בשבע מהדורה דיגיטלית

לסחוב את הבית על הגב

שמות מעניינים נזרקו בימים האחרונים לחלל האוויר, אבל ספק אם למי מהם יש מספיק ניסיון פוליטי כדי לסחוב על גבו את הבית היהודי.

ניצן קידר , כ"ה בשבט תשע"ט

לפחות ייגמר שלב הספקולציות. המועצה הציבורית
לפחות ייגמר שלב הספקולציות. המועצה הציבורית
צילום: דוברות הבית היהודי

יום שני הקרוב. זהו יום הבוחר של מפלגת הבית היהודי שבו כל הספקולציות יסתיימו. באותו יום יחליטו חברי המרכז על זהות הרשימה שתייצג אותם בכנסת הבאה, כששם העומד בראש המפלגה, יושב או יושבת הראש, ייקבע רק לקראת יום ראשון.

הוועדה המייעצת או המסדרת, תלוי את מי שואלים, יושבת על המדוכה גם בשעה שבה מילים אלה נכתבות. בימים האחרונים היא התכנסה על בסיס יומי, יותר משמונה שעות עבודה ביום. היא טיפלה בכל המועמדויות שהוגשו עד לתאריך היעד, ובסופו של דבר יזומנו מספר מצומצם מאוד של אנשים שייבחרו מתוך כלל המעוניינים בתפקיד.

השלב הראשון היה מיון, סינון, בדיקת רקע קצרה אך ממצה של המועמדים ותהייה משמעותית – האם מועמד כזה או אחר הוא האיש שיכול להזניק את המפלגה, ולהעלות אותה בחזרה לדרך המלך. חברי הוועדה אף שקלו בתחילה, בינם לבין עצמם, אם כדאי להציג שלושה מועמדים לתפקיד כפי שנעשה בחלק מהמינויים הבכירים. עם זאת סוכם שלמרכז יוצע שם אחד בלבד. לפי שעה הוועדה גם לא תציג מועמדת אישה במקום השלישי, בתקווה שאחת מהמתמודדות תיבחר למקום זה, ואולי אפילו נגלה שהמועמד המומלץ של הוועדה לראשות הבית היהודי הוא מועמדת.

האם יימצא האיש שיוכל לסחוב על גבו את הבית היהודי? השמות שנזרקו לחלל האוויר בינתיים אינם יוצאי דופן. שמענו על מועמדותו של הרב אבי גיסר, רבה של עפרה, שיש לו יתרונות רבים אבל הוא אינו פוליטיקאי. בין חברי מרכז המפלגה גם לא שוכחים את חתימתו על עצומה נגד גירוש המסתננים, ובכלל תוהים האם רב צריך לעמוד בראש מפלגה שרוצה לייצג את הציונות הדתית, או שמא צריך פוליטיקאי מוכשר. מספיק להזכיר כי המרכז הנוכחי נבחר בתקופתו של השר בנט, כדי להניח שהם מעדיפים דמות שאינה רבנית במקום הראשון.

גם שמו של הרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב רפי פרץ, נישא בפי רבים בעת האחרונה, אבל גם הוא נמצא באותה קטגוריה של רב שרחוק מאוד מלהיות פוליטיקאי. בימים האחרונים הוזכר שמו של יוסי ברודני, ראש עיריית גבעת שמואל. לברודני יש הרבה זכויות עירוניות, אבל ספק אם הוא מתאים להובלת המפלגה, מה גם שהבית היהודי לא הייתה הבית שלו לאורך השנים אלא מפלגה אחרת.

כמובן שגם ח"כ הרב אלי בן דהן מתמודד לתפקיד, ושמות נוספים הועלו ונידונו, כמובן אם הגישו מועמדות. מכל מקום, הבשורה היא שביום שני בערב, אחרי המכה שספגה עם עזיבתם של השרים בנט ושקד ולפני שתיכנס למגעים זריזים עם האיחוד הלאומי ואולי גם עם אחרים, לבית היהודי תהיה סוף סוף נבחרת. רק אז ייכנס לסיפור גם שמו של בצלאל סמוטריץ', שבינתיים נחשב לשם המוביל לעמוד בראש המפלגה המאוחדת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי. בבית היהודי צריכים מישהו שישיג אותו בסקרי פופולריות. בינתיים זה לא נראה באופק.

הצרות של הליכודניקים השקטים

יום לאחר שבבית היהודי יסגרו רשימה, יגיע הפריימריז בליכוד. הצד המזוהה כימני יותר במפלגה הזאת חושש משאננות, ומפוליטיקה קטנה של סגירת חשבונות שתבוא על חשבון רשימה איכותית יותר. "נוצר כאן מצב", אומר אחד מחברי הכנסת שמעדיף שלא להזדהות בשמו, ומיד תבינו מדוע, "שכל דאלים גבר. כל מי שמתלהם יותר עלול להיבחר במקומות גבוהים. ראינו כבר התנהלות של חלק מחברי הכנסת בקדנציה האחרונה, שלא הוסיפה כבוד לליכוד כמפלגה".

אז מה אפשר לעשות?

"זו בעיה קשה. חברי המרכז צריכים לשים לב דווקא לאלו שמציגים אג'נדה, מתלהמים פחות בתקשורת אבל עושים עבודה בשטח. מחוקקים חוקים, לוחצים את ראש הממשלה בענייני הימין. אני לא תמים ומכיר היטב את מאבק הפריימריז, אבל הייתי רוצה לראות רשימה מכובדת יותר שתעורר הזדהות בקרב ציבורים גדולים יותר". חבר הכנסת מעריך כי "אנחנו נמצאים במערכת בחירות שהליכוד יכול להביא בה הישג שיא של השנים האחרונות, ואולי אפילו להתחזק לכיוון 40 המנדטים. זה בידינו".

הוא כמובן נמנע מלפרט על אילו מועמדים הוא מדבר, אבל מדובר בחבר כנסת שמייצג את הגישות המרכזיות בליכוד. אחרי הקדנציה הנוכחית רוצים לראות שם לוחמים פוליטיים, שנאבקים למען המטרה אבל יודעים גם לשמור על שפה נאותה ועל ייצוגיות. לצד זאת יש חשש אמיתי שחברי המפלגה, אשר רואים את כוחה היציב בסקרים, לא יגיעו בהמוניהם להשתתף בפריימריז והדבר ישפיע על הרכב הרשימה.

אחד המבחנים יהיה של הכוח ההתיישבותי בליכוד. בבחירות הקודמות הצביעו אחוזים ניכרים מבין תושבי יהודה ושומרון לליכוד. לא מעט חברי מרכז הם תושבי האזור. הצד הימני יותר בליכוד חושש דווקא מהשאננות שלהם.

יש בתוך הליכוד מי שמגדירים את הפריימריז כקרב על הבית. נתניהו איפשר ליותר חברי כנסת מכהנים להמשיך ברשימה, אבל גם הוא מקווה שכמה מהם יישארו בבית, כולל כמה שהיו קרובים אליו במהלך השנים האחרונות. נתניהו גם היה שמח שכוחו של האגף ההתיישבותי בליכוד יפחת. הם מפעילים לחצים רבים, לעיתים מעמידים אותו במצבים קשים ומכריחים אותו להבטיח הבטחות שהוא לא בהכרח מעוניין לקיים.

כפי שזה משתקף בסקרים, לליכוד יהיו לפחות 30 חברי כנסת. מרביתם יהיו ח"כים חוזרים, חלק יהיו חדשים לגמרי כנציגי מחוזות. אליהם צריך להוסיף, למרות שלא מדברים על כך בקול, את האפשרות של נתניהו לשריין עוד שני מועמדים. הח"כים בליכוד לא רוצים בכלל לחשוב על אפשרות כזאת, אבל היא קיימת ונמצאת על השולחן.

אין ספק שהפריימריז הפעם יהיו מרתקים במיוחד. מי ישרוד ומי ייפלט, בין אם אחרי קדנציה אחת ובין אם אחרי שנים רבות. רשימות המומלצים, השם המעודן לרשימות חיסול, כבר הופצו. חלק לא מבוטל סותרות זו את זו. כוחו של מי יגבר? מפלגה שלמה מחכה בקוצר רוח לגלות את התשובה.

סטרוק הפיקה, נתניהו מככב

האירוע החיובי של השבוע הוא ללא ספק ההחלטה של ראש הממשלה, אחרי אינספור התחמקויות מהנושא, לסיים את המנדט של משקיפי TIPH בחברון. באחד הגיליונות האחרונים הבאנו לכם כאן ב'בשבע' תקציר של עלילות הארגון שהגיע, פרט לניסיונות לעשות דה לגיטימציה למתיישבים ולפגיעות פיזיות באנשים וברכוש, גם להוצאת ספר שנמכר לתיירים ובו אומץ הנרטיב הפלשתיני, כמעט עד כדי האשמת היהודים בפרעות תרפ"ט.

נתניהו הבטיח שעד סוף דצמבר 2018 הוא יקבל החלטה. היא נמשכה ונמשכה עד הרגע האחרון ממש. בעצם, הוא אפילו לא היה צריך לעשות פעולה אקטיבית. את המנדט של TIPH היה צורך להאריך מדי חצי שנה במסמך חתום. נתניהו היה יכול לנקוט במדיניות של שב ואל תעשה. הבחירות, כפי שכתבנו כאן בשבוע שעבר, מהוות זרז לסוגיות מעין אלה. וכך, גם אם ראש הממשלה לא התכוון לנקוט בצעד כזה במקור, ורק רצה שזה יירשם לקראת הבחירות כהישג שלו - דיינו.

קולות רבים נשמעו בעניין הזה מעל פני השטח: שרים כמו גלעד ארדן, סגני שרים כמו ציפי חוטובלי, חברי כנסת ומתיישבי חברון עצמם שזעקו נגד הארגון במשך 25 שנות פעילותו. הייתה גם עבודה קשה מאחורי הקלעים כדי להסביר את הסכנה הגדולה שנשקפת מהמשקיפים. אחת ממובילות הפעילות מאחורי הקלעים היא מנהלת שדולת ארץ ישראל בכנסת, ומי שתהיה מועמדת לכנסת הבאה – חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק. כמתיישבת מחברון היא הכירה מכלי ראשון את פעילות הארגון. בשנים האחרונות היא דאגה, בשקט בשקט, להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי בתקשורת. לאט לאט הצטרפו פוליטיקאים ואחרים לגל הזה, שבסופו של דבר נחת גם בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ. הדברים נעשו בשקט, אבל בבואם של מצביעי הימין לבחון עשייה, הם יצטרכו לקחת בחשבון את פועלה של סטרוק במגוון נושאים, שהם הליבה והבסיס של הימין בכלל ושל הציונות הדתית בפרט.

ובחזרה ל-TIPH. ראש הממשלה ביצע את הצעד המרכזי והוא סיום המנדט של המשקיפים. עכשיו, בכובעו כשר החוץ, הוא צריך לדאוג שהאנשים הללו, שאמורים לסיים את תפקידם בשבוע הבא, ייצאו מפה במהירות האפשרית. הוא גם צריך לדאוג שאחרים - "טובים" כמותם או גרועים יותר - לא ימלאו את מקומם. חברון לא צריכה פיקוח בינלאומי. היא צריכה רק קצת הפסקה מההסתה הבינלאומית, ולעיתים גם מצד השמאל הישראלי, נגד המתיישבים היהודים המתגוררים בה.

נאום השתיקה

הנאום שנשא השבוע בני גנץ זכה לתשואות מכל מי שמחפש את קץ שלטונו של נתניהו. גנץ, שקרא מהדף מילים יפות והפיח תקווה, לא נתפס כמנהיג. הוא בעיקר מועמד חיוור, כמעט כמו משה יעלון שהתחבר אליו. אולי חיבור נוסף, לגבי אשכנזי, יכול להכניס קצת פלפל לשידוך הזה.

המשיח הבא של מתנגדי נתניהו הראה בהופעת הבכורה שלו שאפשר להיות הכול, בלי להיות כלום. לטשטש את הגבולות בין ימין ושמאל, כשלצידך יעלון מהשמאל של פעם, שהפך לימין ועכשיו התמרכז. האם מאחורי המילים של גנץ יש גם כוונות? קשה לקבוע.

בינתיים נראה שהנדוניה שיביא יעלון היא שני בכירים לשעבר בכוורת של נתניהו. אינני יודע מה כוחו האלקטורלי של יועז הנדל, איש מצוין לכשעצמו, אבל הוא נראה כמו מגנט מנדטים. צבי האוזר, שהיה מזכיר הממשלה, הוא היום אחד ממובילי דעת הקהל לדרישה להכרה בינלאומית ברמת הגולן. מועמדים אחרים, ששמם מוזכר בצד של גנץ, מתכתבים עם השמאל. איך כל הסלט הזה מתלבש למפלגה אחת? נראה שגנץ מנסה להעתיק את המתכון של יאיר לפיד ונהנה מההילה של הבחור החדש בשכונה.

בני גנץ הציב את עצמו כמועמד לראשות הממשלה. הוא יודע שאבי גבאי חלש, והוא יודע שלפיד לא יגיע למעמד הזה לפחות הפעם. הוא ינסה לכוון את כל קולות המרכז אל המפלגה שלו. אם יוכל ינסה למזג עוד מפלגה קטנה, כשאנשיו לוטשים עיניים למפלגת גשר של אורלי לוי אבקסיס, אבל יש עוד אופציות. האם מיזוג כזה בכוחו לבנות בלוק חוסם לנתניהו? התשובה לכך היא פשוטה: לא.

מדוע? כי גנץ לא אמר דבר אחד חשוב. הוא לא התחייב שלא יישב עם נתניהו במקרה שיוחלט עוד לפני הבחירות להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע. שימוע הרי לא יהיה לפני הבחירות. גם יעלון, שסיפר לכל מי שרצה שהוא עם נתניהו לא יישב, הבין את המסר. גנץ מכוון גבוה, אבל יודע את מקומו. אם הימין לא ירגיש שהניצחון בכיסו - ונתניהו וגם מפלגות אחרות עוד ידאגו שזו לא תהיה התחושה - הוא ייצא בהמוניו להצביע. מצב כזה יכול להותיר את גנץ במקרה הטוב כשותף בממשלה, ובמקרה הרע כיו"ר האופוזיציה. ספק אם הוא נכנס לפוליטיקה בשביל לשבת ולקרוא קריאות ביניים, או לנאום בפני מליאה כמעט ריקה.

מהבלון הגדול וההבטחה הגדולה, הנאום של גנץ לימד עד כמה מדובר בטרנד בלבד, במפלגת אווירה. אדם מוכשר מקריא נאום מלוטש שנכתב במשך שבועות, אבל יודע שיצטרך הרבה יותר מזה כדי לשרוד בג'ונגל הפוליטי. מפלגה שלמה שכל מה שמאחד אותה הוא הרצון להחליף את נתניהו, עם הרבה פומפוזיות, אבל בלי הבהרה אמיתית מה תעשה אם תהיה מפלגת השלטון.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com