מכתב גלוי לרופאי הדסה

מנכ''ל המרכז הרפואי במכתב גלוי לצוותים הרפואיים: אנו ניצבים מול ה"פיניש" של תוכנית ההבראה והוא יכריע אם ננצח את המירוץ כולו.

פרופ' זאב רוטשטיין , ג' באדר תשע"ט

פרופ' זאב רוטשטיין
פרופ' זאב רוטשטיין
צילום: הלל מאיר/TPS

"ההרמוניה המדומה" שליוותה אותי בין משברים פרופסיונלים בשלושת השנים האחרונות שאנחנו ביחד
מתבררת כאשליה ומתרסקת בימים אלה.

בחסות הר"י וועדי הרופאים הכרזתם מלחמה נגד הנהלת הדסה ונגדי, שהיא בעצם מלחמה נגד הבית של
כולנו, מלחמה נגד הדסה.

חששתי שהכרזת מלחמה זו תגיע! הגענו בתחילת השנה הרביעית שלי ושנתיים לפני תום תקופת
ההבראה לנושא הכואב ביותר, והוא צמצום ההוצאות והקטנה נוספת של גרעון הדסה ליעד קשה להשגה אך הכרחי של 28 מש"ח.

עד היום הקטנו במשותף את הגרעון השוטף של הדסה שהיה מעל 100 מיליון ₪ עד ל- 42 מיליון ₪
ב- 2018, לאחר הירידה ב- 550 עובדים ב- 2014, המשכנו להקטין את הגרעון בעיקר באמצעות עליה בפעילות ושיפור תשתיות וטכנולוגיות.

הראינו לכל העולם כיצד ניתן להכיר הדסה אחרת, הדסה חדשה שזכתה שוב באמון הציבור, הדסה יעילה
המתקרבת כבר ליעילות שאר בתי החולים הציבוריים במדינה, וראויה לתמיכת המדינה בכסף ציבורי כמו בתי החולים האחרים.

אסור לנו לשכוח את השנים בהן הגרעון אכל בנו בכל פה, והגענו לחדלות פרעון שחייבה הסדר נושים
והסכם הבראה עם המדינה ב- 2014.

מאז, קודמיי בתפקיד ואני עמלנו בכל המרץ לתקן את הקלקולים עליהם הצביעה ועדת הבדיקה של
משרד הבריאות עוד בשנת 2014 ,שחקרה את התמוטטות הדסה. לא אחזור כאן על כל דברי הועדה, שבין השאר מנתה אחד לאחד את הגורמים, לרבות השכר המנופח של צוותי הדסה ובראשם הרופאים.

אנחנו כבר לא שם ברוב התחומים, כל עובדי הדסה היטו כתף למאמץ ההבראה ומגיע להם שאפו גדול.
נדרש מאיתנו עוד מאמץ לא פשוט של כיווץ הוצאותינו בנושא הוצאות כח אדם, הגם שצעד זה כואב, כי אנחנו כבר חותכים בבשר החי, ומי כמוני יודע זאת.

קיצוץ בכח אדם פירושו פחות עובדים, ו/או פחות שכר, ו/או פחות הטבות, ו/או פחות כוננויות, תורנויות
ושעות נוספות. המציאות היא, שמרכיב כח האדם מהווה את החלק הארי של הוצאות בבתי החולים.
היעד אומנם קשה אך ניתן להשגה, כאשר הדרך הטובה ביותר היא בעבודה ביחד במשותף, כתף אל כתף!

יש לנו רק בית אחד! לזה צריך אמון, אמון שנסדק אצלי באופן חמור, כאשר הר"י לאחר שנתיים של מו"מ
דחתה לאחרונה את ההצעה שועדי הרופאים עצמם הציעו ושהתקבלה ע"י הנהלת הדסה, וזאת כבר בפעם
השניה שזה קורה לי כאן בהדסה, אז בנושא "הועד הרפואי"! המהלכים העכשוויים של ועדי הרופאים בחסות הר"י, לפחות עפ"י דעתי, הם הרסניים לכולנו.

העדר השיתוף והרגשת השותפות שנכפתה עלינו כחלק מקיום מרכז רפואי מנוהל! גורמת בלית ברירה
לצעדים חד צדדיים. אני מצהיר שעצירה חד צדדית של קליטת עובדים: רופאים, אחיות, עובדי מינהל ומשק, אינה צעד טוב אלא מדובר בצעד רע לכולנו. אינני מצביע בעד צעד דרסטי כזה אלא נגדו.

אלא, שאם לא נגיע בימים הקרובים להסכמות שעיקרן הקטנת עלויות כח אדם וללא הצעד הנוראי החד
צדדי הזה, נחמיץ את ההזדמנות שלנו לעמוד ביעד הגרעון לשנה זו, שהוא הבסיס ליציאתנו מהסכם ההבראה בסוף 2020.

אינני מחפש לתקוע טריז בינכם לבין המייצגים אתכם. בסערת ההתלהמות של כולנו, אני זוכה לקיטונות של השמצות עד כדי כתיבת פטיציות (כפי שארע כבר ב- 2014) שרק מלבים את היצרים ויכניסו לפעולה את המדיה. גם אני איני חף מתיסכולים וברור שאיני נמנה על מנזר השתקנים, ולכן, המהומה התקשורתית והפוגענית עלולה להיות גדולה מכל תכנון מראש.

לא זו בלבד, אלא שועדי הרופאים והר"י בראשם הודיעו ברגעים אלה ממש על שביתה פראית החל מיום
ראשון הקרוב וללא הגבלת זמן. רובכם בוודאי זוכרים את השביתה הקצרה בת השבועיים של שנת 2014
והשלכותיה על הדסה. חודשים של משכורת חלקית, חודשים ארוכים של חשש לאי קבלת משכורת, מטופלים שהדירו את רגליהם במשך תקופה ארוכה מהדסה, עובדים מצויינים (רופאים ואחיות)שברחו למוסדות אחרים, קופות חולים שסרבו לשלם להדסה את המינימום המובטח לה ועוד ועוד.

עד עצם היום הזה חווה הדסה את השלכות השביתה ההיא. שביתה נוספת, כך אני חושש, עלולה להוות מכת מוות להדסה דווקא עתה, כשהיא נמצאת בשיאה.

אנחנו לא צריכים לשמוע מהמדיה שרופאינו האקדמים "השבעים", בהשוואה לכל רופא אקדמי אחר
במערכת הציבורית בארץ, "מתעקשים" על שמירת השכר הגבוה שלהם, כשהם מוגנים בהסכם קיבוצי מהעבר הרחוק, ולא מוכנים לוותר גם במחיר של פגיעה בקליטת רופאים צעירים, שאינה מוגנת בהסכם קיבוצי.

אני פונה אליכם במכתב גלוי זה, קודם כל להבהיר שאין מדובר בגחמות או באגו של מי מההנהלה שנועד
לפגוע במתמחים או ברופאים צעירים, אלא אנו ניצבים מול צורך אמיתי הנמצא ב"פיניש" של תוכנית
ההבראה, והוא יכריע אם ננצח את המירוץ כולו להבראת הדסה או נכשל.

לכל אחד שאוהב את הדסה ומרגיש שהיא ביתו (מסתבר שהצטרפתי למועדון הזה), אני קורא בשעה
גורלית זאת להתיישר עם מדיניות ההנהלה שהיא הרע במיעוטו, להשפיע על כולם מסביב לשתף פעולה ולפתור גם את הסכסוך הזה, תוך יצירת הסכמות באופן שלא נאלץ לצעדים חד צדדיים כפי שנאלצנו להפעיל בימים אלה ושלא נדרדר את המצב שוב לחדלות פרעון.

הדסה היא הבית של כולנו, בית זכוכית שלא סוקלים אותו באבנים.

בתודה על הסבלנות בקריאת מכתבי שנכתב מהלב.