הוועדה לבחירת שופטים
הוועדה לבחירת שופטיםצילום: הלל מאיר

פרשת אפי נווה על היבטיה השונים החזירו את הציבוריות הישראלית לדיון על סוגיית בחירת השופטים בישראל. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם העיתונאית והסופרת, נעמי לויצקי, מחברת הספר' העליונים', על המתרחש ומתנהל מאחורי הקלעים של צמרת מערכת המשפט שלנו.

בראשית דבריה מציינת לויצקי כי בדיוק במקביל להתפוצצות פרשת אפי נווה הוציאה היא עצמה ספר נוסף, 'ילדה רעה' שמו, ובו היא מגוללת את קורות חייה, אך הפרשה המסעירה בחדשות היא זו המושכת כעת את תשומת הלב ומחזירה אותה אל ספריה הקודמים שעסקו בתככי ונבכי מערכת המשפט.

בדבריה מותחת לויצקי ביקורת על התנהלות מערכת המשפט דווקא בשנים האחרונות, וקובעת כי גם אם תמיד היו נסגרים דילים בין השותפים למערכת בחירת השופטים, הרי שהדברים לא הגיעו לרמה שהם כעת. "אפי נווה כבר לא רלוונטי. הוא כבר בחוץ. מי שרלוונטי היא שרת המשפטים", היא אומרת ומסמנת את חיצי ביקורתה ל"דילים שהיו ויהיו והברית ההדוקה שלא מתייחסת לאיכות השופטים אלא רק להשקפת העולם שלהם, ולכן ככה זה נראה".

לויצקי מבקרת את הדילים שהעניקו לאדם כמו אפי נווה כוח רב כל כך, בעוד "ידענו מי הוא", כלשונה, והיא מזכירה את התכנית 'עובדה' שהתלוותה אליו וחשפה את האופן הכוחני בו הוא מנהל את המערכת. לדבריה המראה אולי היה נעים לצופה כצופה אך למערכת הוא אות קלון. לויצקי מעירה כי גם בתכנית עצמה נווה פעל באופן בעייתי כאשר "נשא מיקרופון לשיחות פרטיות". לדבריה "אפשר היה לראות שהכוח השפריץ לו למוח, ואחר כך הגיע סיפור הברחת הגבול והיא (שרת המשפטים) המשיכה לתמוך בו ולתת לו כוח. זה לא היה בעבר".

להבנתה המתרחש כעת במערכת בחירת השופטים "זו כבר אופרה אחרת והשחתה". לדבריה שיקול הדעת הראשון במעלה בבחירת שופטים אמור וצריך להיות מקצועניותם וישרותם ולא עמדתם הפוליטית. "בארה"ב יש אתוס שבו גם הנשיאים השמרנים ביותר צריכים למנות אנשי מקצוע מעולים. הרי מי מינה את גרוניס? אהרון ברק. מי מינה את מרים נאור שאינה לוחמנית או פוליטית? אהרון ברק. העמדות השמרניות והפוליטיות לא היו הסיפור בבית המשפט העליון. הלכו תמיד על איכויות. כשג'ורג' בוש ניסה למנות שני אנשים לעליון, אנשיו אמרו לו שזה לא יעבור כי הם לא מספיק מקצוענים, והוא ירד מזה".

בדבריה מציינת כדוגמא לדיל מהעבר את המינוי המקביל של השופטים נועם סולברג ודפנה ברק-ארז, כדיל שהיה אז בין שר המשפטים באותם ימים, יעקב נאמן ז"ל, לבין הנשיאה בייניש. "כך נראו הדילים. שניהם מקצוענים".

פרק נרחב בספרה 'העליונים' עסק בסוגיית המינויים המשפחתיים של קרובי שופטים. לטעמה, מאז פרסומו של הספר התופעה באה אל קיצה ואינה קיימת עוד. היא אף מציינת זאת בפרק מיוחד שהוסיפה למהדורה האחרונה, השמינית במספר, של הספר.

"אני חייבת להגיד לזכותם, זו כמובן לא שיטה מושלמת וגם לא תהיה אף פעם מערכת מושלמת, שיטה מושלמת, ובכל שיטה אפשר למצוא פרצות כדי לעשות חוכמות, אבל אם מדברים אליהם בשפה נורמאלית ללא איומים הם קשובים. אם הייתה לי מניה בשינוי הזה אז יש לי גאווה גדולה. היום הכול עובד לפי קריטריונים ברורים ואין קרובי משפחה. יש גם מסלול למתחמים מאוכלוסיות מוחלשות, מסלול להעדפה מתקנת". לטעמה של לויצקי מסלול של העדפה מתקנת לא פוגע ברמת השיפוט אלא "רק מרים את האוכלוסיות המוחלשות כי המתמחים עובדים עם שופטים ואנשי המקצוע. הראשון שלקח מתמחה אתיופית היה יורם דנציגר, שהוא אדם מאוד מודע לאנשים פגועים ואוכלוסיות מוחלשות. זה מרים את האוכלוסיות המוחלשות".

על הלחצים שליוו את הוצאת ספרה 'העליונים' מספרת לויצקי ומציינת כי הוצאות לאור רבות דחו אותה ולהערכתה "היום אוכלים את הלב על כך" לנוכח העיסוק התקשורתי והציבורי בתובנות שעלו מהספר. בהקשר זה היא מזכירה גם לחצים שהופעלו עליה מכיוונו של בית המשפט העליון להוצאת סיפורו האישי של השופט מישאל חשין והבת שהייתה לו ולא הכיר בה, אך היא כמי שננטשה גם היא בילדותה חשה שקשה לה לסלוח ולא נענתה ללחצים.

ובחזרה לסוגיית בחירת השופטים, האם יש דרך טובה וראויה לצלוח את המשימה הזו? לויצקי משוכנעת שאין מתכון בטוח ובכל מתווה תהיה פרצה. "מדברים על לעשות שימועים פומביים. זה יהיה מסחרה שלמה וזה יהיה נורא. מישהו היה שואל שופטת על יחסים עם אפי נווה? היו שואלים רק על פוליטיקה והדברים לא היו מתגלים".

"אני מודאגת כי משהו באיזונים של הוועדה הזו התקלקל בשנים האחרונות. אין נציג אמתי של האופוזיציה. זה קול שחשוב לשמוע. בכל מקום שיש כוח יש שחיתות, זה חלק מנפש האדם", עם זאת היא סבורה שאיזון בין אופוזיציה לקואליציה יוכל להגביל במעט את הסיכוי לשחיתות ולדילים בקנה המידה שנחשפנו אליו.