התגייסות בטורונטו
התגייסות בטורונטוצילום: דלית הלוי

מהדורת החדשות של רשת CBC הכתירה כ"סיפור היום" את סיפור הלווייתו של ניצול שואה ערירי, הלוויה שהתקיימה בקור של מינוס 25 מעלות ואליה הגיעו כמאה וחמישים יהודים לפי בקשתו המיוחדת של רב אחת הקהילות היהודיות בטורונוטו.

העיתון 'ידיעות אחרונות' מביא את סיפורה של ההלוויה וסיפורו של אדי פורד, ניצול השואה הערירי בן ה-90, תושב טורונטו שלא התחתן מעולם ולא היו לו ילדים. כמעט במשך כל שנות חייו לא היה קשור ליהדות, אך בשבעת החודשים האחרונים כשהיה מאושפז במחלקה האונקולוגית בבית החולים היהודי הגדול בטורונטו, "סאני ברוק", החליט לחזור לשורשים:

לקראת מותו ביקש פורד להיפגש בדחיפות עם רב מהקהילה היהודית המקומית. בית החולים גייס את הרב סאל ניומן, שהגיע אליו. פורד התנצל בפני הרב שלא שמר כשרות כל השנים, וחשש שעובדה זו תקשה על ארגון הלוויה יהודית עבורו. באותה הזדמנות הוא ביקש לאמץ שם יהודי.

הרב ניומן עזר לו בבחירת השם, ופורד זכה להיקרא בימיו האחרונים "אפרים בן דב". יומיים לפני שנפטר, הבטיח לו הרב כי ימלא את בקשתו ויארגן לו הלוויה יהודית.

ב־11 בלילה, חצי יממה לפני ההלוויה המיועדת, פרסם הרב ניומן פוסט קצר בחשבון הפייסבוק שלו: "שימו לב, חברי הקהילה היהודית בטורונטו. אנחנו חייבים מניין שיהיה נוכח מחר בצהריים לכבוד ניצול שואה מקסים שהלך לעולמו. אנא הגיעו מחר בצהריים, 31 בינואר, לבית הקברות פרדס חיים כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה. זהו מעשה ענק של חסד. בבקשה תלבשו בגדים חמים".

זו לא הייתה בקשה של מה בכך: יום ההלוויה היה היום הכי קר בשנה. סופת שלגים השתוללה בחוץ והטמפרטורה הייתה מינוס 25 מעלות צלזיוס. בבוקר לא היו כמעט תגובות לפוסט, והרב חשש מאוד שלא יהיה מניין. הוא לא ידע שהפוסט שלו שותף והופץ כמו שריפה בשדה קוצים. להלוויה הגיעו מעל 150 יהודים, חלקם ישראלים שחיים בטורונטו. איש מהם לא הכיר את המנוח, אך כולם הרגישו מחויבות פנימית לעזוב הכל ולהגיע.

להלוויה הגיע גם אחיו של אדי פורד, קשיש בן למעלה מ-80, שלא ידע אפילו איך לקרוא את הקדיש. הוא הגיע בטיסה מעיר קטנה בארה"ב וחזר אליה לאחר ההלוויה, בלי לשבת שבעה על אחיו.

לאחר ההלוויה פרסם הרב ניומן פוסט מסכם: "ידידיי, אתמול חששתי שאבצע הלוויה לניצול שואה מקסים בלי מניין, למעשה בלי אף אחד אחר. שלחתי בלילה פוסט ושני מיילים לקבוצות שונות. רק שלושה אנשים הגיבו שיצטרפו אליי. כאשר הגעתי לבית הקברות לא יכולתי להיכנס בגלל פקק של מכוניות. תיארתי לעצמי שיש עוד הלוויה באותו הזמן. הלכתי ברוח מקפיאה, וכשהגעתי לרחבת הקבר מצאתי 150 איש במעגל ענק וחם של אהבה שאותה הענקנו לאדי המתוק בדרכו הראויה והאוהבת לעולם הבא. אני, בדמעות, חושב כמה זה עצוב ומדהים להיות חלק מהעם היהודי שבהתראה קצרה יעזוב הכל, ייסע דרך ארוכה, יעמוד בשדה פתוח ברוח מקפיאה כדי ללוות יהודי קטן מבודפשט, שלא היה מוכר לרובכם, בדרכו האחרונה. אז תגידו לי: מי כמוכם עם ישראל? אלוהים ללא ספק בחר בחכמה".