בשבע מהדורה דיגיטלית

צעירים, לא תצטערו

אי אפשר להאשים רק את הפוליטיקה. רבים מהצעירים עסוקים בעיקר בחיים עצמם. הם רק התחתנו, הרגע השתחררו מהצבא ובעיקר עסוקים בלשרוד

דביר עמר , כ"ה בשבט תשע"ט

אחד נמרץ. יונתן דובוב
אחד נמרץ. יונתן דובוב
צילום: יוני מלכה

יותר מ-500 איש הצביעו השבוע בוועידת מרכז הבית היהודי.

מספר בהחלט מרשים, אלא שבוועידה הזאת, כמו גם בזו שלפניה, קולם של הצעירים כמעט לא נשמע.

נכון, היה שם יונתן דובוב אחד נמרץ ואנרגטי (שהוא גם יו"ר צעירי הבית היהודי ומועמד לרשימת המפלגה), אבל עדיין המפד"לניקים עוטי השפם הם אלה שנותנים את הטון. מספיק להעיף מבט בממוצע הגילים של אנשי המועצה הציבורית, הצעירים שבהם באזור גיל ה-40, כדי להבין שהסיסמאות על בניית דור צעיר ורענן נעלמו כאילו לא היו. הבנייה על הזיכרון קצר הטווח של הציבור הפכה אצלם לדבר שבשגרה.

ככלל, בעידן שבו המנגנון הפוליטי דורש להסתובב במאות בר מצוות וחתונות של חברי מרכז הליכוד כדי שתתחיל להיות לך השפעה פוליטית שם, נוצר מנגנון של הרס עצמי אשר פולט צעירים החוצה ומשאיר בפנים רק את האנשים בעלי הממון, הזמן ובעיקר הכוח.

נכון, אי אפשר להאשים רק את הפוליטיקה. רבים מהצעירים עסוקים בעיקר בחיים עצמם. הם רק התחתנו, הרגע השתחררו מהצבא ובעיקר עסוקים בלשרוד. ועדיין, הצרכים שלהם הם אותם צריכים, והאמירה היא אותה אמירה, שממש לא נעלמה מהמפה, פשוט לא רואים אותה.

בעידן שבו הציבור בערים כמו פתח תקווה ובת ים נתן את אמונו בראש עיר צעיר, זו לא בושה להגיד: צעירים, צאו להשפיע, יש לכם עוד סיכוי.