השו"תים הקשים בהיסטוריה – בשואה

במחקרו חושף הרב ליכטנשטיין דיונים הלכתיים קשים וחסרי תקדים שליוו את יהודי המחנות והגטאות: הפלות, מסירת יהודים, הרג תינוקות ועוד

שמעון כהן , כ"א בשבט תשע"ט

שאלות יהודיות
שאלות יהודיות
צילום: ISTOCK

הלבטים הקשים והשאלות ההלכתיות שליוו את רבני הקהילות בתקופת השואה מציירים את עומק הטרגדיה האישית והקהילתית שבה חיו היהודים בגטאות ובמחנות.

בספרו 'ואמונתך בלילות' מתמקד הרב יחזקאל ליכטנשטיין, חוקר ומרצה במכללת אורות ואוניברסיטת בר אילן, בסוגיות הקשות. ביומן ערוץ 7 שוחחנו איתו על התובנות העולות מהשאלות והתשובות ומהדיונים התורניים שליוו את חיי היהודים במלחמה.

כבר בראשית דבריו מעיר הרב ליכטנשטיין כי כיום כמעט ואין ולא קיים חומר אותנטי מתקופה השואה ומרבית החומר המחקרי מתבסס על שו"תים שנכתבו מיד לאחר השואה על ידי רבנים או יהודים ששרדו ותיעדו את האירועים.

יצוין כי ספרו 'ואמונתך בלילות' של הרב ליכטנשטיין הוא הספר השני בו הוא עוסק בסוגיות הקשות שעלו מהבירורים התורניים וההלכתיים. ספרו הראשון הוא 'והסנה איננו אוכל' וגם בו חומרים תורניים קשים וטראגיים.

בספרו, אומר הרב ליכטנשטיין, הוא מקפיד להציג סיפורים ודוגמאות שניתן לתארך אותם ולקבוע גם את המקום בו התרחשו. "אני מעלה שאלות מוסריות והלכתיות, ולאחר מכן פותח בהיבט ההלכתי של השאלות האלה. אני לא פוסק אלא מעלה את השאלות בכל חומרתן ודן בדברי חז"ל", מדגיש הרב ליכטנשטיין ומציין כי בעבודתו הוא בין השאר בוחן את הפסיקות שנפסקו במהלך ימי השואה על פי ספרות חז"ל דרך הפסקים בימי הביניים והעת החדשה. "אני מנסה לעמד חלק מהדעות ולחלוק בצורה עדינה על דברים שאינני מסכים להם".

"אלו דברים קשים מאוד והסיפורים קשים מאוד, החל מנושא מסירת יהודים לידי הגרמנים והיודנרט ועד לפרק קשה מאוד על הפלות והריגת יילודים. למשל בליטא הייתה גזירה שאסור שעד תאריך מסוים תישאר אישה יהודייה בהריון ואת ההפלות ביצעו רופאים יהודים על פי הוראת היודנראט. בנושא הזה ישנו חומר אותנטי כי חלק מהרופאים כתבו יומנים ומתארים את הלבטים שלהם ואת התחושה שלהם לפעמים כרוצחים, לפעמים היה מדובר בהפלה בשלב מאוחר ומותם של היילודים. מדובר בחומר אותנטי שחלקו לא פורסם עד היום ולא תורגם לעברית".

ישנו הסיפור של גזיילה פרל, רופאה באושוויץ שהגיעה למסקנה שהיא צריכה לבצע הפלות לנשים שהגיעו הרות למחנה, כי מי שיתגלה שהיא בהריון תעבור ניסויים או מוות מיידי והיא עוברת בלילה מאישה לאישה ומבצעת הפלות בעזרתה של אחות. סיפור מאוד קשה. יש גם את הסיפור המזעזע שכתבה עליו רות אליעז, שהגיעה לאושוויץ ולא ידעו שהיא בהריון וילדה תינוקת, וכשמנגלה גילה את זה הוא אמר שכיוון שהיא עברה את הסלקציה היא לא תומת אלא תעבור ניסוי שבו חבשו אותה בתחבושת גדולה כדי שלא תוכל להניק ומדי בוקר הוא הגיע כדי לבדוק כמה זמן תינוק יכול לשרוד ללא חלב אם. כשמצבו של התינוק התדרדר הוא אמר לה שהוא לוקח אותם לניסוי. רופאה יהודיה אמרה לה שהיא חייבת לתת זריקת מורפיום לתינוק, כי אחרת סופכם יהיה גרוע מאוד. מובן שהיא סירבה, אבל תוך כדי בכי היסטרי היא נתנה את הזריקה. את גופת התינוק החביאו וכשמנגלה הגיע אמרו לו שהתינוק נפטר. הוא חיפש את הגופה ולא מצא ונתן הוראה להעביר אותה למפעל נשק וכך היא ניצלה. הרב סיני אדלר כתב התייחסות הלכתית על הסיפור הזה. זו דוגמא של נושאים קשים מאוד".

בספרו דן הרב ליכטנשטיין גם בסוגיית מרד גטו ורשה, שגם היא עמדה במוקד מחלוקת הלכתית תורנית, האם זו התאבדות או קידוש ה', שהרי אין סיכוי לנצח את הצבא הגרמני וכל שרצו היה למות בכבוד. למעשה יש כאן עמידה על כבוד האדם של היהודים ומנגד מביאים לכך שיותר יהודים יהרגו במהלך המרד. "יש רבנים חרדים שתמכו במרד כמו הרב מנחם זמבה, אם כי רוב הציבור החרדי לא ראה בעין יפה את המרד. הרב משה בלוי, יו"ר אגודת ישראל בארץ ישראל, שכתב מספר מאמרים על המרד. הוא כתב שמושג ה'מוות בכבוד' הוא חיקוי של הגויים ואינו מושג יהודי. כנגדו כתבו רבנים אחרים חלקם מפועלי אגודת ישראל שתמכו במרד".

"גם בציונות הדתית היו הדעות חלוקות. הרב משה צבי נריה, אבי הכיפות הסרוגות, כתב במאמר הסתייגות מסוימת מהמרד. הוא אמנם לא כתב את הדברים בחריפות כמו הרב בלוי, אבל הוא הסתייג מהמרד, בעיקר משום שאולי ללא המרד יותר יהודים היו שורדים את הגטו. לדברים יש השלכות למאבק מול הבריטים והערבים".

על הצורך כמעט "להמציא" את ההלכה מחדש לנוכח נוראות התקופה והקושי להיסמך על תקדימי עבר, מציין הרב ליכטנשטיין כי "ה'אש קודש' התייחס לראשונה לגזירות השואה וכתב שהיו בעבר גזירות כאלה, ואז יש תיקון בספר בכתב יד 'אבל גזירות כאלה מעולם לא היו', תוספת שהוסיף אחרי כמה חודשים. אין תקדים למה שהיה בשואה, אבל לגבי השאלה איך דנים, הרי שגם התובנה שמדובר במה שלא נידון בעבר גם זו תובנה הלכתית, כי באמירה כזו יש קביעה שמה שנדון עד כה לא רלוונטי וחז"ל לא התכוונו למצב העכשווי. נקודת המוצא היא תמיד נקודת מוצא הלכתית".

מוסיף הרב ליכטנשטיין על ספר נוסף שהתגלה בשלבים: "החומר המפורסם ביותר שהתגלה הוא הספר 'עלי מרורות' של הרב אהרונסון. הוא כתב יומן תוך כדי האירועים בשואה. הוא היה במחנה עבודה ולאחר מכן באושוויץ. הוא כתב שלושה עותקים, עותק אחד הוא טמן באדמה, עותק אחד מסר לפולני ועותק לאדם גרמני, והפולני מכר דפים בודדים מהעותק כדי להרוויח יותר כסף והדפים הגיעו למוזיאון לוחמי הגיטאות. במשך שנים חיפשו מי כתב את הספר וסברו שמי שכתב את הדברים נספה בשואה, אבל אז גילו שהוא שרד את השואה והיה לרב בפתח תקווה. לאחר השואה הוא שחזר את כתב היד ויצא לאור ביחד עם המקור וכמעט אין הבדלים".