הרב אלי טובול
הרב אלי טובולצילום: יחצ

מוסדות החינוך ברחבי הארץ מציינים היום את ''יום המשפחה". אך כיצד חוגגים כשאמא נמצא במרחק של עיר אחרת ואותה יראה התלמיד רק בסוף השבוע, או אפילו בסוף השבוע הבא?

איך מנהלים תא משפחתי ושומרים על תחושת ה"ביחד" המשפחתית גם כאשר הילדים לא ישנים בבית מידי לילה?

כל תלמיד והוריו מתלבטים מה הטוב עבורו, היכן המקום בו הו יתפתח יקבל כלים לחיים וימצא את יכולותיו הלימודיות.

בשנים האחרונות קיים שיח ציבורי על מקומם של מוסדות החינוך עם פנימיות. כאב לחמשה ילדים שלמדו בפנימיות, מתוך בחירה משותפת שלנו ההורים ושל בננו, והבן צעיר דווקא מבקש לחפש מקום ליד הבית, ההתלבטות היא אמתית.

ראינו אצל ילדינו כי הפנימיה מפתחת בהם עצמאות, חיי חברה עשירים ומגוונים בעיקר לא ליד מסכים אלא שיח חברים, יציאה משותפת לפעילויות מגוונות וגם לימוד משותף לקראת מבחנים. אך יחד עם זאת הם לא על ידנו ההורים ואנחנו לא רואים מה קורה אתם במהלך היום, איך הם מסיימים יום עמוס בחוויות שונות, רגשות והתמודדויות.

האם הם קמו הבוקר או שמא ארוחת הבוקר נאכלה בארוחת הצהרים...? כשהבן נמצא בבית אנחנו יכולים לשוחח, לשמוע באופן ישיר את התלבטויותיו ומחשבותיו. וכן גם יכולים להיות מעורבים בחייו וגם לתת עצה טובה להתלבטויות שונות.

כנראה שאין תשובה אחת אך אין ספק כי הבוחרים לחפש מקום עם פנימיה עליהם לראות שאכן חיי הפנימיה עשירים בפעילות, בשיח אישי עם המדריכים ושאר הצוות המלווה וישנה במקום מוגנות לתלמיד בכלל ההיבטים אך עם כל זה אסור לשכוח כי החינוך נשאר באחריותנו ההורים.

עלינו לעמוד בקשר עם הילד, לנסוע לביקורים גם כשהמקום רחוק, להגיע לערבי הורים ואסיפות הורים וכמובן לשוחח בטלפון ולשמוע כשהוא מגיע לבית על החוויות השבועיות. כך אנחנו נשארים נוכחים אמתיים בחיי הילד ומאפשרים לו גם ללמוד עצמאות והתפתחות אישית.

כשהשגרה מתנהלת במרחק טראנס אטלנטי, גם ימי שיא בדמות יום המשפחה יכולים להיות מצויינים באופן הזה, תקבעו לעצמכם כי היום הזה הוא היום בו מתקשרים ומשוחחים עם הילדים ארוכות על היום שחלף.

נסו להגיע לפנימיה ולהפתיע את ילדכם בצ'ופר או ארוחה, שלחו תשורה נעימה עם מכר שגר קרוב לפנימיה. או אפילו בקשו אישור ממוסד הלימוד לשחרר את הילד על מנת שכל בני המשפחה יציינו יחדיו יום שהוא כל כולו על טהרת המשפחה כולה.