בשבע מהדורה דיגיטלית

בלתי רשמי

כשמאחוריו שני דיסקים, סרטים ותפקידים בתיאטרון ובטלוויזיה, שולי רנד מחפש את התמימות מחדש. "אור הזרקורים אינו מצב אידיאלי ליהודי"

יוני רוטנברג , ב' באדר תשע"ט

הדרך חזרה אל התמימות עוברת דרך המכאובים של הדעת. שולי רנד
הדרך חזרה אל התמימות עוברת דרך המכאובים של הדעת. שולי רנד
צילום: שלומי יוסף

שולי רנד נכנס לחדר. הנוכחות שלו ממלאת את החלל, במציאות כמו ביצירה. ביד אחת הוא אוחז את המעיל הארוך ובשנייה ספר תהילים. גם בלי להכיר אותו בהתנהלותו היומיומית, קל להבחין בארשת מלאת הסיפוק שלו. "שמעת על ר' אושר פריינד?", הוא לא משאיר לי הרבה זמן לתהות על פשר השמחה המיוחדת, "הוא היה צדיק ירושלמי שהייתה לו דרך מיוחדת בעבודת ה'. כבר שנים שאני מנסה להשיג את הפירוש לתהילים שכתב תלמיד שלו על פי דרכו, ורק היום, כשהייתי באיזה פאב בפתח תקווה, ראיתי את הספר בארון שם. בעל הבית ראה אותי מתרגש ואמר לי שאקח לעצמי".

השיחה מתגלגלת ועוברת מהשירים של רנד לסרטים ולסדרות הטלוויזיה שבהם שיחק לאחרונה. כשהוא מדבר על התובנות שעמן הוא יצא מהעבודה על הסרט 'הבלתי רשמיים', ר' אושר חוזר לשיחה. "יש סיפור כזה על ר' אושר פריינד", הוא נכנס בלא משים אל הטון התיאטרלי-סיפורי שלו, "שאחרי שהקים רשת של צרכניות חסד, באו מחסידות אחרת והעתיקו ממנו את הרעיון. חסידים שלו באו ואמרו לו שבחסידות ההיא מנסים להתחרות בנו. ר' אושר אמר להם: להתחרות? הם רוצים לעשות טוב ליהודים, למה שאני אפריע להם? נהפוך הוא, תעזרו להם ותנו להם שמות של ספקים ועצות".

"זאת גם הייתה הנקודה העיקרית מבחינתי ב'הבלתי רשמיים'", הוא ממשיך. "ר' נחמן אמר פעם לר' נתן שכשאדם רואה יהודי שעובר אותו בעבודת ה' ולא מקנא בו, זאת מעלה גדולה מאוד, והוסיף תנועה של הפלגה עם היד. סופו של הסרט עוסק בנקודה הזאת בדיוק. יעקב כהן (הדמות שמשחק רנד בסרט – י"ר) קם ועשה. הוא הקים את ש"ס מתוך אמונה וזעם, אבל בשורה התחתונה זה לא רשום על שמו. איך אתה מתייחס לדבר כזה? זאת נקודה מאוד עמוקה לכולנו בחיים. אני יודע שכל ש"ס עלו על קברו לבקש סליחה. לא יודע אם זה קשור לסרט, אבל חשבתי שזה יפה מאוד".

התובנות הללו יכולות להיאמר גם על העשייה של רנד עצמו. לפני 15 שנה, הרבה לפני 'למלא את החלל' ו'הבלתי רשמיים', הוא יצר את הסרט היהודי-מקורי 'אושפיזין' במדבר הקולנוע החילוני. ארבע שנים מאוחר יותר הוא פרץ עם אלבום השירים 'נקודה טובה' אל לב ליבה של התרבות הישראלית, בימים שישי ריבו וחנן בן-ארי עוד לא צעדו צעד ראשון בקריירה המוזיקלית שלהם. היום הוא רואה את העדרים של היוצרים הדתיים בקולנוע ובמוזיקה שועטים הלאה בדרך שסלל, וניכר עליו שלא רק שאינו מקפיד, אלא דעתו אף נוחה מכך.

לא תוכנית ריאליטי

שנים ארוכות שהה שולי רנד במחתרת היצירה המוזיקלית והקולנועית. מאז הסרט 'אושפיזין' והאלבום 'נקודה טובה', שהזניקו אותו לראש הפירמידה של היוצרים הדתיים בשני התחומים, עברו עשר שנים. הוא אומנם המשיך בפעילות השוטפת, ואף יצר כמה הצגות יחיד קטנות, אבל הפריצה המחודשת שלו אירעה בשנה האחרונה. ההופעה המהפנטת שלו בסרט 'הבלתי רשמיים', שבעקבותיה באו הופעות נוספות בהפקות טלוויזיוניות, והאלבום 'רצוא ושוב' שיצא לאור בסמוך, החזירו אותו לקדמת הבמה.

כמו באלבום 'נקודה טובה', גם השירים באלבום הנוכחי עשויים בסגנונו המיוחד של רנד. הם כתובים כמו בלדות, מוגשים בכישרון תיאטרלי מיוחד, ובעצם מהלכים על החבל הדק שבין שיר לסיפור. מבחינת רנד זה הכישרון הקטן שקיבל מבורא עולם, ואת זה הוא ימשיך ויעשה גם באלבומים הבאים.

"ההופעות שלי והמוזיקה שאני עושה הן שילוב של תיאטרון ומוזיקה. אני מאוד מחזיק מהשילוב הזה, וזאת גם היכולת שלי, זאת המתנה שקיבלתי מהקב"ה. אני חושב שלספר סיפור זו המעלה הגדולה ביותר. פרט לכך, גם ר' נחמן, אחרי שהתייאש מללמד את תלמידיו תורות, התחיל לספר להם סיפורים. סיפור הוא הדרך להפעיל בן אדם, לגרום לו להזדהות ולראות את עצמו בתוך הסיפור. אני לא רב ולא מטיף, לא אגיד למישהו 'אתה לא בסדר בכך וכך'. אני גם חושב שזה לא מועיל. אני כן חושב שכשאדם שומע סיפור על מישהו אחר הוא פתוח ויכול להתחבר, ואז אחרי זה הוא לוקח את זה למקום שלו, ושואל את עצמו איפה אני בעניין הזה".

בהקשר הזה, רנד מבקש לדבר על השיר 'אדי' מתוך האלבום 'רצוא ושוב'. רבים הרימו גבה למשמע השיר. רנד מספר בו על חבורת נערים שניצלו סוף שבוע שבו ההורים נסעו לחו"ל כדי לצרוך סמים ואלכוהול, שבסופו של דבר הביאו אותם לרצח של אדם תמים ברחוב. התיאורים בשיר קשים, מעוררים רתיעה ברגע הראשון. מעבר לזה, רנד שר את כל השיר בגוף ראשון, באופן שעלול להשתמע ממנו כאילו הוא עצמו היה שותף בחוויה כזאת.

"סיפור יכול לשמש להרבה מטרות", מסביר רנד. "זה יכול להיות סיפור שמשתף בקושי ונותן לאדם תחושה שיש איתו מישהו במשברים שלו. זה יכול להיות סיפור שנותן תקווה לאדם בסיטואציה דומה. במקרה של 'אדי', זה סיפור שמניף דגל אדום בוהק. הוא בא לי בעקבות סיפור שהתוודעתי אליו וזעזע אותי. ביקשתי כאן להתריע על תופעה שהיא נוראית. הסיבה שהשתמשתי בגוף ראשון דווקא היא כדי להרחיק מהתפיסה ש'לי זה לא יקרה', ושהביקורת מדברת על אנשים אחרים. אלה דברים שעלולים להגיע אלינו ואל הילדים שלנו, ועל זה אני מבקש לדבר".

שיר נוסף שעורר הדים הוא השיר 'צדיק'. בשיר מבקר רנד בלשון שנונה דמות של צדיק, שכלפי חוץ מטיף ומציג ערכים נעלים כשלמעשה הוא עצמו רחוק מכל אלה. היו שחשבו שרנד מכוון לדמות ספציפית של רב שהתגלה כחוטא. רנד מרחיק מכול וכול פרשנות כזאת. "זו טעות", הוא אומר. "אני קודם כול תוקף את עצמי. איך ר' זושא היה מחזיר אנשים בתשובה? הוא נעמד ליד יהודי שגנב ואומר: 'אוי מה יהיה עליי, אני גזלן, אני חוטא'. היהודי שר' זושא עמד לידו מיד אומר לעצמו, אם ר' זושא מגיע למצב הזה והוא נופל בגניבה, אז גם אני בדרגתו וממילא יש לי סיכוי לתשובה. זאת הכוונה גם בשירים שלי - אני לא בא לעשות תוכנית ריאליטי ולחשוף את עצמי, אלא מספר סיפור כדי שאחרים ילמדו מזה לחיים. ככה זה גם בשיר 'ספינה', אני לא בא סתם לספר רכילות צהובה על הספינה האישית שלי והטלטלות שלה. הרי לכל אחד יש את הספינה שלו, גם עם ישראל כולו בתוך ספינה, וממילא כל אחד יכול לקחת מהשיר את המחשבות והתובנות בשבילו".

דוגמה בולטת לתפיסה של רנד היא השיר 'אייכה'. הטקסט כמות שהוא הוא טקסט דתי עד מאוד, ועם זאת הוא התקבל בציבור הכללי וזכה לקאברים של שלל אומנים. מבחינת רנד, זאת בדיוק המטרה. "'אייכה' נכתב במקור על חיסרון שלי מול ה', אבל החיבור אליו הוא בכל חיסרון, מי שאיבד קרוב או משהו אחר. שואלים אותי לגבי שירים על מה הם נכתבו, אבל אני בכוונה מערפל. לא בגלל שאני פוחד להיחשף, השירים הם בהחלט גם עליי, אבל ככל שזה יותר רחב האדם יכול למצוא את עצמו בפנים, וזאת המטרה".

שירים שמתכתשים ביניהם

אבל 'צדיק' הביא איתו גם גל שני של הדים. לפני כחצי שנה, על גבי דפי עיתון זה, כתב ידידיה מאיר בטורו על הביקורתיות הנוקבת שמציג רנד כלפי עצמו בשיר, שמזכירה את שיטת המוסר של נובהרדוק. מאיר טען שהגישה לא מתאימה לדורנו, אך רנד בשלו.

"לכאורה זה ויכוח בין שיטת ברסלב של לחפש רק את הטוב, לעומת שיטת המוסר שהיא לחפש ולחטט אחרי החסרונות", הוא מסביר את עניינו של השיר. "אני סברתי שאין סתירה בין הדברים. נכון שבשיר הזה אני מדבר על הנתק בין הפנימיות לחיצוניות בחריפות, אבל גם עם קבלה מאוד גדולה. כי העניין הוא שנדע מי אנחנו ולא ניבהל מזה. אם גילוי הפער הזה מכניס אותך למרה שחורה ושיתוק זאת בעיה, אבל אני סובר שכולנו יודעים שיש לנו פער כזה, בין המחשבות והפנים שלנו ובין מה שאנחנו רוצים ומציגים. להכיר בזה פירושו להשתחרר. מה עוד שעל ידי הקבלה שלך את הדברים האלה אתה גם מעורר את הרחמנות של ה'. כמו שר' נחמן אמר שלהתפלל על כל דבר קטן זה דווקא להגדיל את ההשגחה של ה'".

התפיסה האומנותית של רנד הולכת ונפרשת עם התקדמות השיחה, כשהוא מסביר את המקום של 'צדיק' ושאר השירים בתוך אלבום שלם. רנד רואה באלבום שלם של שירים מוסד שהולך ומתפרק בעולם המוזיקה הפופולרית, הזדמנות להעביר רעיונות שלמים ומגוונים יותר, שנוצרים מההתכתבות בין השירים. "בגלל ביקורות כמו זו של ידידיה, אני משתדל שהשירים ייצאו דווקא באלבום. כי 'דע בני אהובי' שיר שמדבר על כך שהדרך לחזרה בתשובה פתוחה תמיד, הוא תשובה ל'צדיק'. כי אפילו ששולי רנד צודק בשיר 'צדיק', אני אומר: אל תאמין להם. המטרה שלי לא שתאמין לזה שאתה גרוע וחסר תקווה".

"לצערי היום המושג של אלבום הולך ויורד", ממשיך רנד לדבר על החשיבות של ראיית כל השירים כיחידה אחת. "לי מאוד חשוב שיתייחסו לזה כאלבום, כי השירים מתכתבים ומתכתשים זה עם זה. שואלים שאלות בשיר אחד, ויש תשובה בשיר אחר".

ובמבט רחב יותר, רנד מצביע על תהליך שהתרחש בין שני האלבומים שלו, ומותח קו ביניהם. "הרבה דברים עברו בין 'נקודה טובה' ל'רצוא ושוב'. 'נקודה טובה' היה הרבה יותר תמים. זה לא שהיום אני שולל את התמימות הזאת, ההפך – אני שואף לשם ורוצה לחזור לשם, אבל הדרך חזרה אל התמימות עוברת דרך המכאובים של הדעת, כשהמטרה היא לחזור אל התמימות הזאת ממקום של מודעות".

אני סוליסט

השיחה עם שולי רנד היא חוויה תרבותית. היא מתחילה בנינוחות, ודומה שלפניך יושב חסיד ברסלב ככל החסידים, אבל כשעולים על הפרק הנושאים שנוגעים לליבו, הוא משתלהב וידיו מתחילות להתנופף, ממש כמו הדמות המוכרת לנו מהמסך. מצאתי את עצמי לא אחת הוזה למולי את משה בלנגה או יעקב כהן במונולוג מהפנט, משתדל להתעורר בזמן כדי להצטרף בחזרה לשיחה.

רנד פותח צוהר לעולם שלו כשחקן ומתאר כיצד נראות ההכנות לתפקיד והעבודה תוך כדי הצילומים. "לפני הצילומים של 'הבלתי רשמיים', ובכלל כשאני משחק דמויות מציאותיות, אני נמנע מלפגוש את הדמות עצמה. כשאני בא לשחק תפקיד, אין לי עניין לשחק דמות ספציפית, אני בא לשחק משל ורעיון. לכן נמנעתי מלהיפגש עם יעקב כהן, כי חששתי שאם אדבר איתו, אחר כך אהיה כבול לזה במהלך הצילומים. בכל פעם אחשוב – יעקב היה אומר כך או לא".

רנד ממשיך להסביר את החשיבות של העצמאות בעבודה כשחקן, ודרך אגב פותר לי ספק שהתהלכתי איתו עשר שנים. "ביצירה אתה צריך להמציא, אם אתה נאמן רק למציאות אתה סוגר את עצמך. בשיר 'המשורר', למשל, לא הייתי ליד חנוך לוין בשעת פטירתו, אבל הייתי שם בלב שלי. אז בגלל זה לא אכתוב? אני אומר את זה הרבה ליוצרים צעירים, לא להיצמד למציאות הריאלית, אלא לקחת רעיון ולהביע אותו".

אתה מדבר על חופש ליצור כפי הבנתך, איך זה קורה כשאתה בא לשחק תפקיד בסרט שמישהו אחר יוצר ומביים?

"הבמאי הנהדר אלירן מלכה (היוצר של 'הבלתי רשמיים' – י"ר) ידע שאם הוא בא לעבוד איתי, יש לי מה להגיד. לא הרגשתי שם עבודה של מבצע, אלא שותפות בחשיבה לפני הצילומים וגם תוך כדי. זה אומנם מאתגר, אבל זה גם כיף לעבוד ביחד. כל אחד צריך לדעת לתת מקום לשני. כל אחד צריך לדעת מה הם המקומות שבהם הוא משחרר ונותן לשני לעשות את העבודה שהוא יודע לעשות. אני סוליסט בטבעי, ולכן זו עבודה תמידית בשבילי. עבודת צוות באומנות זה הרבה עבודת המידות. אבל בסופו של יום, מאוד נהניתי מהעבודה ב'בלתי רשמיים'".

פריק של חילול השם

ההופעות המועטות יחסית של רנד בקולנוע ובטלוויזיה אינן תוצאה של חוסר בהצעות עבודה. עם כל מעמדו כשחקן ויוצר, מסתבר שגם רנד מונע את עצמו מלהשתתף בהרבה מאוד הפקות, בגלל בעיות של צניעות או מסרים שאינו רואה בעין יפה. "לא אקח כל דבר", הוא אומר, "אני כמעט לא לוקח שום דבר. דברים שהשליטה שלי בהם היא לא מאה אחוז, לא אקח יותר. לא בגלל שאני פריק של שליטה, אלא בגלל שאני פריק של חילול השם". בתנאים האלה, רנד מנתב את הכוחות ליצירה עצמאית של סרטים. על הכוונת כרגע סרט חדש יחד עם גידי דר, במאי 'אושפיזין', שמספר את סיפורו של בדחן חתונות חרדי. בנוסף לכך, סדרת טלוויזיה חדשה שלו עושה כרגע את צעדיה הראשונים.

על תפקידו בסדרה 'אוטונומיות' ששודרה ב'הוט' הוא מעדיף שלא לדבר. רנד שיחק בסדרה דמות של אדמו"ר חסידי בדיסטופיה שבה החרדים מתנתקים ממדינת ישראל, ועל אף שבמבט ראשון היו מי שראו בכך פוטנציאל להעצמת השיח בין המגזרים, בפועל התחושה הייתה שהסדרה בעיקר השמיצה את הציבור החרדי. רנד, כאמור, מעדיף שלא להיכנס לדיון, אבל מבין השורות אפשר להבין שהוא פחות אהב את התוצאה.

אבל לא רק מטלוויזיה וקולנוע נאלץ רנד להדיר את רגליו. האהבה הגדולה שלו, התחום שממנו צמח ובו התחיל, לא מותירה לו הרבה אפשרויות. למעט כמה הצגות יחיד שהעלה, מאז החזרה בתשובה נמנע רנד מלהשתתף בהצגות תיאטרון גדולות ונחשבות כמו אלה שהיו מנת חלקו בצעירותו.

"לא ראיתי הצגה כבר הרבה זמן", הוא מתוודה. "אני לא יודע מה קורה היום בתיאטרון, אבל אני סומך על זה שהוא לא משתנה. יש לי בעיה עם תיאטרון, כי זה התחום שאני הכי אוהב, אבל מאוד קשה להיות דתי שם. פונים אליי צעירים שרוצים להיות שחקנים, ואני אומר להם שבתור דתי אתה חייב להיות יוצר, אין לך את החופש לגשת למדף המחזות ולבחור תפקיד. אתה צריך לייצר תכנים שתעמוד מאחוריהם, כמעט אין כאלה. אם אני הייתי שר התרבות, הייתי משקיע את כל מה שיש לי בכותבי תיאטרון דתיים, עד שיתגלו הכותבים שיוכלו ליצור תיאטרון יהודי איכותי. זה הבסיס ואת זה אין. יש תנועה מסוימת, אבל לא מספיק".

דבריו של רנד אינם חסרי כיסוי. עיון בביוגרפיה שלו מעלה כי הוא עשה כמה ניסיונות להכשיר דור של כותבים ויוצרים בתיאטרון. בתחילה עמד בראש מגמת תיאטרון בבית הספר למשחק 'מעלה', אבל החזיק בתפקיד רק שנתיים. גם ניסיון מאוחר יותר בבית הספר של 'תורת החיים' לא האריך ימים. "לנהל בית ספר למשחק זה לא לעשות שום דבר אחר", הוא מסביר את חוסר ההצלחה. "אני מאוד אוהב את זה, אבל זה לוקח ממני כוחות אדירים. צריך בזה זהירות כי אתה עוסק בנפש האדם. אתה פותח את האדם, ואז אתה חייב שיהיה לך מענה בשבילו. לפתוח זה נורא קל, אבל מה לעשות עם זה אחר כך, איך לחבר את זה, זו כבר בעיה".

הגינונים של רנד עממיים ופשוטים, ממש לא הפאסון של שחקן קולנוע מצליח שאנחנו מכירים מהתעשייה. במהלך השיחה הוא משחיל כמה דברי שבח על החטיפים שהוגשו, מנסה להסביר לשליח הכביסה איך בדיוק נכנסים לבית ויוצא לשיחה של כמה דקות "בעניינים לוגיסטיים". אפשר לטעות בו ולחשוב שיהודי פשוט שכזה אינו מתפעל מאהדת הקהל והשבחים הבלתי פוסקים שהוא מקבל, כל שכן מהפרסים הרבים שבהם זכה. מסתבר, כך הוא מעיד על עצמו בגילוי לב, שזה ממש לא כך. "ההימצאות באור הזרקורים היא לא מצב אידיאלי ליהודי. המצב האידיאלי זה לשבת בבית המדרש וללמוד תורה. זה מצב מאוד מסוכן, ויש לו גם מחירים ברוחניות. אתה נתקל בעצמך ובמה באמת מעניין אותך".

מה שמסייע לרנד בהתמודדות הזאת הוא הניסיון הרב שהספיק לצבור. כמו שהוא חווה את הדברים, העמידה החוזרת ונשנית מול הקהל מעמידה אותו בבירור מול עצמו בשאלה מה מטרתו וכוונתו בזה. "אני מופיע המון, מול כל סוגי הקהל. זה מתקיל אותך. אתה לא יכול לרמות את עצמך. זה גורם לך לכוון לנקודה של השליחות, להניח בצד את הכסף והכבוד, כי בלי שאני מאמין בכך שמדובר בשליחות וקדושה זה לא יעבוד. חייבים להאמין שיש משהו מעבר, וצריך לזכור אותו כל הזמן".

"כשאתה עולה לבמה, זה כמו אינסטינקט", ממשיך רנד ומדבר על ההתמודדות עם הצורך באהבת הקהל. "בחיים אני מאוד לא חד ומפוזר, אבל כשאני אעמוד על הבמה ומישהו יפתח בקהל סוכרייה, אני מיד ארגיש את זה. הדבר נובע מצורך באהבה ורגישות מאוד גדולה. גם עם זה אני מתמודד לאורך השנים. הייתי אומר שאני מכור נקי. אני 30 שנים סביב הדבר הזה, וזה מביא הרבה תובנות. יש הבדל בין אהבת הקהל כי מתפעלים מהכישרון, או שפעלת על מישהו. הדבר השני יותר משמח אותי".

מגזר החוזרים בתשובה

תחילת דרכו של שולי רנד הייתה בציונות הדתית. הוא גדל בבני ברק למשפחה סרוגה, למד בישיבות אור עציון ונחלים המפורסמות, ובסופן הוריד את הכיפה, זמנית. החזרה שלו לעולם התורה והמצוות, אחרי כמעט 18 שנה, כבר הייתה לתוך עולמה של חסידות ברסלב, עם כל הגינונים והלבוש. במבט לאחור רנד מתאר תהליך שמאפיין אותו אישית ואת תנועת התשובה בכלל, שתחילתו בהליכה אל הקיצוניות וסופו בנחיתה חזרה אל הקרקע ויכולת להכיל מורכבויות בשלום.

"בהתחלה, בגלל המוחלטות והרצון לאמת, כל מה שמצטייר כמשהו שלא מוחלט ושחור-לבן לא מתקבל על הדעת. אבל עם השנים אני חושב שזה הולך ומתמזג, ויש הבנה בציבור בעלי התשובה שהם יכולים לקבל גם מהציבור הדתי-לאומי, ושברסלבר יכול לקבל מחב"ד, ובכלל לקחת את הנקודה הטובה מכל דבר. אני בעצמי הגעתי מהציבור הדתי-לאומי ואני מכיר אותו. בהתחלה רציתי לברוח, שייכתי את החזרה בשאלה לחוסר מוחלטות בציבור הדתי-לאומי. היום יש שינוי בתפיסה גם אצלי וגם אצל כלל בעלי התשובה. למשל, בהתחלה חששו מלשלוח לבתי ספר דתיים לאומיים, והיום זה קורה הרבה".

בניגוד לציבור הדתי-לאומי, שהיה שמח לקבל אל חיקו אומנים כמו רנד, ובכלל בעלי תשובה, בציבור החרדי מתקשים רנד וחבריו להשתלב באופן מלא. זה בא לידי ביטוי באופן מובהק בקבלה או יותר נכון באי קבלה למוסדות החינוך, אבל התחושה הזאת מלווה אותם כל העת. רנד סבור שצריך להפסיק לנסות להשתלב בכוח בציבור החרדי, ולקיים תת מגזר עם מוסדות והווי משלו – מגזר החוזרים בתשובה.

"יש פה תהליך חברתי שהתחיל לפני 30 שנה, וקיבל סחף עצום עם השנים. לתוך החברה החרדית נכנסה כמות עצומה של אנשים עם מחשבות, מנהגים ותפיסות שונים. הציפייה של בעלי תשובה להיטמע בתוך הציבור החרדי היא לא נכונה. הם שונים. הם צריכים לאהוב את זה. לבנות את עצמם, את המוסדות שלהם, אבל לא נגד החרדים. רבים אמללו את עצמם בניסיון להיות מה שהם לא. צריך לייצר הגדרה ברורה: אנחנו ציבור נפלא עם כוחות מדהימים, עם תשוקה גדולה לאמת ולה', ועם חיות. ציבור החוזרים בתשובה הוא זן מיוחד שדורש טיפול מיוחד".