בשבועיים האחרונים כל אחד מכם בטח ראה השוואה של תמונות של חברים מהשנים 2009 ו-2019, אולי אפילו גם אתם בעצמכם פרסמתם תמונות והתמלאתם בנוסטלגיה.
למי שלא מכיר, "אתגר עשר השנים" הוא אתגר שרץ ברשתות החברתיות בו יש לפרסם תמונה משנים אלו כדי לראות את השינוי שעבר על כל אחד מאיתנו. האתגר כמובן לא פסח על העולם הערבי והנה קריקטורות מאוד מגוונות בנושא.
הקריקטוריסט יַאסֶר אַחְמַד מצטרף ל"אתגר עשר השנים" ומתאר לעיתון הסעודי 'מֶכַּה' את מצב העולם הערבי אז והיום. על פי אחמד, ב-2009 היו שלושה משברים שהיו כמו סכין בגופו של העולם הערבי - 'פלסטין' (בין מול ישראל ובין מאבק פנימי בין חמאס-פתח), 'עִראק', ו-'אלקַאעִדַה'.
אך ב-2019, כעבור עשור, לא רק שהמצב לא השתפר, אלא הורע. בין הסכינים נמצא את (ג'בהת) 'א-נֻצְרַה' (בסוריה), 'פלסטין', 'עִראק', 'תימן', 'מליציות איראניות', 'סודאן', 'סוריה', 'אלקַאעִדַה', 'דאע"ש' ו-'לוב'. כל סכינים אלו - המלחמות הפנימיות של העולם הערבי בתוך עצמו כמובן גרמו לו לדמם גם במציאות וגם בקריקטורה.
הקריקטוריסט עִמָאד חַגָ'אג' נותן את שלו ל"אתגר עשר השנים" כשהוא משווה ב'אלעַרַבִּי אלגַ'דִיד' בין מה היה שקורה בסוריה בשנת 2009 ומה שקורה עכשיו, בשנת 2019. ב-2009 בעל הבית בסוריה היה הנשיא בשאר אלאסד שעלה לכס הנשיאות עם מות אביו חאפט' (קוראים חאפז) בשנת 2000. בשנת 2019 אסד הבן, אמנם עדיין נשיא סוריה, אך הוא רק העניבה של האיש ששולט בכל מה שקורה בסוריה ויש שיגידו האיש החזק בעולם כולו - ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה.
"אתגר עשר השנים" הגיע גם למצרים כשהקריקטוריסט אַשְרַף חַמְדִי משווה בעיתון מַצְרַאוִי את ערך הלירה המצרית שירד בעשר השנים האחרונות ובעצם עבר משטר הלירה בשנת 2009 שהפך לסוכריה ב-2019. נראה שגם במצרים כשאין עודף נותנים איזה מסטיק או סוכריה ולשם מתכוון הקריקטוריסט. על השטר רואים את מסגד הסולטאן קאיתבאי, הנחשב לגדול הסולטנים הממלוכים ששלטו במצרים.
הקריקטוריסטית העזתית אֻמַיַה גֻ'חַא מנצלת את "אתגר עשר השנים" כשהיא משווה ב'אלקֻדְס אלעַרַבִּי' בין המצב של העולם הערבי, ב-2009 אז היה התפוח, עליו כתוב 'העולם הערבי' (כשנראה שהיא מכוונת למצב בישראל) גדול, אדום ומרשים, אך עם תולעת קטנה שנכנסה. זאת לעומת 2019, כשהתפוח (העולם הערבי) אכול כולו ע"י התולעת שהפכה להיות עצומה, בעלת שיניים ואף מפחידה.
על התולעת כתוב (מפעל) 'ההתנחלויות הישראליות'. כלומר לאורך עשר השנים האחרונות מפעל ההתנחלות התפתח וגדל - אכל את העולם הערבי - והפך להיות גדול, מרשים ומפחיד.
גֻ'חַא, אלמנת איש חמא"ס המוכרת בכך שבנוסף לחתימתה היא נוהגת להוסיף את "מפתח השיבה" המסמל את השאיפה לשוב הביתה - לפלסטין.
הקריקטוריסט נדל טוען כי כך מצבם של אזרחי בחרֵין במהלך 10 השנים האחרונות. ב-2009 סחטו אותם ואפילו אפשר לראות את הכאב ואבדן המטבעות, אבל ב-2019 האזרח הבחרֵיני כבר שבור לגמרי ואין לו כוח לכלום.
הקריקטוריסט עַבְּדַאללה אלסֻבֵּיעִי הקטרי מזכיר לנו ב'אל-ראיה אל-קטריה' את הנופלים במלחמת האזרחים בסוריה. ב-2009 אנו רואים איך המשפחה – אבא, אמא ובן שמחזיק כדורגל מאושרים. אך ב-2019 אנו רואים את האב עם שיער סתור, דמעות בעיניו ובגדיו בלויים. האב מחזיק את תמונת אשתו והילד שכנראה מתו במהלך המלחמה בסוריה.
הקריקטוריסט העזתי עַלַאא' א-לַקְטַה פוגש את "אתגר עשר השנים" כשהוא משווה ב'ערבי21' את מצב העולם הערבי ב-2009 אז היה המחאות והמהומות היו קטנות. זאת לעומת 2019, כשמהומות גדולות ועלולות אף להפיל את השלטון.
מסר זה עובר גם בקריקטורה עצמה כשאנחנו רואים שני בקבוקים עם פקק שהוא ראש של דיקטטור ערבי. בבקבוק הימני - אנו רואים תסיסה קטנה, כלומר מהומות קטנות. אך בבקבוק השמאלי אנו רואים איך התסיסה בבקבוק כבר עוד רגע מעיפה את הפקק - כלומר את הרודן.
הקריקטוריסט הקטרי מֻחַמַּד עַבְּד אל-לטיף משתתף גם ב"אתגר עשר השנים" כשהוא משווה איך פעם ב-2009 היו הערבים שדים משחת, אבל היום, 2019, הם סתם חמורים טיפשים ומגודלים.
לדעת הקריקטוריסט אחמד רחמה מתייחס אף הוא "אתגר עשר השנים". בשנת 2009 אנו רואים דמות ערבי נופלת בבגדים בלויים, מה השתנה בשנת 2019? כלום. רק שארך זקנו של הערבי והלבין. מה שהיה - הוא שיהיה.
ולסיכום אולי הקריקטוריסט עאדל אלקלאף, איש כווית, צודק. "אתגר עשר השנים" הוא הזדמנות להגיד שמה שהיה הוא שיהיה ות'כלס תפסיקו לחפור. אולי.
---
נעם בנעט הוא מרצה וחוקר עצמאי בתחום המזרח התיכון והעולם הערבי, הכותב טור שבועי בנושאים אקטואליים נבחרים ובליווי קריקטורות עדכניות מהעולם הערבי תחת הכותרת 'חלון למזרח התיכון המתחדש'. אפשר לעקוב אחריו בטלגרם ,בפייסבוק או באינסטגרם.