בשבע מהדורה דיגיטלית

"שעון החול אוזל"

חברי מרכז הבית היהודי יצטרכו להוכיח בגרות ביום א' הקרוב, ולהבין שזו ההזדמנות האחרונה של המפלגה לנוע קדימה לקראת הבחירות הקרובות

ניצן קידר , י"ח בשבט תשע"ט

רוצה כבר להציג רשימה. ניר אורבך (במרכז) עם אלי בן דהן ומוטי יוגב
רוצה כבר להציג רשימה. ניר אורבך (במרכז) עם אלי בן דהן ומוטי יוגב
צילום: יהודה חיים, פלאש 90

יש רגעים שבהם נמדדת מפלגה חפצת חיים. מדובר בעיקר ברגעי משבר, מהסוג שהחברים צריכים להבין שהברירות בהם מאוד מצומצמות: להיות או חס וחלילה לחדול. רגע כזה יתרחש בישיבת מרכז מפלגת הבית היהודי ביום ראשון הקרוב.

אחרי מפח הנפש ביום חמישי שעבר, שבו זכתה הצעת הפשרה שהובילו רבני הציונות הדתית לרוב של 61 אחוזים במקום רוב של 65 אחוזים כנדרש, יצטרכו חברי המרכז להוכיח בגרות ולאפשר למפלגה לזוז קדימה, כששעון החול לקראת הבחירות רק הולך ואוזל.

ניר אורבך, מנכ"ל המפלגה, הוא זה שמתרוצץ בשבועות האחרונים בכל שעות היממה כדי להבטיח את קיומה של הבית היהודי. כעת, הוא אומר, הגענו לרגע האמת. "הבהרתי את זה כל השבועות האחרונים, ולצערי ביום חמישי אנשים היו בטוחים שמכיוון שיש קונצנזוס סביב ההצעה היא תעבור ברוב גדול. אני ניסיתי להסביר שזו הצבעה מכריעה וקריטית לציונות הדתית", אומר אורבך ל'בשבע'. הוא מספר כי בהצבעה שהתקיימה ביום חמישי במרכז הייתה אופוריה שגרמה למפלה. "נשארנו עם חלק ניכר מהמתנגדים, שאפילו הריעו כשההצעה לא השיגה את הרוב הדרוש. חשבתי לרגע אחד להרים ידיים, אבל לקחתי את הזמן למחשבה".

ההצעה שתועלה ביום ראשון כבר לא תהיה הצעת הפשרה מהשבוע שעבר, אלא מתווה שיזמו המשנה לראש עיריית מודיעין עמיעד טאוב וסגן ראש עיריית לוד יוסף הרוש. על פי המתווה, המרכז יזומן לדיון דחוף על פי דרישת יותר מ-370 חברי מרכז, ותתקיים בו הצבעה שתקבע כי יספיק רוב רגיל של חברי המרכז הנוכחיים לשינוי החוקה. בהנחה שההצבעה תעבור בחיוב, תתקיים הצבעה שנייה חשאית בין שתי אלטרנטיבות ובלי אפשרות לחברי המרכז להסתייג.

לפי ההצעה הראשונה בחירת יו"ר המפלגה תיעשה על ידי ועדה מייעצת שתגיש שם של מועמד מתאים שיובא לאישור המרכז, ושם של אישה שתוצב במקום השלישי אם לא תיבחר באופן טבעי. כל שאר חברי הרשימה ייבחרו במרכז. לפי הצעה השנייה, כל הרשימה תיבחר במרכז המפלגה.

"המסר עכשיו הוא שאנחנו לא בדקה התשעים אלא בזמן פציעות ממש", מצהיר אורבך ומוסיף: "בכל יום שעובר אנשים שיושבים על הגדר רואים את העיכובים וכותרות על משברים ודעתם עלולה להשתנות. היינו יכולים כבר ביום חמישי שעבר לצאת לדרך עם ועדה מכובדת ועם שמות שעולים ואנחנו עוד דורכים במקום".

"קיבלנו עכשיו הזדמנות אחרונה בהחלט. אם ביום ראשון זה לא יעבור אנחנו נישאר עם מפלגה אפורה מאוד, שעלולה להתקשות להתאחד אפילו עם האיחוד הלאומי. במצב כזה נותר רק שהאחרון יכבה את האור. אני מרגיש שאנשים מבינים שזו ההזדמנות האחרונה ושביום ראשון זה ייראה אחרת. בסופו של דבר, רוב המרכז של הבית היהודי מייצג את הציונות הדתית ומבין היטב מה צריך לעשות. הם רק צריכים להגיע ולהצביע", מסכם אורבך.

אם אכן תאושר ההצעה ביום ראשון, הרי שייתכן שהוועדה שתגיש את המועמד לראשות המפלגה תשב כבר למחרת או ביום שלישי. המטרה היא להחליט בתוך שבוע על השם שיובא לאישור המרכז ולייצב את הבית היהודי באופן סופי, כשכבר יש יו"ר וייתכן גם בתוך זמן קצר מאוד רשימה.

ובתווך ראוי לומר מילה טובה לאורבך. הוא היה יכול בקלות לעשות אקזיט יחד עם נפתלי בנט, מי שהביא אותו לנהל את המפלגה. הוא היה יכול להשאיר את הבית היהודי ולתת לעסקנים להתכתש זה עם זה. אורבך, שבעבר גם לא הסתיר את שאיפותיו להשתלב כחבר כנסת, שאיפות שנדחקו גם הן לצד על רקע הניסיונות לצאת מהמשבר, בחר להישאר ולהילחם על המפלגה. אני שומע לא מעט רחשים וקולות שמאשימים אותו שהוא "סוכן של בנט" או לחילופין שהוא בעיקר "עושה לביתו" ברמה האישית. מי שעוקב אחרי פעילותו של האיש בשבועות האחרונים יודע שאלמלא הלחצים האדירים שהוא מפעיל כדי שהמפלגה תצא לדרך חדשה, הבית היהודי הייתה מתקשה לקום מהמשבר.

הציבור הדתי-לאומי חייב להבין שכשמפלגת הבית היהודי מציגה רשימה טובה והאיחוד הלאומי מציגה רשימה טובה והשתיים הללו מתאחדות – יש סיכוי להגיע להישג בבחירות וגם לדבר בקול רם על שישה, שבעה ושמונה מנדטים. עוד חזון למועד ועוד הרבה דברים צריכים לקרות, אבל ברגע שיהיה יו"ר, כנראה מבחוץ, ותהיה רשימה אטרקטיבית, גם הבוחרים יתחילו להאמין שהפעם משהו חדש מתחיל – לשנים רבות.

דיבורים מול מעשים

הקמפיין הליכודי שמתנהל בימים אלה ביתר שאת, שם במרכז השיח את כתב האישום של נתניהו. השאלות סביב הנושא מגוונות, הקמפיין להגשת כתב אישום עוד לפני הבחירות נתפס כ"מזימה של השמאל", אבל בעצם מדיר מסדר היום הציבורי שאלות חשובות וגורליות אחרות שמעסיקות את הציבור.

כך למשל בחסות קמפיין החקירות, הפינוי שאישר בית המשפט בחאן אל-אחמר נותר על הנייר, הכסף הקטארי שהיה אמור להגיע השבוע לעזה אומנם עוכב בשל הנסיבות אבל סביר להניח שעוד יעבור, הסדרת המאחזים עדיין תקועה בגלגלי הביורוקרטיה, ואוטוטו יצטרך נתניהו להחליט האם להאריך את המנדט של משקיפי TIPH בחברון. בסוגיה האחרונה, אגב, הגיע לידינו סקר שנערך בקרב חברי מרכז הליכוד וקובע כי 76 אחוזים מתוכם קוראים לנתניהו להפסיק את פעילות המשקיפים ורק שמונה אחוזים תומכים בהשארתם בחברון.

תעלומה נוספת שנשארת פתוחה, בחסות קמפיין כתב האישום, היא איך יתייחס נתניהו לתוכנית השלום של ממשל טראמפ, שאין ספק שתחזור לחיינו רגע אחרי הבחירות, כפי שהבטיח השבוע מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו.

כדי שהסוגיות הללו לא יוזנחו, הפנינו לדובר הליכוד, מי שבעצם משמש כדוברו של נתניהו לעניינים פוליטיים, ארבע שאלות שנדמה שלא ניתן עליהן מענה עד כה מאז תחילת מערכת הבחירות: 1. האם ראש הממשלה מסכים למסירת שטחים לפלשתינים במסגרת תוכנית מדינית? 2. האם הוא יסכים להעברת יישובים ישראליים לריבונות או לאחריות הרשות? 3. האם ראש הממשלה יהיה מוכן להקמת מדינה פלשתינית? 4. האם יסכים למתן מעמד רשמי כלשהו לרשות הפלשתינית בירושלים במסגרת הסדר בחסות אמריקנית?

וזו התשובה שקיבלנו מדובר הליכוד: "ראש הממשלה בנימין נתניהו שומר על מדינת ישראל ובונה את ההתיישבות ביהודה ושומרון. הוא לעולם לא יעקור יישובים והוא לעולם לא יוותר על השליטה המלאה של צה"ל וישראל בכל השטח ממערב לירדן. ראש הממשלה נתניהו בנה הכי הרבה ביהודה ושומרון ואין מי שנלחם כמוהו נגד הניסיונות לעקור אותנו מיהודה ושומרון".

זו אולי הפעם הראשונה במערכת הנוכחית שאנחנו שומעים מנתניהו אמירה התיישבותית משמעותית, לצד העיסוק המרובה (יש לציין שביוזמת כלי התקשורת) בפרשות השונות שנקשרו בשמו. יבדוק כל קורא מה נכלל בתשובה ומה לא.

יהיו מי שיאמרו שעל נתניהו לא חלה חובת ההוכחה. שאלו דברים מובנים מאליהם. אבל, כפי שאפשר להבין שום דבר לא ברור מאליו. הסדרת יישובים היא יישום החזון הלאומי של הימין. הרחקת כוח משקיפים שמנסה לשנות את הנרטיב בחברון תעיד על סדר יום של שלטון הימין. פינוי חאן אל-אחמר יראה שהמשילות של הימין אינה רק בדיבורים. ואפשר לתת עוד דוגמאות.

בחסות קמפיין תפירת התיקים חשוב לא לשכוח שבמבחן הפעילות למען האג'נדה הימנית וההתיישבות, המעשים הם שקובעים. דווקא בתקופה הזאת נתניהו יכול להוכיח ולעשות צעדים שיסמנו אותו כמנהיג הימין בישראל. הצהרות והבטחות בחירות יש הרבה. מעשים מדברים בעד עצמם. ברור שכל מעשה ייתפס כקשור לבחירות, אבל לא נראה שזה מה שצריך להטריד את ראש הממשלה, שכן כל מעשה בתקופת בחירות מקבל פרשנות אחרת. אמירה ימנית ברורה במעשים, תסביר אולי לציבור את מה שמנסים להסביר לא מעט מחברי הליכוד בשיחות איתנו כשאנחנו מנסים להבין מדוע הציונות הדתית לא צריכה להתמקד במפלגה שלה, ויכולה להרשות לעצמה לתת עוד ועוד תמיכה לליכוד.

תחשבו חיובי

הפריימריז במפלגות השונות הולכים ומתקרבים. הרבה תשדירים שמפארים את המועמדים מסתובבים ברשתות החברתיות ובקבוצות הווטסאפ. בימים שבהם הטלת רפש היא חלק בלתי נפרד מהמשחק הפוליטי, משכה אותי סדרת הסרטונים של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן.

במקום להתמרח בפרגון עצמי או לתקוף יריבים, הוא בחר בשיטה שכמעט לא נהוגה כאן בישראל. ארדן בחר לפרגן. בכל סרטון הוא נותן הישג או שניים שלו – ומקדם גם את אחד מחבריו למפלגה, כשהוא בעצם מכוון לא רק לרמה האישית אלא גם לנבחרת טובה. כמי שאינו חבר בשום מפלגה אבל עוקב מקרוב אחרי הנעשה בכל המפלגות, סדרת הסרטונים החיובית הוכיחה לי ואולי גם לאחרים שאפשר לנהל גם מערכות בחירות נקיות יותר.

לפנינו עוד פריימריז גם בעבודה ועוד מערכת בחירות שתהיה כנראה מלאה בקמפיינים שליליים. אחד מאלה ראינו כבר השבוע, כשמפלגת כולנו פרסמה סרטון שמטרתו להוכיח עד כמה כולם לא ראויים ומשה כחלון הוא היחיד שראוי. לו רק חלק מהמפלגות יאמצו את דרך הקמפיין החיובי, כל מערכת הבחירות הזאת תיראה אחרת. תרשו לי, לצערי, לפקפק בכך שמי המפלגות תאמץ את הצעתי זו.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com