בשבע מהדורה דיגיטלית

לנחות אל קרקע המציאות

בסד הזמנים הלחוץ, הדרך היחידה לחבר בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי היא להרכיב את הרשימה המשותפת על בסיס שוויוני.

עמנואל שילה , ב' באדר תשע"ט

בצלאל סמוטריץ והרב רפי פרץ
בצלאל סמוטריץ והרב רפי פרץ
צילום: הדס פרוש / פלאש 90

1

כמו רבים אחרים תמכתי ושמחתי בבחירתו של הרב רפי פרץ לתפקיד יו"ר הבית היהודי.

שמחתי על עצם קיומו של תהליך מסודר, שבסופו נבחר יו"ר מוסכם למפלגה שהנהגתה עזבה אותה. ושמחתי גם על זהותו של הנבחר, שנראה לי המתאים ביותר מבין השמות שהוזכרו - דמות מוכרת לציבור הרחב ובעלת רקורד מכובד גם בתחום התורני-חינוכי וגם בתחום הצבאי. דמות מכובדת ומעוררת הזדהות, שמסוגלת להחזיר למפלגה חלק מהמנדטים שהתפזרו לכל עבר בעקבות נטישת מנהיגיה והכאוס שהותירו מאחוריהם.

ועדיין הבחירה הזאת איננה מושלמת, קודם כול משום שמדובר באדם חסר ניסיון פוליטי. הרב והטייס שהונחת בחיפזון אל קרקע המציאות הפוליטית מלאת המהמורות עלול גם לנחות נחיתה לא מוצלחת שגורמת נזק, או אפילו להתרסק חלילה. כבר היו בעבר במפלגה דמויות בכירות ומכובדות כמו תא"ל אפי איתם והרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, שהצנחתם לראשות המפלגה לא התבררה כסיפור הצלחה. בעיה נוספת, בעיניי ובעיני חלק מהציבור, היא הגישה היותר מדי ממלכתית בהתנהלותו של הרב פרץ, הן בעת הריקוד המפורסם עם החיילים בימי הגירוש מגוש קטיף, והן בסוגיות הלכתיות שונות שעלו על שולחנו בימי כהונתו כרבצ"ר, כמו כפיית חיילים דתיים לשמוע שירת נשים. בטוחני שהוא בחר את דרכו מתוך שיקולים ערכיים, אבל לא תמיד הסכמתי עם סדר העדיפויות הערכי שלו.

2

ואחרי הכול ידעתי שההבדלים האלה לא חשובים. הרי לא כל החוכמה נמצאת בצד אחד, ולא כל הציבור חושב בדיוק אותו דבר. בסך הכול ברור שהמשותף הערכי והאידיאולוגי רב לאין ערוך מן המפריד. מי שרוצה לרכז כוח פוליטי משמעותי חייב לדעת לשתף פעולה עם מי שחושב טיפה אחרת ממנו. הרי בגלל זה רוצים רשימה מגוונת, כדי שכל זרם וכל דעה ירגישו שיש להם ייצוג. ואם יכולתי לחיות עם מנהיג דתי-לייט ומנהיגה חילונית, אז בוודאי אין סיבה לשלול שיתוף פעולה עם מנהיג תורני "מממלכתי", גם אם בעיניי לפעמים הממלכתיות הזאת היא לא יותר מקונפורמיזם והליכה בתלם שמתעטפים באיצטלא של קדושה.

סברתי ואני עדיין סבור שבצלאל סמוטריץ' והרב רפי פרץ יכולים ליצור ביחד צוות הנהגה מצוין. כל אחד מהם מדבר יותר אל קהל מסוים ופחות אל קהל אחר. סמוטריץ' בן ה-39, כוכב התקשורת והרשתות החברתיות, מדבר אל הצעירים. הרב רפי פרץ יביא את המבוגרים, את ותיקי המפלגה. הרב פרץ יביא את הימין הדתי המתון, וסמוטריץ' את הגרעין היותר קשה של הימין. לסמוטריץ' יש הרבה מאוד ידע בנושאי חקיקה, משפט, בג"ץ והתיישבות. תא"ל הרב פרץ מומחה בנושאים צבאיים. סמוטריץ' הוא ממקימי איגוד הישיבות הגבוהות, הרב פרץ קשור למכינות הקדם-צבאיות ולישיבות הקו. הרב פרץ יביא את המכובדות ואת יישוב הדעת, סמוטריץ' את היוזמה, להט הנעורים והכוח לחולל מהפיכות. סמוטריץ' יביא ניסיון מוכח של מצוינות בתחום הפוליטי והתקשורתי, הרב פרץ יביא ניסיון חיים של אדם בן 62 שכבר ראה הרבה בחייו.

3

אבל לפני שרעיון שיתוף הפעולה היפה והמועיל הזה יהפוך למציאות, צריך קודם כול להגיע להבנות ולחתום הסכם על ריצה משותפת. המשא ומתן על כך צריך להתקיים במהירות, משום שהזמן דוחק. נותרו עוד פחות משבועיים למועד הגשת הרשימות המתמודדות בבחירות לכנסת הבאה, וצריך גם להותיר זמן לבדיקת אפשרות צירופם של גופים נוספים כמו עוצמה יהודית, שאובדן קולותיהם עלול בקונסטלציה מסוימת להביא לאובדן שלטון גוש הימין.

בשתי המפלגות מבינים את התלות שלהן זו בזו. בלי ריצה משותפת, כל אחת מהן עלולה לא לעבור את אחוז החסימה. יש להן אולי אופציות לחבירות פוליטיות אחרות, אבל אלה אופציות שרחוקות מלהלהיב. הפערים האידיאולוגיים בין שתיהן הם מזעריים ואיחוד מלא ביניהן הוא צעד מתבקש, אבל בלתי ניתן לביצוע בסד הזמן הלחוץ שנותר עד לבחירות. חבירה של שתיהן ברוח טובה, ויציאה מיידית לקמפיין שייעשה בחלוקת גזרות ובשיתוף פעולה, יבטיחו את צליחת המכשול של אחוז החסימה הגבוה ויאפשרו להסתכל קדימה ולמעלה אל יעד של חמישה או שישה מנדטים ואפילו יותר. כך אפשר יהיה לשאוף לתיקים בעלי השפעה ולשותפות מטביעת חותם בקואליציה ובממשלה, לטובת הערכים המשותפים לכולנו.

אבל כדי שכל זה יקרה צריך להבין את גודל השעה וחומרתה, ולהגיע אל המשא ומתן מתוך גישה נכונה - בריסון עצמי, באחריות ובצניעות.

4

לכל אחד משני הצדדים למשא ומתן יש סיבות טובות לדרוש לעצמו בכירות על פני השני, גם בהובלת הרשימה וגם בחלוקת המקומות בתוכה. כל אחד מביא אל השותפות את החוזקות שלו ואת החולשות שלו, את הנכסים השונים שצבר וגם את מה שחסר לו. במציאות יותר שפויה אפשר וצריך היה לחתום על הסכם איחוד בין המפלגות, לקיים מפקד חברים משותף ולערוך התמודדות על ראשות המפלגה המאוחדת ועל הרכב הרשימה בגוף בוחר משותף. כל זה בלתי אפשרי כעת. אין דרכים אובייקטיביות לקבוע מה כוחה של כל אחת מהמפלגות, ובעיקר אין זמן לכל זה. וגם אם אחד הצדדים יחליט לוותר ולתת לחברו עדיפות, הדבר יפגע ביכולתו להביא עמו את בוחריו. אם סמוטריץ' יוותר, חלק מתומכיו יברחו אל עוצמה יהודית. אם הרב פרץ יוותר, חלק מתומכיו יתאכזבו וילכו אל בנט ושקד. עצם העובדה שאנחנו מגיעים אל סוף השבוע הזה בלי צילום משותף של שני המנהיגים לוחצים ידיים בחיוך ומצהירים על ריצה משותפת, היא נזק שעלול לפגוע במומנטום החיובי שיצרה תקומתה של מפלגת הבית היהודי מעפר.

הדרך היחידה שהיא גם בוגרת ואחראית, גם חכמה וגם צודקת, היא לבוא אל המשא ומתן בגישה של חלוקת כוחות שוויונית. זה אומר קודם כול שלא מדובר במנהיג אחד אלא בהנהגה משותפת של שני מנהיגים, כמו המודל שהכריזו עליו איילת שקד ונפתלי בנט. זה אומר שגם אם טכנית מישהו צריך להירשם בטופס כמספר 1, ההצהרה הנלווית תהיה שמדובר ברישום טכני חסר משמעות, כי ההנהגה היא משותפת. ואפילו על היתרון הסמלי הטכני הזה יינתן פיצוי. הנכסים הפוליטיים השונים – מיקומים ברשימה, תפקידים בממשלה ובוועדות הכנסת, סמכויות לגבי תקציבים ועוד – יחולקו באופן שווה בין שתי המפלגות. אחרי שהעיקרון הזה יוסכם, אפשר יהיה לפרוט אותו לפרוטות. זו הדרך ואין בלתה.

5

לצערי, נכון לזמן כתיבת השורות הללו יש רק צד אחד, האיחוד הלאומי, שבא אל המשא ומתן מתוך הגישה הקונסטרוקטיבית הזאת. ממידע שזורם משני הצדדים ומהתבטאויות שיצאו לתקשורת עולה שהצד של הבית היהודי סירב עד כה למשא ומתן על בסיס שוויוני.

מכיוון שהרב רפי פרץ לא בא אל המערכת הפוליטית מתוך שאפתנות אישית אלא מתוך שליחות ואחריות וגם מתוך צניעות וענווה כפי שהכריז בעצמו, אין לייחס את הגישה שלו ליהירות או לשאפתנות חסרת רסן. ההסבר הנכון יותר הוא כנראה היעדר קריאה נכונה של המפה הפוליטית.

הוא וחבריו אינם מודעים לכך שיו"ר המפלגה האחות, בצלאל סמוטריץ', הוא אחד הפוליטיקאים הכי אפקטיביים והכי מוערכים במערכת הפוליטית. הם מצפים ממנו לוותר על ההנהגה בשל גילו הצעיר, ושוכחים שהם עצמם בחרו בנפתלי בנט להוביל את הרשימה המאוחדת בגיל מבוגר בשנתיים בלבד מזה של סמוטריץ', ובלי כל ניסיון פרלמנטרי קודם. הם חושבים על ההיסטוריה המפוארת בת עשרות השנים של מפלגתם, ושוכחים שמדובר בפוליטיקה ולא בארכיאולוגיה. מפלגת העבודה הייתה מוכרת את כל ההיסטוריה המפוארת שלה בתמורה לתוצאות הסקרים של מפלגתו החדשה של בני גנץ. הם מסתכלים על עברו הצבאי המפואר של הרב פרץ, ושוכחים את הרשימה הארוכה של בכירי צבא שהתגלו כפוליטיקאים כושלים, ואת הרשימה הקצרה הרבה יותר של כאלה שהצליחו במערכת הפוליטית. הם מתעלמים גם מן העובדה שהאיחוד הלאומי הצליח לבחור רשימה מגוונת, עם ייצוג נשי בדמותה של פוליטיקאית מנוסה ומוערכת כמו אורית סטרוק, בעוד שברשימה שלהם המועמדים מאוד דומים זה לזה. ועוד לא אמרנו כלום על המצב הכלכלי הקשה של הבית היהודי, כשלא ברור מנין בכלל יבוא הכסף לקמפיין.

כן, אפשר ליצור רשימה מקבילה של יתרונות לבית היהודי. לכן חבל על הצורך בכל התחרותיות הזאת, שגורמת להתפארות ולמיעוט בערך המפלגה השותפה. הדרך הצודקת והחכמה היא לשבת למשא ומתן על בסיס של חלוקה שוויונית. כל התעקשות על משהו אחר עלולה להוביל לריצה נפרדת של מפלגות קטנטנות שעלולות להתנפץ אל רף אחוז החסימה, עם כל התוצאות החמורות בקנה מידה לאומי שעלולות להיות לכך.

אני מקווה ומאמין שהאופוריה והבלבול יפנו את מקומם לתבונה ואחריות, ואם לא עוד בשבוע הזה אז לפחות בתחילת השבוע הבא נזכה לצילום המיוחל של לחיצת היד שתבשר על הליכה משותפת.

לתגובות: eshilo777@gmail.com