"בעקבות סיפורי עם אתיופיים"

התערוכה מציגה את הנראטיב ואת חיי הרוח של הקהילה האתיופית בישראל, בעקבות הספורים שרווחו בקהילה ומוסר ההשכל שלהם.

קובי פינקלר , כ"ו בשבט תשע"ט

מוזיאון עוקשי
מוזיאון עוקשי
צילום: יח"צ

ברוח הימים, נפתחה השבוע תערוכה חדשה במוזיאון עוקשי בעכו העתיקה "בעקבות סיפורי עם אתיופיים".

התערוכה נוצרה בעקבות שיתוף פעולה בין אגודת המאיירים בישראל לבין מוזיאון עוקשי לאמנות בעכו.

התערוכה מציגה את הנראטיב ואת חיי הרוח של הקהילה האתיופית בישראל, בעקבות הספורים שרווחו בקהילה ומוסר ההשכל שלהם. כל אלה שימשו את המאייריים (סה"כ 23 אמנים שחברו לפרוייקט). הספורים היו כחומר גלם בידיהם. איש איש על פי עולמו ועל פי דמיונו.

האוצרת רחל זמר מסבירה שבתערוכה התחקו האמנים אחר הסיפורים מלאי הצבע והעושר התוכני והפכו אותם לחוויה אסתטית משובחת ומשובבת נפש. ליד כל יצירה מובא הסיפור וכך נוצר חיבור בלתי אמצעי משלים.

"התערוכה הזו היא הצדעה לביתא ישראל על שהשכילו לארוז בתרמיל הנדודים שלהם, במסעם לארץ הקודש, את כל היופי והחוכמה, ניסיון החיים ומוסר ההשכל, המורשת והמסורת השזורים בסיפורי העם הנפלאים והם מאפשרים לנו הצצה אל העולם הפנימי המופלא ואל התרבות השורשית של העדה עטורת היופי והאמונה, שיש בה שמחת חיים, אהבת חינם, ענווה ואחווה".

כדי להבין את הקשר בין התערוכה לבין סיפורי העם הנה לפניכם סיפור אחד מאלה המוצגים בתערוכה ואיור הנלווה אליו :

האִָכּרָ והְנַּמֵָר

איכר אחד הלך לו בדרך ועל גבו שק עור מלא טף (סוג של חיטה). פתאום ראה האיכר נמר יוצא בריצה מהיער. הנמר, שברח על נפשו מפני הציידים, עצר ליד האיכר והתחנן: ״אנא, איכר טוב, הכנס אותי אל תוך השק, כדי שהציידים הרעים לא יתפסו אותי. ״השיב האיכר: ״אני מוכן להכניס אותך אל תוך השק, אבל אני חושש שאם תנצל ותישאר בחיים, תרצה לטרוף אותי. ״הביט הנמר באיכר במבט תמים ואמר:

״אני נשבע לך שלעולם לא אפגע בך. בבקשה ממך, פתח מהר את השק, ותן לי להיכנס לתוכו.״

האמין האיכר לנמר, פתח את השק, רוקן אותו מהטף שהיה בו ואמר: ״אתה יכול להיכנס.״ באשר חלפה הסכנה, פתח האיכר את השק הקשור ושחרר את הנמר. יצא הנמר מהשק והאיכר התחיל לאסוף את הטף כדי להחזיר אותו לתוך השק. פתאום שמע האיכר קול נהימה מאחור. הוא הסתובב וראה את הנמר מתכונן לטרוף אותו. הרים האיכר את קולו ואמר: ״אתה לא יכול לטרוף אותי? אני הרי הצלתי אותך מן הציידים, ואתה נשבעת לי שלעולם לא תפגע בי״ ענה הנמר: ״הטבע שלי הוא לטרוף, לכן לא היית צריך להאמין לי״

התווכחו האיכר והנמר שעה ארוכה, ובסוף החליטו ללכת לבית המשפט. השופטים בבית המשפט הקשיבו לספורים של האיכר ושל הנמר. הם התייעצו ביניהם, ואחר בך אמרו: ״הטבע של הנמר הוא לטרוף. בני האדם צריכים להיזהר מן הנמר ולשמר על עצמם מפניו. על כן אתה, האיכר,לא היית צריך להאמין לשבועה של הנמר.״ האנשים שישבו בבית המשפט ריחמו על האיכר הטוב, אבל ישבו בשקט ולא אמרו דבר.

רק טוטית אחת (קופה קטנה וחכמה) אמיצה, שישבה בקצה האולם, קמה ממקומה, ניגשה אל האיכר והנמר ואמרה: ״השופטים שמעו את הספורים שלכם, אבל הם לא ראו בדיוק איך זה קרה. אולי אתם מוכנים להציג לפני השופטים את מה שקרה ביניכם?״ הנמר והאיכר הסכימו להצעה. שוב פתח האיכר את השק ורוקן מתוכו את הטף. שוב נכנס הנמר אל תוך השק הריק, ושוב. קשר האיכר את השק. באותו רגע קפצה הטוטית ממקומה, החזיקה את השק הקשור, הביטה באיכר ואמרה: ״כולנו רואים עכשיו שק שבתוכו יש נמר. כולנו יודעים שהטבע של הנמר הוא לטרוף וכולנו גם יודעים, שלא כדאי לסמוך על שבועה של נמר.״

הבין האיכר את הרמז, לקח מקל והכה בנמר בחזקה עד שהתעלף. אחר כך פתח את השק, השליך את הנמר החוצה, והחזיר את הטף לתוך השק. ״תודה לך!״אמר האיכר לטוטית, העמיס את השק על גבו, והלך לדרכו שמח וטוב לב.

התערוכה מוצגת במוזיאון עכו בחודש הקרוב.