הקצין שלא מסתכל אחורה

שוחרר מצה"ל, התנדב, יצא לקצונה, ובדיוק כשהודיעו לו שהוא הולך להיות קמ"ן גולני - גילה שהוא חולה בסרטן הדם. גם זה לא עצר אותו.

ליאור רגב ועידן ירום, אתר צה"ל , כ"ט בשבט תשע"ט

רס"ן מ'
רס"ן מ'
צילום: דובר צה"ל

לרס"ן מ', קצין המודיעין של חטיבת הבקעה והעמקים, היו הרבה רגעים בהם הוא יכול היה להגיד: "אני פורש, מוותר". אבל שיחה אחת איתו, ואתם מיד מבינים שהוא ממש לא אחד שמרים ידיים.

אם הייתם שואלים אותו בגיל 17 איפה הוא הולך להיות היום - זה לא מה שמ' היה מדמיין. רס"ן מ' היה בכלל בטוח שהוא ישרת כלוחם בשייטת 13, או אולי יהיה חובל, אבל בדרך קרו דברים שהוא לא ציפה להם.

"מאז שאני זוכר את עצמי מתחיל את תהליך הצו הראשון בכיתה י"א, ראיתי לנגד עיניי דבר אחד: להיות לוחם", נזכר רס"ן מ'. "רציתי ללכת לטופ של הטופ ולשרת בשייטת, לשם כיוונתי. התאמנתי המון, הייתי בגדנ"ע ובגיבוש, והלכתי למיונים".

כשנקרא יום אחד ללשכת הגיוס, הוא קיבל בשורה שהשאירה אותו חסר מילים: "אמרו שיש לי רשרוש בלב ושחררו אותי מהצבא על פרופיל 21". אומנם מדובר בבעיה רפואית נפוצה יחסית, אבל המצב אצל רס"ן מ' היה חמור יותר. "למרות שעד היום זה לא עצר בעדי מלעשות פעילות ספורטיבית כזו או אחרת", הוא דואג להבהיר.

"התייעצתי עם המשפחה והבנתי שאין לי ברירה, לא אוכל לשרת בקרבי. היה לי ברור שאני הולך להתגייס. לקחתי את זה קשה, אם אני זוכר נכון, אפילו קצת בכיתי", מודה רס"ן מ' בחצי חיוך נבוך. "האופציה הכי טובה שהייתה לי היא להתנדב לצה"ל. לא היה לי שום ספק בזה בכלל ומבחינתי, באותו רגע זו הייתה החלטה של לאן, ומה המקום שאני יכול לתרום בו הכי הרבה מהפן שלי".

הקצין שלא מסתכל אחורה

"עשיתי מיונים לחיל המודיעין והגעתי לתחום של פענוח תצלומי אוויר. כמה ימים לפני הגיוס התקשרו אליי מדובדבן, ושאלו אם אני רוצה להגיע לשרת ביחידה - כמובן שהסכמתי".

בפברואר 2006 הוא התגייס, ועשה טירונות מתנדבים בבה"ד 7. "מיד אחר כך עברתי קורס פענוח תצלומי אוויר בחיל המודיעין, והגעתי ליחידת דובדבן. מילאתי את התפקיד כשנה וחודשיים, ואז יצאתי לקורס קצינים של מתנדבים".

אחרי הקורס, הוצב רס"ן מ' כקמ"ן (קצין מודיעין) באוגדה 98. כשהגיע תאריך השחרור, החליט שזה לא יכול להיות סוף שירותו הצבאי: "אמרתי לעצמי שלא מיציתי את עצמי כמו שצריך, והחלטתי לנסות ללכת לקצה ולהיות קמ"ן גדוד. זה לא היה קל - כל מיני אנשים אמרו לי שבגלל המצב הרפואי והרקע ה'לא מספיק קרבי', שלא אוכל למלא את התפקיד. למרות הכול, התקבלתי להיות הקמ"ן של גדס"ר נח"ל ועברנו יחד הכול - אימונים, תרג"דים תרח"טים... לא היה משהו שיעצור אותי, למרות שבכלל רצו לשחרר אותי על פרופיל רפואי".

"אחרי תקופה בגדס"ר", הוא ממשיך, "פיקדתי על השלמת קמ"נים גדודיים, ואז הגעתי לאוגדת עזה, לתפקיד מחקר. עשיתי את התפקיד כשנה וחצי, ותוך כדי גם התמיינתי להיות קמ"ן חטיבה".

אבל אז, ברגע הכי קריטי - הציפייה לתשובה אליה הוא כל כך חיכה, קרה דבר שאותו הוא לא ראה מגיע. זה התחיל בליל יום שישי. "יצאתי לרוץ 12 קילומטר, זה משהו שהייתי עושה באותה תקופה", הוא מספר. "כשחזרתי הביתה, היה לי קשה לנשום וירקתי גוש דם, הבנתי שמשהו לא בסדר, ומיד הגעתי לרופא ששלח אותי להיבדק".

"כשחיכיתי בסורוקה, התקשר אליי קמ"ן האוגדה שלי וביקש לברך אותי: 'מברוק, אתה הולך להיות קמ"ן חטיבת גולני, ואגב...שמעתי שאתה בבית חולים, מה איתך?'" רס"ן מ' ענה שהכול בסדר ושהוא רק נבדק ומיד חוזר לאוגדה. שעתיים אחר כך הכניסו אותו לחדר עם עוד מספר רופאים. "הם דיברו איתי בכל מיני מושגים שלא הבנתי", הוא משתף, "אבל אז אחד הרופאים אמר: 'יש לך לוקמיה מסוג שהוא די מורכב, אתה תצטרך לעבור תהליך שייקח מספר חודשים'".

כך החל רס"ן מ' את התהליך. הוא עבר סדרת טיפולים של כימותרפיה, שיקום והשתלת מח עצם - שאחיו תרם לו. כחודש וחצי אחרי ההשתלה, חזר לתפקיד מודיעין במפקדת העומק, ותוך כדי עלה הרצון שלו להתמיין שוב לתפקיד קמ"ן חטיבה: "הבנתי שזה מספיק חשוב לי כדי לבצע את התפקיד".

כבר שנה ו-4 חודשים שהוא קצין המודיעין של חטיבת הבקעה והעמקים: "החטיבה משתרעת על שטח עצום - על רב רובו של הגבול המזרחי עם ירדן, בנוסף היא אחראית גם על שמירת השלום בגבול עם ירדן, וגם על חלק נכבד מיהודה ושומרון. מרבית תפקידי הוא להגן על תושבי ועוברי אורח בגזרה, ולסייע למפקד לשמור על אורח חיים תקין".

התחנות שעבר בדרך הוכיחו לרס"ן מ' שמסלול לא תמיד נצמד לדרך המקורית, ושהמשוכות הן לא בהכרח מכשולים. "המחשבה לפרוש חלפה במוחי לא פעם", הוא מדגיש. "סרטן באמצע החיים הוא לא משהו שקורה לכל בן אדם, אבל אני חושב שהמחשבה על לחזור וכן לראות את עצמי ממשיך וחי את החיים שלי בדיוק כמו שהם היו לפני, זה משהו שמאוד חיזק אותי במהלך המחלה".

"לא חשבתי שאמות", הוא ממשיך, "הסתכלתי קדימה וראיתי את עצמי חוזר להיות קמ"ן חטיבה בצבא, זה מה שעזר לי להמשיך הלאה. לראות את עצמי ככל בן אדם ולהמשיך בכל הכוח. מה שעזר לי להתגבר על הסיטואציה ועל המחלה הם בעיקר החברים, המשפחה והמפקדים שבאו ותמכו במהלך הדרך, וכמובן לא מעט רופאים שהדאגה שלהם הייתה מאוד תומכת".

את הסיפור שלו הוא מבקש לסיים עם מסר אישי: "צרו לעצמכם את היכולות להשיג הכול, לחלום ולדמיין את עצמכם איפה שהייתם רוצים להיות. היכולת שלנו לחשוב הלאה, לדמיין ולראות קדימה גם אם זה מאוד רחוק, הוא מה שמניע אותנו בלי מודע אפילו להגיע לשם, ולהגשים את כל מה שאנחנו בעצם רוצים עבור העתיד שלנו".