרתי משמע. חבורה של שמונה יהודים ויהודיות מצטרפים לרשת ולאורך השנים יש הרבה כשלים מבצעיים ואחרים בהפעלה שלהם".

מספר מיטשניק על הכשלים שהובילו לכישלון המבצע וחשיפת הרשת: "הם לא עברו הכשרה משמעותית. חלקם הקטן עברו הכשרה בארץ אליה הגיעו בדרך חשאית. הם נועדו מלכתחילה לדיווח מודיעיני ביום פקידה אבל בשנת 54' מתקבלות אינדיקציות להסכם בריטי-מצרי לפינוי בריטי של מצרים ונוצר חשש שכשבריטניה תפנה מצרים תפתח במלחמה, ועל רקע זה מחליטים להפעיל אותם למרות שלא עברו הכשרה לפעולות קומנדו והם נשלחים לשלוש פעולות בחודש יולי. שתי הפעולות הראשונות נכשלות. כמה מכתבים נשרפים בסוכנות דואר ובספרייה של הקונסוליה האמריקאית באלכסנדריה ול23 ביולי מתוכנן המבצע הגדול של פיצוץ פצצת תבערה חובבנית בבית הקולנוע באלכסנדריה, אבל תוך כדי שהוא עולה במדרגות מרגיש פיליפ נתנזון, אחד מחברי הרשת, שעשן עולה ממכנסיו והפצצה שהייתה בנרתיק משקפיים מעלה עשן. קופצים עליו אנשי ביטחון מצריים והוא שומע 'אל תדאגו, חיכינו להם' ופה מתחילה הקריסה של הרשת במבצע סוזנה שהופך ל'עסק הביש'".

במסגרת המעצרים נעצר גם אלי כהן שמשוחרר לאחר שהוא משכנע את חוקריו שרק השכיר דירה לאנשי הרשת ללא קשר וידיעה למעשיהם. כמו כן נעצרים נוספים הקשורים יותר או פחות לאירועים. מרסל ניניו, החברה ברשת, מנסה להתאבד בדצמבר 54 ולא מצליחה, ובחודש זה מתנהל משפטם של החברים ברשת.

מיטשניק מספר כי גזרי הדין ניתנו בזוגות. הוחלט להוציא להורג את השניים הראשונים, מרזוק ועזר, שנחשבו בעיני המצרים לראשי הרשת, והם נתלו. שניים אחרים למאסר עולם, שניים ל-15 שנות מאסר ושניים לשבע שנים בכלא. היו גם גזרי דין שלא ניתן היה לבצע אותם, האחד של אברהם דר מי שגייס את חברי הרשת והשני של אברי אלעד, שרק כעבור שנתיים הבינו שהוא האחראי להסגרתם ורק בשנת 57' הוא הובא לארץ מאירופה אליה נמלט ממצרים, כשהוא ממשיך להיות שליח של יחידת מודיעין ישראלית. הוא הובא לחקירת שב"כ, הועמד לדין ונכלא לשנים רבות.

את התנהלות הגורמים השונים בפרשה מגדיר מיטשניק כרשלנות פושעת שלימים תורגמה לשאלה 'מי נתן את ההוראה' ואיש לא לקח על שורת הכשלים הללו אחריות, האשמות הוטחו מגורם לגורם ופליאה לא מבוטלת התעוררה כאשר בחילופי השבויים בין ישראל למצרים לא ביקשה ישראל את שחרורם של שישה מאסירי הפרשה.

גם בשנת 1967, 13 שנים אחרי, היו האסירים בטוחים שידרשו את שחרורם, אבל משה דיין שהיה רמטכ"ל במבצע עסק הביש וכעת היה לשר הביטחון חמק מהנושא והעדיף לסגור את העניין, כלשונו של מיטשניק. הפרשה הסתיימה רק כאשר מאיר עמית כראש המוסד קם ודרש משר הביטחון והממשלה לנהל מו"מ או שיתפטר. "בפברואר 68' התאפשר שחרור ארבעת האחרונים אחרי ששניים מהם השתחררו בראשית שנות השישים". מיטשניק מעיר כי השאלה המוסרית סביב נטילת האחריות הציבורית והערכית בפרשה נותרה תלויה באוויר. זאת כאשר דיין יצא כטפלון מהפרשה, בלשונו של מיטשניק.

על הנחלת מורשת הפרשה ההיא מספר מיטשניק כי עם כניסתו לתפקיד ראש ענף מורשת באמ"ן בחר לעסוק גם בפרשות שהושתקו כדוגמת עסק הביש, פרשת טוביאנסקי ואחרות. במקביל פעלה קרן למען קדושי קהיר בראשותו של פרופ' מנחם אילן "המנהל אותה בתבונה רבה, ואחד הדברים החשובים שהוא עושה הוא חינוך הנוער. הוא מעביר הרצאות רבות בבתי ספר ברחבי הארץ והגעת הנוער לאזכרה בשבוע שעבר היא בעקבות השיחות שלו. מהלכים נוספים הם מלגות לתלמידים שעוסקים ולומדים את הפרשה ועוד".

יצוין כי באירוע שהתקיים בשבוע שעבר נכח גם רוברט דסה, אחד מאסירי הפרשה ההיא. זאת לאחר שנים רבות בהן לא ביקר בהר הרצל ולא השתתף בטקס. בשיחה עם מיטשניק סיפר דסה כי תאריך זה הוא עבורו יום הולדת שני.

לדבי מיטשניק בנוער קיים צמא להיכרות עם הפרשות הללו המהוות בסיס המורשת ההיסטורית של תקומת ישראל בארצו, אך המערכת אינה מעניקה לנוער את המידע והכלים האטרקטיביים להתוודע לדברים.

"היו הרבה פרשיות דומות שנדחקו מההיסטוריה הישראלית. יש כאן מכלול רחב של סיבות. במקום להאשים אני מנסה לשנות. לא מחנכים בהרבה מקומות לנושאי מורשת וערכים. חוברים לכך הורים מורים ותקשורת שמעדיפים סנסציות ולא מורשת. כדי לשנות את המציאות הזו צריך לעשות חשיבה מערכתית מחודשת. זה בנפשנו. כששמיניסטים מוחים על השירות בצה"ל מסיבות שונות, הם לצערי לא יודעים מאיפה באנו", הוא אומר ומעיר כי "במגזר הדתי לאומי יש התעניינות ומודעות" כפי שניתן לראות ש"רוב המשתתפים בחידון המחתרות והמורשת הם מהציונות הדתית. אחרים עוסקים במלחמות קדומות ולא במורשת שלנו, מורשת מאז קום המדינה".