'השמדת היהודים הובילה לקריסת גרמניה'

בהסתמך על נתונים שהתגלו לאחרונה קובע ההיסטוריון ד"ר פשר כי הלוגיסטיקה הגרמנית לשינוע יהודים למחנות הובילה לקריסת הצבא הגרמני.

שמעון כהן , כ"א בשבט תשע"ט

המסילות לאושוויץ והקריסה הנאצית
המסילות לאושוויץ והקריסה הנאצית
צילום: Isaac Harari/FLASH90

חוקר השואה ומלחמת העולם השנייה, ההיסטוריון ד"ר ירון פשר, מרצה בתכנית ללימודי שואה באקדמית גליל מערבי, קובע במחקר חדש כי בעל כורחם תרמו היהודים נרצחי השואה לתבוסתה של גרמניה הנאצית.

בראיון ליומן ערוץ 7 קובע ד"ר פשר כי גרמניה הנאצית הייתה קרובה לניצחון ולשלטון עולמי שיכול היה להימשך עד ימים אלה, זאת אלמלא השקיע הממשל הנאצי משאבים וכספים רבים בהשמדת היהודים במקום במערכה הצבאית.

ד"ר פשר מציין כי ראשית מחקרו הוא בספר שיצא לאור בארה"ב ומתאר את הלוגיסטיקה של הפתרון הסופי, קרי השמדת היהודים, כמעמסה כלכלית כבדה על הלוגיסטיקה של הצבא הגרמני, ולמעשה מעמסה זו היא שהכריעה את המלחמה כולה.

לדבריו ראיונות שהעניק שר החינוך בממשל הנאצי לאחר ששוחרר מהכלא הטעו את היסטוריונים. בראיונות אלה תיאר את המערך הלוגיסטי של השמדת היהודים כטיפה בים לעומת מכלול הלוגיסטיקה הגרמנית של ימי המלחמה, ואולם הדברים התבררו כלא נכונים כלל ועיקר, כמו גם טענתו וקביעתו שהקרונות שהובילו יהודים היו קרונות של בהמות משא.

לטענתו של ד"ר פשר הפרדיגמה הזו השלתה את ההיסטוריונים הרבה שנים כי הוא דיבר על מערך רכבות ששילב לתוכו את מערך הרכבות של המדינות שנכבשו, ועל חשמליות שהעבירו אזרחים, אך לא ציין שאותן רכבות שהעבירו את צרכי הוורמכט לחזית המזרחית, שהיא המשמעותית ביותר, הן אותן רכבות שהעבירו את היהודים למחנות המוות, "כך שמדובר באותו מערך לוגיסטי שעובד במקביל". להערכתו אם המערך שעסק בהעברת ארבעה מיליון יהודים לא היה מופעל היה סיכוי משמעותי לכך שהגרמנים היו מנצחים בחלק ניכר מהמערכות הצבאיות.

"הרייכסבאן, חברת הרכבות הגרמנית במהלך המלחמה, היא חברה פרטית למטרות רווח שמולאמת בתחילת המלחמה לטובת המערך הצבאי הכולל, ואם נסיעה ממוצעת בשנת 38' הייתה 138 קילומטר, הרי שבסוף המלחמה אורכה של נסיעה הוא 375 קילומטר. זה קורה כי העומק האסטרטגי והלוגיסטי של גרמניה בברית המועצות הוא כאלפיים קילומטר באזור סטלינגרד שהיא הנקודה הרחוקה ביותר מבחינת הגרמנים וצריך להעביר לשם לוגיסטיקה, ויש רוחב חזית באורך של 1500 קילומטר, כלומר מדובר במערך מאוד גדול שמתחלק על שלושה סקטורים".

"כאשר הגרמנים פולשים לברית המועצות הם מופתעים לגלות שמעבר לאדמה החרוכה שלא מאפשרת להם לספק מזון מתבואת האדמה אלא מצריך שינוע, הם נתקלים במסילות ברזל סובייטית מאוד ענפה שהן צרות ב-3.5 אינטש מהסטנדרט האירופי ולא ניתן להשתמש במסילות. זה מחייב אותם להיכנס למגה פרויקט של המרת המסילה הסובייטית לסטנדרט הגרמני, ובמקביל נוצר גם מערך שינוע היהודים למחנות המוות והדברים באים אחד על חשבון השני".

בדבריו פורס ד"ר פשר נתונים על הכמות אותה ניתן לשנע ברכבות כאשר הכוחות בחזית נצרכים למאות טונות של אספקה ודלק מדי יום ביומו, בה בשעה שלטרבלינקה נשלחת כמות של בני אדם במשקל 900 טון מדי יום, וכך בפועל "נוצר צוואר בקבוק על מסילות הברזל כי רכבות שנושאות מטען רב כל כך באורך של שישים קרונות גורמות לכך שנסיעה ממוצעת שאמורה הייתה לקחת שעתיים וחצי או שלוש שעות וחצי לקחה 17 שעות, וכשרכבת נמצאת זמן כזה על המסילה היא יוצרת צוואר בקבוק ותוקעת את הלוגיסטיקה".

כשהוא נזהר מלקבוע מסמרות באשר למה שהיה קורה אם לא הייתה עסוקה הלוגיסטיקה הגרמנית בשינוע היהודים למחנות, מעריך ד"ר פשר כי "הקרבות וחלק מהמערכות היו נראים אחרת והמלחמה יכולה הייתה להתקצר משמעותית".

לדבריו הוא מוסיף דוגמה נוספת "בפלישה לנורמנדי שמתרחשת במקביל לשליחתם של 430 אלף יהודים מהונגריה לאושוויץ, כאשר למעשה שם המשחק אחרי הנחיתה של כוחות הברית הוא מי משנע מהר יותר כוחות לחזית, הגרמנים או בעלות הברית. באותו זמן לגרמנים 58 דיוויזיות נייחות במערב אירופה, 160 דיוויזיות בחזית הרוסית שהיא למעשה כבר שקטה והצבא הגרמני נהדף כבר לאזור פולין ולמעשה כל מה שצריך לעשות זה לשנע דיוויזיות מהחזית המזרחית למערבית ששם הלחימה המשמעותית. זה לא מתבצע כי ישנו מגה-פרויקט של משלוח 430 אלף היהודים במערך מדהים ותוך פחות מחודש וחצי מהונגריה לאושוויץ והדבר מהווה סימן לכך שהגרמנים לא מסוגלים להתמודד עם שתי החזיתות במקביל".