סיפור לשבת אילוסטרציה
סיפור לשבת אילוסטרציה(פנימה יח"צ)

הם סיכמו לגור בקיבוץ שבה גדלה, ליד הוריה. לאחר שנולדו להם שלושה ילדים, עופר רצה שילדיו יחיו בסביבה דתית יותר, ואילו היא התעקשה שיעברו לדירה החדשה שבנו בקיבוץ.

עופר אמר: "או שנעבור ליישוב אחר או שאתחיל הכול מחדש! אם לא תסכימי, אשאר קצת בקיבוץ לראות שאתם מתארגנים בבית החדש, ואז אעזוב. תחיי את חייך, ואני אלך לפתוח פרק חדש עם אישה דתייה".

דבריו של עופר קוממו את יסמין, שהייתה מנהלת בכירה והמפרנסת העיקרית בבית, בזמן שהוא הלך ללמוד בכולל. היא אמרה בליבה: "המשפחה שלי פה, הילדים שלי איתי, אני לא צריכה אותו!"

בלילות הלכה יסמין לסדר את הארונות בבית החדש, וביקשה עזרה בתליית מדפים והרכבת הרהיטים כי עופר לא שיתף פעולה. היה ברור לשניהם שהם עומדים בפני גירושין.

ואז קיבלה יסמין עצה מחברה: "כדאי שתוודאי ברבנות שהוא לא פתח תיק גירושין".

יסמין עלתה במדרגות הבניין של הרבנות ואמרה לעצמה "רק שלא... רק שלא...". כשהגיעה לפקיד שאלה: "יש פה אולי תיק תביעת גירושין על שם כוכבי?". הוא חיפש ואמר: "יש תיק".

הכול התערפל בתודעתה והיא הרגישה נבגדת.

חברתה הציעה לה להשיג צו משמורת כי חששה לגורל הילדים. עופר ויסמין היו אז בתהליך גישור אצל מטפלת כדי להיפרד יפה. אולם רגע לפני שהגיעו לגישור, השליח מבית המשפט נתן לעופר את צו המשמורת. תהליך הגישור התפוצץ ועבר לעורכי דין.

זו הייתה תקופה קשה ביותר. יסמין עברה עם הילדים לבית החדש, ואילו עופר נשאר בינתיים בבית הישן.

עורך הדין של יסמין סייע להם לחלק את רכושם, והם כבר חשבו על היום שאחרי.

הם עמדו בבית המשפט מול שופטת כשהם מחזיקים ידיים.

השופטת נדהמה: "לא ראיתי מעולם זוג שעומד להתגרש שנוהג כך!"

אחרי שסיימו את ענייניהם בבית המשפט, ניצבו מול הדיינים ברבנות.

הדיין שאל: "עשיתם שלום בית?"

עופר ענה: "עשינו, כבוד הרב, ואנחנו רוצים להתקדם לגירושין".

"תלכו הביתה ותעבדו על עצמכם, ואם לא תתייחדו במשך חודש, תגיש בקשה חדשה".

הם קיבלו את המסר שלא מוכנים לגרשם מיד.

לאחר מכן ביקרה יסמין בחנות נעליים בעיר הסמוכה. המוכרת אמרה כמה פעמים "ברוך ה'!", ויסמין אמרה: "אני לא רוצה לשמוע על ה'! תעזבי אותי ממנו!"

"למה את מדברת כך?!" תמהה המוכרת, והן התיישבו לשוחח. התברר שהמוכרת מתחזקת ביהדות ואילו בעלה ממש מתנגד לכך, והם הולכים לארגון בשם 'התקשרות זוגית' שמאוד עוזר להם. לבסוף הציעה: "את חייבת לנסות! תחפשי אותם ברשת".

בכל אותה תקופה בלילי שישי הילדים שהו בבית הישן עם אביהם. יסמין הביאה להם ארוחת ערב מאמה, והמשיכה להעביר רהיטים לבית החדש. למרות שקיימו עם הילדים שיחות פרידה מלוות בבכי ודמעות, לא הצליחו להיפרד באופן מלא.

יסמין החליטה להתקשר ל'התקשרות זוגית', וקבעה פגישה עם המנהל עמי ברעם. כעבור יומיים הגיעו בני הזוג למושב גמזו. עמי הביט בהם ואמר: "אתם זוג קלאסי שלנו! את לא קלטת שאת נשואה לחרדי, ואתה לא מבין שאתה נשוי לחילונית. כל אחד רוצה לכופף את השני לכיוון שלו".

הוא סיפר להם על שתי טבעות שחותכות זו את זו באמצע, כמודל לזוגיות נכונה, והמליץ להכניסם לקבוצה שהייתה אז במפגש השלישי מתוך שלושה עשר מפגשים מתוכננים.

היו שם שלושה עשר זוגות. הם ראו גברים מזוקנים עם פאות וכיפות, ולידם נשים עם טריקו וג'ינס, וכן נשים עם מטפחות ופאות ולצידן גברים בלבוש חופשי. יסמין אמרה לעצמה: "אוקיי, יש פה עוד משוגעים כמוני, שעוברים את הדבר המטורלל הזה...". ההרגשה שהיא לא לבד במצבה הרגיעה אותה. היא נוכחה לדעת כי ב'התקשרות' בונים בחוכמה קשר בין בני זוג שרחוקים זה מזה מבחינה דתית. פסיכולוגית דיברה על הצד הנפשי, ורב הסביר כיצד אפשר להתגמש בלי לעבור על ההלכה. הרעיון הוא לשוחח בלי להתפרץ, ולהביא את הסיפור כולו לתוך השיח.

עמי ואשתו אביטל הם בעצמם מודל לסיפור כזה. הוא חזר בתשובה לאחר נישואיהם, והם מעידים שברגע שהחלו לטפל באחרים, הפסיקו לריב ביניהם...

מה שדיבר אל יסמין בגישתם הוא שלא משנים אף אחד. אני יכולה להגיד שהפאות והכיפה השחורה שלו לא נעימות לי, אבל זה מה שהוא. מצידי שייסע לאומן, אבל זה לא אומר עליי כלום. הציור של שני המעגלים הנחתכים נמצא תמיד לנגד עיניה. יש לו את שטח מחייתו שבו הוא חופשי, ויש לי את שטח מחייתי שבו אני חופשייה. הקשר בינינו מתבטא בתחום המשותף, ועל האמצע הזה צריך לעבוד!

עופר ויסמין עברו ליישוב מסורתי-דתי שמאפשר לשניהם לחיות עם ילדיהם, ובמקביל נמצאים בקשר שוטף עם חברי 'התקשרות'. זה לא פשוט, אבל יכול להוות תשתית טובה לעם ישראל ללמוד איך לקבל זה את זה, ואפילו לאהוב זה את זה.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]