גינוי מגונה

צעדת הגינויים שמתרחשת אחרי כל אירוע חדשותי מתחילה להתיש

מנדי גרוזמן , כ"ה בשבט תשע"ט

מנדי גרוזמן
מנדי גרוזמן
צילום: מירי שמעונוביץ

להלן הצעת חוק: בכל פיגוע, ונדליזם בבית כנסת או פעילות תג מחיר, זכות הגינוי תינתן לראש הממשלה, נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, ראש העיר שבה התקיים האירוע, וכן לאנשי ציבור שבמידה ולא ישגרו הודעת גינוי יואשמו בתמיכה במעשה. כך, למשל, אחרי תקיפת חיילים חרדים, יגנו ראש הממשלה וחברי הכנסת החרדים. אחרי מיצג אומנות שמסית משמאל, יגנו ראש הממשלה וחברי הכנסת מהמפלגות השמאלניות. אחרי פיגוע יגנו ראש הממשלה וחברי הכנסת הערבים. מי לא יגנה? חברי כנסת מהספסלים האחוריים, חברי מועצה מיישוב נידח, יו"ר המינהל הקהילתי, מנהל המתנ"ס וחבר ועד הבית.

צעדת הגינויים שמתרחשת אחרי כל אירוע חדשותי מתחילה להתיש. השבוע נוכחנו בצעדה כזאת אחרי שהתגלה החילול (הנוראי ממש) בבית הכנסת בשכונת קריית יובל בירושלים. כמויות של חברי מועצה בירושלים הביעו זעזוע, מה שגילה לנו שכנראה מועצת העירייה בבירה גדולה הרבה יותר משחשבנו.

המנהג הקלוקל הזה חייב להיפסק ולו בשל הטרחה המרובה שהוא מסב לאלו שאמונים על ניסוח הגינויים. אדם ביקש להיות דובר של איש ציבור ולסייע לו לחדד את מסריו בפני הציבור. במקום זאת הוא עסוק בניסיון עקר לבטא את המובן מאליו במילים שונות מאיש הציבור שמיהר והספיק לבטא את המובן מאליו לפניו. משחק מילים נרדפות. עקבתי אחרי הגינויים השבוע. הגינוי הראשון כלל את המילה "מזועזע", הביטוי הקלאסי. איש הציבור שאחריו נדרש למצוא מילה נרדפת ולפיכך השתמש ב"כואב הלב". השלישי הלך על "מחזה קורע". הרביעי כבר נדרש לשפה מפולפלת יותר ובחר לתאר את המעשה ככזה ש"חוצה את גבולות הערכים של ישראל היהודית והדמוקרטית".

הצורך לפרסם הצהרה לא חשובה על אירוע חשוב מאוד מביא אישי ציבור מסוימים גם ללהטט במילים מיותרות. ראש הממשלה כתב ש"על המשטרה למצוא מיד את האחראים לכך כדי למצות איתם את הדין". המשטרה החלה לפני הודעתו של נתניהו בחקירת המקרה, ועם כל הכבוד אין צורך לחפור לה.

הגדילה לעשות השרה רגב שאמרה ש"את הדברים המזוויעים האלה היו עושים בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20". לו הייתה השרה מסתפקת בהשוואה לשנות ה-30, ניחא. היה אפשר ללמד זכות ולומד שהיא התייחסה לשנות ה-30 המוקדמות, מה שקורים בימינו תהליכים. אבל היא התעקשה להבהיר את דבריה והוסיפה את אזכור שנות ה-40. בשנות ה-40 הושמד שליש מעמנו, נרצחו שישה מיליון יהודים, גברים נשים וטף. התמונה של ספרי תורה זרוקים על הרצפה הייתה קשה לצפייה לכל מי שניצוץ יהודי מפעם בו. דווקא לכן, כל המוסיף גורע. מי שמגזים בתיאור מוכיח שכל דבריו הם מן השפה ולחוץ.

עם תום הצעדה מתחילה לפעול משטרת הגינויים. כפל תפקידים יש לה: הראשון הוא לנזוף במי שלא גינה. הפעם בנט נתפס. שר החינוך התמהמה מעט בשיגור גינוי, גונה על כך על כך ומיהר לגנות. שנאמר, גנן גינן גינוי בגן. התפקיד השני הפוך בדיוק - להבחין בגורם בלתי רצוי שהסתנן לתוך הצעדה ולהזהיר את הציבור. השבוע היה זה אביגדור ליברמן. הוא דווקא גינה, אבל אז הותקף בטענה שמי שמריץ בימים אלה קמפיין נגד הציבור החרדי לא ראוי לבוא בקהל המגנים הקדושים. ועל זה אמר הכתוב, אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי.

בתוך כל בליל המלל המיותר, בלטה הודעתו של הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף. אלו אולי השורות היחידות שבאמת שווה לקרוא אחרי שפורעים נכנסו לבית מקדש מעט, פרעו בו פרעות וחיללו את הקודש. וכך כתב הרב: "על כל אותם שנחשפו לזוועה לקבל על עצמם תענית או לפדות אותה בצדקה, וכן כל יהודי שכבוד התורה יקר לליבו יקבל על עצמו יום של לימוד תורה בתענית דיבור להגדיל ולחזק כבוד התורה שחולל".

לתגובות: mmgruzman@gmail.com