בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם פנחס ולרשטיין

בן 70, נשוי לאסתר, מתגורר בעפרה. מראשי גוש אמונים ומועצת יש"ע וראש מועצת בנימין לשעבר. כיום ראש צוות הסדרת בתים ומאחזים ביו"ש

רבקי גולדפינגר , י"ח בשבט תשע"ט | עודכן: 13:57

פנחס ולרשטיין
פנחס ולרשטיין
צילום: אלירן אהרון

התחלה/ נולד וגדל בכפר אתא, קריית אתא של היום, לפני שבעים שנה. השלישי אחרי שתי בנות.

דור שני/ הוריו מאוז'רוב, עיירה בפולין, ממנה עלו ארצה בימים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. ממשפחתם לא נותר שריד. "זה פצע שליווה אותם כל חייהם. הייתה תוכנית רדיו לחיפוש קרובים, ובזמן השידור היה אסור לנו להוציא הגה מהפה. אבא ואמא היו יושבים דרוכים וכותבים את השמות המוזכרים".

אבא/ משה ולרשטיין ז"ל, הקים וניהל יחד עם חבר בית קפה לפועלים. "בשתיים בלילה אבא הלך למאפייה לאפות עוגות, ובשש בבוקר פתח את בית הקפה. אמא החיתה באה להחליף אותו לכמה שעות. ככה כל חייו. חרוץ מאין כמותו. בעל אמונה טבעית יוקדת, צניעות וכבוד לזולת".

אמא/ יונה טויבה ולרשטיין ז"ל. "אישה חברותית ונעימה לזולת. תמיד מטופחת. הייתה אחראית על גידול וחינוך הילדים. אבא והיא אהבו אהבת נפש את המדינה. הריבונות והיחס למדינה היו מאוד חשובים להם".

הקבר הראשון/ בערוב ימיהם עברו הוריו להתגורר בעפרה, סמוך אליהם. "כשאבי נפטר בשנת תשמ"ג התלבטנו איפה לקבור אותו. ביקשנו רשות מאמא לקבור אותו ברגבי אדמת עפרה ולקבוע יתד במקום. אמא נתנה את הסכמתה. כך אבא נקבר ראשון בבית העלמין בעפרה".

קולטים עלייה/ כשהיה בן חמש קלטה משפחתו בביתם משפחת עולים. "משפחת בוזי קיבלה חדר, השירותים והמטבח היו משותפים לכולם. אני זוכר את גברת בוזי מתופפת באצבעות שלה על הבצק בהכנת קובה. הילדים שלהם היו חברים שלנו. שם למדתי איך מקבלים כל יהודי באהבה".

יש פוטנציאל/ למד בבית הספר היסודי יבנה, "קצת קשה לומר שלמדתי". היה הצעיר בכיתה. "למדנו צברים לצד עולים מרומניה ומצפון אפריקה, מה שיצר אינסוף התמודדויות. אני מהילדים האלה שההורים שלהם שמעו מהמורים את המשפט 'יש לו פוטנציאל'. לא למדתי. עניינו אותי יותר החברים ובני עקיבא".

במגרש/ את לימודי התיכון הלך ללמוד בישיבת הדרום ברחובות. "שיחקתי הרבה כדורסל במגרש, התנדבתי במד"א ובחקלאות. העיפו אותי הרבה פעמים, עד שבחנוכה של השמינית היה הקש ששבר את גב הגמל".

הקש ששבר/ השתתף בשבת גיבוש של גרעין הנח"ל בבארות יצחק. המדריך אישר לנסוע, אבל הרב לא ידע וכעס עליו ואמר: "קח מיד את הדברים וסע הביתה". "מתסכול של חוסר צדק לקחתי את התיק ונסעתי לתמיד. חלק מהבגרויות השלמתי בלימודים אקסטרניים, אבל החלום שלי באותם ימים היה להיות חקלאי".

לצבא/ התגייס לגרעין מגשימים בארות יצחק בנח"ל. למשך ארבעה חודשים נשלח להיות מרכז סניף בני עקיבא הדר בחיפה. משם יצא לטירונות במחנה 80. "כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים העלו אותנו לגבול הצפון. חפרנו שוחות וביצענו מארבים מול רמת הגולן".

הפציעה/ "ביום חמישי המפקדים הורו לנו על כיבוש הכפר הסורי תל תאופיק. ביום שישי בצהריים פגע בי בפגיעה ישירה פגז מרגמה. נפצעתי קשה מאוד". כשהוא שותת דם ומתייסר מכאבים עזים הוא לא איבד את קור רוחו ונתן לחובש הנחיות לטיפול בו עד שהובהל לבית החולים פורייה.

רוצה לחיות/ אחד הרופאים שבדק אותו התרשם שלא ישרוד את הפציעה והפטיר: "מזל שהוא רווק ולא משאיר אחריו אלמנה ויתומים". הוא אומנם היה בערפול הכרה אבל שמע את האמירה, שדווקא הפיחה בו רצון להיאבק על חייו. "חשבתי: עוד לא התחלתי לחיות, איך הוא מעז?". את אותו רופא, אגב, הוא פגש ארבעה עשורים אחר כך בהתרגשות גדולה.

שיקום/ תקופת השיקום הייתה ממושכת ומאתגרת. "שכבתי בבית החולים יותר משנה, עברתי אינסוף ניתוחים ופיזיותרפיה. תוך כדי התחזקה אצלי השאיפה להפוך לחקלאי". כך הגיע לקיבוץ הדתי מעלה גלבוע.

הרועה בלי העדר/ הוא עבד בלול התרנגולים ובדיר. באחד הבקרים יצא למרעה. "הייתי על קביים ופתאום מעדתי. אחרי כמה רגעים נעמדתי, ראיתי מרחוק את הכבשים נכנסות לדיר ונשמתי לרווחה". מאותו אירוע הוחלט כי לא יעבוד יותר כרועה ויהפוך להיות מזכיר הקיבוץ.

לימודי חקלאות/ "נפגעתי עד עמקי נשמתי ובאותו יום עזבתי את הקיבוץ. החלטתי שאני הולך ללימודי אגרונומיה". שנה ראשונה למד לימודי מבוא למדעים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך שלוש שנים בפקולטה לחקלאות ברחובות.

החצי השני/ כסטודנט נישא לאסתר (אסתרקה), אותה הכיר עוד מגן הילדים. כבר 47 שנים הם יחד. "שותפה מלאה בכל העשייה שלי. המילים קטנות בשביל לתאר מה היא בשבילי. אני לעולם לא אגיע לרמתה".

הנחת/ שבעה. הבת הבכורה דפנה (46), תמר (44), נורית (41), אהוד (40), דוד (37), משה (34) "קרוי על שם אבא שלי", ואחרונה "נקראה על שם אמא", יונה (31). "הילדים חוו על בשרם את כל שלבי ההתיישבות. ארבעה גרים בעפרה והאחרים בפדואל, בתפוח וברתמים שבנגב. זכיתי".

מורה/ כזוג צעיר גרו פנחס ואסתר במרכז שפירא ולימדו במוסדות החינוך של המועצה האזורית שפיר. "במקביל לאוניברסיטה הייתי מדריך ומורה באור עציון ומחנך כיתת בנות בתיכון האזורי".

נרתם למשימה/ בשנת 1975 חיפש חנן פורת אנשים שיירתמו להוביל גרעינים לעלייה לקרקע. "יום בהיר אחד הוא הגיע אליי הביתה והציע שארכז את גרעין שילה. מאז כל חיי השתנו".

עולים לקרקע/ "גיבשנו גרעין וחיפשנו מקום. אחרי חצי שנה החלטנו להיכנס בט' באייר תשל"ה למחנה ירדני נטוש בבעל חצור. כארבעים איש ואישה פתחו את השער הנעול והתמקמו במקום. באותם ימים יצחק רבין היה ראש הממשלה ושמעון פרס היה שר הביטחון. הכול תואם עם פרופ' יובל נאמן, עוזרו של פרס".

לא לפנות/ "כשהחיילים באו לפנות אותנו התגובה מלשכת שר הביטחון הייתה: 'לא לעזור, לא להפריע'". השמחה בקרב המתיישבים הייתה גדולה. "קיבלנו אישור זמני ללון במחנה ועם הזמן הזמני הפך לקבוע. כל משפחה קיבלה חדר מאולתר וניהלנו חדר אוכל משותף ובית כנסת. הוחלט לקרוא ליישוב עפרה".

מזכיר היישוב/ "היה אצלנו ריכוז של אנשים אידיאליסטים וחדורי תחושת שליחות, שתרמו את חלקם להצמחת המקום". בשלב ראשון שימש מזכיר היישוב עפרה. לתפקיד ראש מועצת מטה בנימין מונה במאי 1979 ומאז כיהן בתפקיד במשך 29 שנים.

ראש מועצה/ "שליחות ששום דבר בעולם לא ישווה לה". כיום מתגוררות בעפרה כ-750 משפחות, שהן כ-3,500 תושבים. "להיות ראש מועצה ביו"ש זה כל בוקר לומר תודה על הזכות, ולזכור שעיקר כוחך שאוב מתפקידך לדאוג לציבור היקר הזה".

מועצת יש"ע/ לאורך השנים היה מראשי הנהגת גוש אמונים וחבר מועצת יש"ע. הוא היה ממובילי המחאה נגד הגירוש מגוש קטיף וקרא לא לסירוב פקודה. יחד עם חברים נוספים ממועצת יש"ע חטף ביקורות על הובלת קו מתון ופייסני. "בכפר מימון למשל הייתי שותף בהחלטות, גם השנויות במחלוקת. אני לא מצטער עליהן. ההחלטה לא ליצור קרע בעם הייתה ועודנה הכרחית".

הנגב עוד יהיה פורח/ בשנת 2011 גויס על ידי השר סילבן שלום, השר לפיתוח הנגב והגליל דאז, לתרום מניסיונו ביו"ש להבאת אנשים לנגב ולגליל. הוא מיד הפשיל שרוולים והתגייס למשימה.

צפונה ונגבה/ "זו הייתה חוויה משלימה חסרת תקדים בשבילי". הוא סייע לכפרי הסטודנטים של עמותת איילים בדרום, עודד את המושבים הוותיקים בצפון ובדרום שהיו בקיפאון לקדם הרחבות ביישוביהם. אחד היישובים שבהם פעל נמרצות היה נחל עוז שבעוטף עזה.

למען ההתיישבות/ "אחרי חצי יובל שנים שבו לא נבנו בתים בקיבוץ נחל עוז ואחרי מבצע צוק איתן, כשהמצב רק החמיר ומשפחות עזבו, גייסתי את 'אמנה' לבניית בתי אגודה והקמת מכינה קדם צבאית שהביאה תנופה מורלית ובהמשך קליטה של זוגות צעירים".

אחים אנחנו/ "בעשייה הזאת יצאתי מהציבור המתנחלי והגעתי לחלקים אחרים בחברה הישראלית. הורדו מסיכות וסטריאוטיפים ונוצר חיבור אמיתי ואוהב".

להסדיר/ לפני קצת יותר משנה מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לראש צוות הסדרת מאחזים ובתים ביו"ש. משימתו למצוא פתרונות יצירתיים וחוקיים להכשרתם. "היה צריך להכשיר את הבתים האלה כבר מזמן. לצערי זה לא פשוט בכלל, אבל עקב בצד אגודל עם המון חשיבה ורצון אנחנו מנסים לקדם פתרונות".

ציר ולרשטיין/ בימים אלו יצא לאור 'ציר ולרשטיין', ספר ביוגרפי על חייו שכתבה עיתונאית 'בשבע' עפרה לקס בהוצאת ידיעות ספרים. "מטרת הספר מבחינתי לא הייתה להביא אותי לפרונט, אלא את החבורה כולה שהייתה סביבי לאורך השנים. מהם למדתי מה זאת עוצמה של חבורה".

אם זה לא היה המסלול/ "היום אני בן 70 ואני עדיין לא יודע מה אעשה כשאהיה גדול".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ משכים קום סביב השעה שש, עולה על מכשיר הליכה וצועד במשך כחצי שעה. נח מעט, מתפלל ויושב עם רעייתו לכוס קפה וטוסט להתחיל את היום בנחת. ואז יוצא לסיורים באתרים ולפגישות במשרדי ממשלה. הביתה חוזר בסביבות שבע בערב.

דיסק ברכב/ "לשמוע שירים עבריים נוסטלגיים, נהדר".

השבת שלי/ "חוויה מדהימה. רק הקב"ה יכול היה להמציא כזה פטנט. זכיתי ולפחות ארבעה מילדיי גרים קרוב, כך שהשולחן תמיד מלא באורחים. בליל שבת באופן קבוע נפגשים החברים לחוג תנ"ך".

דמות מופת/ חנן פורת ז"ל. "דמות הצעיר הנצחי של הציונות הדתית, עם החזון הגדול, התשובה הציונית של ההתיישבות והצורך בגישה לחברה הישראלית כולה. הוא מורי ורבי. אין ספק שהוא הדמות המרכזית שהשפיעה על חיי הבוגרים".

משאלה/ "להיות שותף בהורדת גובה הלהבות בחברה הישראלית על ידי שיח ודיאלוג הדדי".

מפחיד/ "הקיטוב בחברה הישראלית".

כשאהיה גדול/ "כל ימיי אני נקרא לדגל. מעולם לא דחפתי את עצמי לשום דבר. בכל משימה - אם זה כפרי סטודנטים, התיישבות או להיות שותף בחידוש התנועה הדתית-לאומית - אשמח לקחת חלק".

לתגובות: rivki@besheva.co.il