ששש... דברים שלא מדברים עליהם - הערות

פרטים מוסתרים ביום השואה הבינלאומי, תהיות על פרשת אפי נווה, הומניות מזויפת, מפלגת המא"ה וקרבנות שלום. עוד הערות בטרם שבוע טוב.

שמעון כהן , כ' בשבט תשע"ט

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

שתיקת יום השואה

יום השואה הבינלאומי יצוין ברחבי העולם מחר, ומן הסתם נואמים מושחזי לשון ידברו בפאתוס נלהב ובאינספור שפות שונות על כל גרפיטי מקומם בבית עלמין יהודי עתיק בפינה נידחת כלשהי על פני הכדור שלנו.

יציגו שם לקלון כל התבטאות אנטי יהודית של קבוצת גלוחי ראש מזרח אירופית שמתכנסת בלילות אפלים במרתפי בירה אפופי עשן, ויבהירו לכולנו שעלינו להיאבק ללא פשרות בתופעות הללו שמזכירות את שנות השלושים של המאה הקודמת, שהעולם עדיין לא הפנים ושעליו להתאחד במאבק מול הגזענות. וכו' וכו'.

הכול נכון, צודק, חשוב ואמיתי, ובכל זאת, יש משהו שעליו לא ידברו כל אותם נואמי טלפרומטרים חדי לשון ועליו איש לא יקדש מלחמה צודקת וכלל עולמית:

הם לא ידברו איתכם ואיתנו על ישות מדינית שלמה שקוראת להשמיד את מדינת ישראל, שולחת זרועות טרור לעורף האזרחי שלה ורואה באזרחיה בני קופים ובני חזירים. הם לא ישאו נאומים נמלצים על ילדים שמתחנכים לחזון של הכחדת היהודים והישראלים. איש מהם גם לא ידבר על השאיפה של אותה יישות לאדמת יודנריין ממנה יגורשו כל היהודים. נשבעי הנאמנות למאבק באנטישמיות גם לא יזכירו בקול רם את האללתו, באותה יישות מדינית, של המופתי, שותפו של היטלר, והתגייסותו למבצע השמדת העם היהודי.

במקום כל זאת כל אותם צבועים יחתמו נאום נבוב על האנטישמיות הקדומה ההיא מלפני כמעט מאה שנה וימהרו לחתום על העברה בנקאית נוספת של כמה עשרות מיליונים לקופתה של אותה ישות שאף אחד לא מדבר עליה ביום השואה הבינלאומי.

כספים, הומאניזם וטרור

ושוב מסבירים לנו שהעברת הכספים לרצועת עזה נצרכת בשל צרכים הומניטאריים, וכשהישראלי המצוי שומע על תרופות לילדים, על שקי קמח ואורז למשפחות עניות ועל חשמל לשעות הלילה בבתי הדלות של הכפריים ברצועת עזה, עיניו מתמלאות דוק של דמעה נרגשת והוא מתיישר בהצדעה מאחורי ההחלטה להזרים את הכספים הקטאריים לרצועה.

צר לי להשבית את ההתרגשות: גם אם נהיה תמימים ונאיביים להחריד ונאמין שאכן הכסף כולו עובר לידיי האומללים בעזה ולא לריפוד חשבונות הבנק של הנייה, סינוואר וחבורתם, עדיין חובה לזכור שכל דולר שיילך לצרכים הומניטאריים ברצועה מפנה דולר אחר לצרכי התחמשות צבאית לקראת המערכה הבאה נגדנו. לא נעים לומר זאת בקול רם, אבל המצוקה ההומניטארית ברצועה יכולה להביא לשקט ביטחוני. זה יקרה אם האומללים ידרשו מההנהגה שבה בחרו (באופן דמוקרטי, כזכור) לדאוג להם לתרופות, מזון, צעצועים וחשמל. אם תבוא קריאה שכזו לא יהיה מנוס לחבורת סינוואר והם ייאלצו להעביר דולרים שיועדו להתחמשות טרוריסטית ולחפירת מנהרות לצרכיה של האוכלוסייה. התוצאה: פחות תקציב להתחמשות - יותר שקט ביטחוני.

(וכבר בזווית העין אני רואה את כל אותם קופצים ונזעקים מנופפים באגרופים קפוצים, 'אוכלוסייה אזרחית לא צריכה להיות קרבן של מנהיגיה', הם אומרים בזעם. מעניין, פעם אותם אנשים דיברו על 'קרבנות השלום' כמשהו לגיטימי. מסתבר שכאשר מדובר ביהודים להיות קרבנות זה בסדר. אזרחים בעזה שיהפכו ל'קרבנות השקט' זה כבר בלתי נסבל עבורם)

דילמת נתניהו

מסכן נתניהו. מה שלא יעשה יואשם בפוליטיזציה ובמדיניות בחירות: אם יגיב בירי על טילים בצפון יאמרו (כפי שאמרו) שהוא מבקש להוכיח שרירים של מר ביטחון בטרם יילך העם לקלפיות. אם יחליט להבליג יאמרו עליו שהוא לא רוצה להרוס את תיירות השלג ולעורר מלחמה בתקופת טרום בחירות. הכול פוליטיקה? או אולי כלום לא פוליטיקה.

מסע לארץ רחוקה

תארו לכם שבמדינה דמיונית כלשהי נגנב מכשיר הטלפון האישי של עיתונאי בכיר, בעזרת פורץ מקצועי נפרץ המכשיר ונדלה ממנו כל המידע, ההתכתבויות, אנשי הקשר, השיחות, ההקלטות, התמונות, הסרטונים, האפליקציות המועדפות ומשמעות ההעדפות הללו ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם (והרעה על הגנב). לאחר הפריצה למכשיר הטלפון מגלה הגנב כמה התנהלויות בעייתיות של אותו עיתונאי והוא מחליט לשכפל את המידע ולהעביר אותו לכמה מחבריו שמנתחים את המידע וחושפים את צפונותיו של העיתונאי, את קשריו האישיים, את מקורותיו העיתונאיים, את מהלכיו המקצועיים, את שיחותיו עם ילדיו הקטינים, את מה שכתב ואמר על יריביו ועל אהוביו ועוד ועוד מידע שחושף את כל מערומי נשמתו לעין כל.

חולף זמן כזה או אחר והגנב מחליט לצאת לעולם עם המידע הזה החוצה וחולק אותו עם עולם ומלואו על פי שיקול דעתו, מה יידעו ומה לא יידעו, מה לשבט ומה לחסד. מה דעתכם? בתוך כמה זמן ירוץ העיתונאי לבית המשפט בדרישה להוציא צו איסור פרסום על המידע בשם חיסיונו העיתונאי? בתוך כמה זמן יגיש תלונה למשטרה נגד אותו גנב? כמה זמן יחלוף עד שהתקשורת כולה תתגייס לעזרתו בשם זכויות הפרט והאזרח, בשם זכויותיו הדמוקרטיות של עיתונאי לשמור את המידע לעצמו? באיזה שלב יגידו לנו שרגע פרסום המידע שנפרץ באופן בלתי חוקי הוא סופה של הדמוקרטיה באותה מדינה דמיונית?

כל זה קורה שם, במדינה הדמיונית. אצלנו זה אחרת. אצלנו התקשורת כולה (טוב, לא כולה. כמעט כולה) מתייצבת בשלשות ובדום מתוח מאחורי הדס שטייף בפרשת עו"ד אפי נווה, ואת השאלות על התנהלותה משחררת בקול רפה כאילו לצאת ידי חובה.

(ולא, אין כאן חלילה שמץ או רמץ של הצדקה למעשים המיוחסים לאפי נווה. אני רק מוסיף זרד נוסף למדורת השאלות שעולה מהפרשה)

מחלת עור

זה לא רק עניין ההכפשות שככל הנראה ביקש נתניהו להטיח בנפתלי בנט, זה גם לא רק עניין עירוב רעייתו ואביו של בנט במתקפה הזו, ואף לא ההכפשות שיצאו בפועל ממתחם נתניהו לעבר בנט. זו היכולת המוזרה לקום למחרת בבוקר לעבודה ולהמשיך לעבוד ביחד, ואם לא די בכך, גם להתייצב אחרי כל זה ולומר שאחרי הבחירות נתניהו הוא המומלץ לנשיא המדינה. העור העבה הזה שהם מפתחים הוא הדבר המוזר ביותר ביצור שנקרא פוליטיקאי, והיעדרו של העור הזה אצל שאר העם הוא הגורם לכך שלא כולם עומדים בתור כדי להיכנס לזירת הבוץ הפוליטית. כך אנחנו מפסידים לא מעט מנהיגים שיכולים היו לתרום לא מעט למדינה ומעדיפים להישאר בביתם עם התה והלימון והספרים הישנים.

אימת אחוז החסימה

איפשהו עמוק בפנים יודעים אנשי מפלגות המא"ה (מדגדגי אחוז החסימה) במחנה הימין (משה פייגלין, משה יעלון, הרב חיים אמסלם, אלי ישי ואחרים) שהם בבעיה:

מיקומם המלטף, מלמעלה ומלמטה, את האחוז המסוכן יכול להוביל לשתי תובנות אצל המצביעים הפוטנציאליים: או שהחשש מאבדן קולות יגרום להם להימלט למפלגה יציבה יותר ולכן אולי עדיף לוותר על המירוץ הזה מלכתחילה, או שאולי אותו חשש ממש יביא את המתלבטים לבחור דווקא במפלגתם המתנדנדת ולהתגייס לעזרתה כדי להציל אותה מתהומות הנשייה והשלכת הקולות, ולכן צריך להישאר עד הסוף (המר?).

באופן לא מפתיע הפסיכולוגיה של הפוליטיקאי המצוי, מחיאות הכפיים של להקת המעודדים הצמודה אליו במסעותיו ברחבי הארץ, הקושי לסגת ממה שהכריזו עליו בקול מצהלות עם, וגם ההוצאה הכלכלית שכבר השקיע בקמפיינונצ'יק שבו החל, כל אלה מביאים אותם לבחור באופציה השנייה – ממשיכים קדימה בעיניים בורקות (וקצת עצומות), גם כשנמצאים על סף הצוק...

הבעיה היא שהבחירה של כל החבורה הזו בפרשנות המעודדת אותם להמשיך הלאה, מדרדרת לאותם מחוזות מדאיגים של אחוז חסימה מפלגות נוספות, כאלה שאולי בימים בהירים ועם פחות מתחרים היו צולחות את המחסום, וכך צפוי להתרחב ולהתעצם מעגל מפלגות המא"ה המשליכות קולות, ורק בשמאל מסתכלים בחיוך מרוצה ומשועשע.

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

שלגים, סערות ופוליטיקות קטנות

בין ריאליטי לבין מציאות

יותר מדי פוליטיקה. התעייפנו

לפצח את בני גנץ, הכחשת שואה והתנצלות

רצח נשים, הגיון מוזר וצנזורה