בסוף, רק את יכולה לעזור לעצמך

גם בתקופת הפגישות לקראת החתונה צריך לדעת איזה עצות לקבל ומתי להקשיב לעצמך. נחמה ביטקובר בסיפור חדש

נחמה ביטקובר , ב' באדר תשע"ט

בסוף, רק את יכולה לעזור לעצמך
בסוף, רק את יכולה לעזור לעצמך
צילום: ISTOCK

אביטל זורקת בלחץ חולצות מהארון, מחפשת את החולצה שהכי תתאים לחצאית השחורה שהיא אוהבת.

הם קבעו להיפגש בחמש, שזה עוד חצי שעה. היא חייבת כבר לצאת.

"את חייבת להשקיע באיפור שלך, זה מוסיף לך המון"

עולה פתאום בראשה הקול של דודה גילה. היא אמרה לה את זה באירוע האחרון שנפגשו בו.

אביטל מסתכלת במראה בספקנות, מחטטת במגירה לחפש את האיפור, מתחילה להתאפר בלחץ.

היא לוקחת את התיק ועומדת כבר לפתוח את הדלת...

שלומית, החברה הנשואה, עולה לה פתאום בראש: "אביטל! את צריכה להיראות במיטבך! אולי זה יהיה הבעל שלך?"

אביטל רצה ומסתכלת שוב במראה. מסדרת עוד קצת את האיפור.

באוטובוס בדרך, עולה פתאום בראשה של אביטל דמותה של אמה: "אביטל, רק אל תשכחי לא לספר לו שאת לומדת באוניברסיטה! זה עלול להלחיץ אותו שאת חכמה מדי. או שאת לא מספיק דתייה".

בסדר אמא... בסדר. אומרת לעצמה אביטל.

***

כמה שעות אחר כך....

אביטל מתיישבת על הספה באנחה. מריצה שוב בראש את השעות האחרונות שעברו עליה.

ומתלבטת... כרגיל...

למה אף פעם זה לא בדיוק מה שהיא רוצה? טוב, עכשיו צריך להחליט מה עושים הלאה.

"אביטל, את יודעת שבחיים לא פוסלים אחרי דייט ראשון!" עולה בראשה הקול של יהל, חברתה מהלימודים.

יהל צודקת, חושבת לעצמה אביטל. אני לא רוצה לפספס או להפסיד משהו טוב. באמת אי אפשר להכיר אדם בצורה אמיתית בכמה שעות.

אבל מצד שני, היה דייט באמת גרוע... אין לי שום חשק להמשיך, חושבת אביטל.

והנה הקול של סבתא רינה האהובה, שאמרה לה כבר כל כך הרבה פעמים: "אל תשכחי שאף אחד לא מושלם, גם את לא."

היא צודקת, חושבת אביטל. אני באמת לא מושלמת.

והנה שוב הקול של דודה שלה, שאומרת לה: "רק אל תהיי בררנית מדי. אחרת את תישארי לבד"

אני בררנית מדי? אביטל שואלת את עצמה. אני באמת לא יודעת... איפה הגבול בין בררנות ובין התחושה שזה באמת לא נכון לי?

איך אני אמורה לדעת אם להתפשר עכשיו? על מה לוותר ועל מה לא?

ואיך להחליט אם לצאת איתו לעוד דייט אלוקים?

***

אביטל מנסה להבין מה הדבר שהכי חוסם אותה כרגע. והיא מבינה שזה... המראה שלו.

מהרגע הראשון היא ממש לא התחברה לאיך שהוא נראה, לשדר הכללי שלו.

"לא פוסלים בגלל מראה חיצוני! אפשר להתרגל לכל דבר!" היא שומעת את הקול של אמא שלה.

נו אז מה להחליט??

"מה אכפת לך לצאת שוב? מקסימום הפסדת ערב והרווחת כוס קפה. תהני מזה שעוד משלמים עלייך", היא שומעת את הקול של שלומית, חברתה הנשואה.

תהני מזה שעוד משלמים עלייך הא...?

"בסדר! בסדר! בסדר! אני אמשיך...." אומרת אביטל באנחה.

***

כעבור חודש...

אביטל עדיין באותו קשר.

אין ספק שהם עברו לא מעט מאז. פגישות, דיבורים, צחוק והרבה התלבטות...

כן, אביטל עדיין מתלבטת מאוד על הקשר הזה. אמנם, זה ממקום אחר לגמרי מאשר אחרי הדייט הראשון.

אבל עדיין... היא ממש לא בטוחה מה היא מרגישה כלפי הבחור.

לא בטוחה שזה מי שמתאים לה. יש דברים טובים, ודברים שעדיין מאוד מפריעים לה.

והנה, סבתא שלה היקרה עולה במחשבתה: "אביטל, לא משנה עם מי תתחתני, תמיד יש עבודה!" חח... היא אומרת את זה מניסיון, חושבת לעצמה אביטל.

***

והנה אמא שלה שאומרת תמיד: "אביטל, את צריכה להרגיש איתו ממש בנוח. זה מה שקובע".

שלומית החברה הנשואה: "את צריכה לחשוב אם את רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלך. בסוף החיים זה בעיקר טיטולים ולילות בלי שינה..."

יהל: "אני אומרת לך, כשזה זה – את פשוט תדעי שזה זה!"

דודה גילה שאומרת: "אביטל, את לא יכולה להיות כל כך בררנית. אם לא תתפשרי תישארי לבד".

ושוב כל הקולות עולים בראשה של אביטל במקביל, מדברים ביחד.

היא נהיית מבולבלת יותר ויותר, בסוף היא צועקת "בסדר! בסדר! אני אמשיך!"

***

למחרת...

"תשמעי אביטל..." הוא אומר בפגישה שלהם, אחרי הרבה הקדמות וסיבובים.

"אני מרגיש שזה... פחות מתאים. את מבינה? נראה לי שזה לא ילך בינינו..."

***

"אלוקים, מה הבעיה שלי? למה אני לא מצליחה להתחתן כבר?"

צועקת אביטל לתקרה כשהיא מגיעה לחדר שלה. הדמעות חונקות לה את הגרון.

והנה דודה גילה עולה בראשה, ובפיה התשובה הניצחת: "זה בגלל שלא היית מספיק נשית. את צריכה להיות יותר מכילה, קשובה..."

סבתא שלה שאומרת: "גברים לא אוהבים בחורות מוצלחות מדי. זאת הבעיה שלך".

שלומית: "אולי את מחפשת משהו שלאו דווקא מתאים לך? אולי את תקועה בדמיון שלך ובגלל זה את נתקעת? את צריכה להיות יותר פתוחה! גם אני התחתנתי עם מישהו שלא חשבתי שיהיה בעלי".

אמא שלה עם מבט דואג: "אני פשוט לא מבינה איך לא חטפו אותך כבר".

יהל: "את צריכה ללמוד איך ליצור קשר קרוב יותר. את סגורה מדי ולא נפתחת מספיק".

הרעש בראשה של אביטל נהייה נורא ואיום...

כל האנשים שהיא כל כך אוהבת מדברים ביחד, נכנסים זה לדבריו של זה.

כל אחד רוצה רק בטובתה.

"די!!! שקט כבר! תהיו בשקט!" היא צועקת...

***

אני כל כך רוצה להקשיב לעצמי. רק לעצמי. חושבת אביטל.

רוצה לדעת מה העבודה שאני צריכה לעשות. איך להתקדם מכאן הלאה...

אבל... איך?

אני כבר כל כך מבולבלת... אלוקים...

***********************************************************************

ב"ה, רובנו מוקפות באנשים שאוהבים אותנו. ויש כל כך הרבה קולות מבחוץ שרוצים לעזור, ואומרים לנו כל כך הרבה דברים... רוב הדברים נאמרים מאהבה, ויכול להיות שהם גם דברים נכונים ואמיתיים.

אבל... בסופו של דבר, הקולות שמגיעים אלי מבחוץ, העצות, התובנות, הרעיונות... עלולים גם מאוד לבלבל.

למה הדייט לא הצליח?

למה הוא חתך לי?

למה אין לי הצעות טובות?

והשאלה הכי גדולה - מה אני צריכה לעשות כדי להתקדם הלאה ולהצליח להתחתן בשמחה בעז"ה? מה העבודה שאני צריכה לעשות?

כל כך הרבה שאלות, ולא תמיד מישהו יכול לתת לי תשובות…

וגם כשאנשים סביבי שאוהבים אותי מנסים לייעץ, להסביר, ולהאיר לי דברים - הרבה פעמים זה לא "מתיישב" באמת בפנים, זה לא אמיתי, פנימי ומחובר.

ברור שאף אחד לא מבין אותי כמוני, ואף אחד לא יכול לדעת עד הסוף מה קורה לי בתוכי.

אני רוצה שהתשובות יהיו עמוקות, מחוברות ואמיתיות לי.

הבעיה היא… שלפעמים גם בפנים אני מבולבלת. גם בתוכי יש קולות מבחוץ.

גם אני לא תמיד מצליחה לשים את האצבע על הנקודה ולענות לעצמי תשובות לכל השאלות שלי… גם בתוכי יש תפיסות תת-מודעות שמשפיעות על ההחלטות שלי, ועל הדרך שבה אני תופסת את עצמי ואת העולם סביבי.

בסופו של דבר, אנחנו מאמינים שהאדם שהכי יכול לעזור לך... הוא את עצמך.

התשובות האמיתיות והעמוקות ביותר לשאלות שלך נמצאות בתוכך. רק את יכולה לגלות מה העבודה שאת צריכה לעשות.

הכותבת היא ראש מכון עומק הקשר, העוסק באימון רגשי לקראת נישואין, מרצה ומנחת סדנאות.