הנהג של דון שירלי – ביקורת סרט

'הספר הירוק' הוא גרסה מודרנית ל'הנהג של מיס דייזי' כשהפעם הקונבנציות מתהפכות והסטיגמות הקשוחות לגבי שחורים ולבנים מתגלות כריקות

הדר תאנה , כ"ה בשבט תשע"ט

מועמד לחמישה פרסי אוסקר. 'הספר הירוק'
מועמד לחמישה פרסי אוסקר. 'הספר הירוק'
צילום: באדיבות בתי הקולנוע לב

'הספר הירוק' הוא סרט על היפוך תפקידים ושידוד תבניות: ה"כושי" והשחור הוא המחונן, המשכיל, העשיר ובעל העניבה המהודקת, ואילו הלבן מהצפון הוא ברנש חסר מזל, כמעט בלי עבודה, רחוק מתרבות ובעל נימוסים של חיה בג'ונגל. אם תרצו, מדובר בגרסה מודרנית לקלסיקה האלמותית 'הנהג של מיס דייזי'.

אגב, 'מיס דייזי' זכה בארבעה פרסי אוסקר, ו'הספר הירוק' מסתמן כהבטחה גדולה ומועמד לחמישה פרסים, ביניהם הסרט הטוב ביותר.

שני הסרטים עוסקים במתח בין השחורים ללבנים בארצות הברית של שנות ה-70, אבל בגרסה החדשה הקונבנציות מתהפכות והסטיגמות הקשוחות לגבי שחורים ולבנים מתגלות כחלולות וריקות (לעומת גרסת שנות ה-80 שצידדה בהן). כאן מדובר במקרה אמיתי ומדהים: דון שירלי (מאהרשלה עלי), מוזיקאי מחונן ופסנתרן-על, יקיר החברה הגבוהה בארצות הברית, הוא שחור ולכן עליו לישון במקומות מיוחדים או ללכת לשירותים המוקצים לשחורים. גם אסור לו להסתובב בחוץ אחרי שעות מסוימות כי אז יסתכן במעצר משטרתי על הפרות סדר. אבל ההשפלות הגזעניות לא מונעות ממנו לזקוף את ראשו בגאווה, להפך. לאורך הסרט צמד המילים המקושרות אליו הן "כבוד עצמי" - ועל כך הוא מקפיד גם כשמארחיו הלבנים והשבעים מפצירים בו לאכול בתאו המבודד ולא עם כל יתר המוזמנים כי "כך יאה".

סיבוב ההופעות של המוזיקאי הווירטואוז בארצות הדרום הגזעניות מאלץ אותו לבחור בנהג מקצועי ופיקח שיוכל גם להתמודד עם גילויי אלימות כלפי כושים. כך הוא מגיע לטוני "ליפ" ואללונגה (ויגו מורטנסן), אמריקאי לבנבן וחביב, מאבטח מועדונים לשעבר, אדם בעל גוף אך בעל נימוסים בגובה הרצפה, אנטגוניסט מושלם לשירלי המאופק וכהה הרגש. ליפ הוא איש משפחה מלא רגש חם שעדינות היא ממנו והלאה אבל ליבו פועם בחוזקה והוא מחפש צדק לפי דרכו.

השניים יוצאים מניו יורק שבצפון אל קרוליינה, טקסס, ניו אורלינס ועוד מדינות באזור הדרומי, כך שרוב הצילומים נעשים בחלל המכונית הכחולה ובנופים שמחוצה לה. הנופים הירוקים ושדות הכותנה העצומים מרחיבים את הלב ונותנים הצצה אל ארצות הברית אחרת, פחות מתועשת עד מוות ועסוקה במרדף מסביב לשעון.

הדיאלוגים בין דון שירלי לטוני ליפ הם לא פחות ממבריקים. נתחיל מזה שטוני מרגיש חופשי לדבר עם המוזיקאי שיושב מאחוריו כאחד העם, בלי מחיצות או תיווכים. הוא צוחק על הרשמיות והטקסיות של איש שיחו, מנסה להסתחבק איתו, צוחק מעצמו כדי שייצא מהקיפאון וישתחרר קצת, אבל דון שירלי הקריר והאיסטניסט הודף את ליפ, שמזכיר יותר ישראלי מודרני מאשר תושב ניו יורק צפונבוני.

לא פעם מתרעם טוני בכנות על בן זוגו הכהה שהוא לא חלק מהעם שלו ושהוא בור ועם הארץ בכל מה שנוגע לתרבות הג'אז והמוזיקה המיוחדת לשחורים. יותר משהסרט הוא על ידידות בין שונים, הוא על זהות ועל המרחק ממנה, על קבוצת השייכות ועל הרצון להתקדם ולהשאיר את העבר מאחור.

'הספר הירוק' הוא פיסה היסטורית מרתקת על חיי השחורים במדינות הדרום, שבהן שלטו חוקי ג'ים קרואו הנודעים לשמצה. השחקנים נותנים כאן עבודה יוצאת דופן (מורטנסן המוכר מ'שר הטבעות' מפתיע בגדול) והתסריט עשוי היטב ולא מותיר אף דקה אחת משעממת.