גנץ מוקיר שבת

ההיסטוריון והעיתונאי חגי הוברמן מספר על הבקשה המיוחדת של סגן מנהל מחלקת ההתיישבות – נחום גנץ לפני 42 שנה.

חגי הוברמן , כ"ו בשבט תשע"ט

המכתב
המכתב
צילום: חגי הוברמן

בו' באדר תשל"ז, 24 בפברואר 1977, התקיימה ועידת מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית.

יום לפני כן התקיימה ההתמודדות השנייה בסדרת ההתמודדויות בין יצחק רבין – ראש הממשלה המכהן – לשמעון פרס, על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה, וממילא על מועמדה לראשות הממשלה.

רבין ניצח את שר הביטחון בממשלתו. איש לא העלה אז בדעתו שהם בוחרים את ראש האופוזיציה... זה היה יום רביעי בשבוע. הוועידה נמשכה עוד יומיים, לסדרת דיונים אידיאולוגיים. היא ננעלה בצהרי יום ו'.

זה היה כאמור חודש פברואר. חורף. שבת נכנסת מוקדם. קבוצת צירים ממפלגת העבודה שלחה מכתב ליו"ר נשיאות הוועידה השר דאז שלמה הלל, ובפיה בקשה: "אנו צירי הוועידה החתומים מטה מבקשים לסיים את דיוני הוועידה ביום שישי לא יאוחר מהשעה 12:00 בצהריים, כדי לאפשר לחברים להגיע לבתיהם לפני כניסת השבת".

זה לא היה, נזכיר שוב, בבית היהודי (אז עוד הייתה המפד"ל), לא ב'אגודה' ואפילו לא בליכוד. זה קרה במפלגת העבודה, מעוז הציונות הסוציאליסטית החילונית. ואף אחד לא צעק 'הדתה'.

בראש המבקשים חתום מי שהיה אז סגן מנהל מחלקת ההתיישבות ולפני כן סגן מזכיר איגוד המושבים – נחום גנץ. יחד איתו חתומים עוד כעשרה פעילים, בהם גם חברי כנסת כמו אברהם זילברברג, רענן נעים, אהרון אוזן, בן-ציון חלפון – זכר כולם לברכה – ויבדל"א יחזקאל זכאי. כולם חברי מפלגת העבודה.

נחום גנץ הוא אביו של בני גנץ, הכוכב העולה של הפוליטיקה הישראלית. נאחל לו שבדרכו החדשה, במפלגתו החדשה, יזכור תמיד את ערך שמירת השבת כפי ששמר אביו נחום. שמע בני מוסר אביך.