אשליה של אלטרנטיבה

בבית היהודי משתעשעים ברעיון הבעייתי מאוד של שריון בליכוד כמוצא מהחיבור עם האיחוד הלאומי. מול זה הציבור חייב לומר את דברו. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , ה' באדר תשע"ט

הרב רפי פרץ בכינוס "הבית היהודי"
הרב רפי פרץ בכינוס "הבית היהודי"
צילום: פלאש 90

1. ניתוח הגיוני של אירועי היממות האחרונות, כמו גם האזנה לקולות הנשמעים בתוך מפלגת הבית היהודי, מלמדים שבמפלגת הציונות הדתית הוגים ברצינות באפשרות של הצטרפות לליכוד בבחירות הקרובות.

לא ברור אם מדובר רק בניסיון להפעיל לחץ על האיחוד הלאומי כטקטיקה של ניהול מו"מ, או שמא מדובר בהשתעשעות אמתית במחשבה שעתידה של הבית היהודי נמצא במקומות 21, 28 ו-36 בליכוד.

אם מדובר בטקטיקה של ניהול מו"מ, אז עוד מילא. הבעיה היא שהזמן דוחק. המחשבה שהדד-ליין של המו"מ היא מועד הגשת הרשימות ביום חמישי הבא היא טעות. עד אז אפשר לאבד קולות רבים מאוד. שלא לדבר על כך שאחרי חתימה על הסכם צריך להשאיר זמן גם לבחינה של עוד אופציות לאיחודים/בלוקים, וככל שהימים נוקפים זה ילך וייעשה מורכב יותר.

כל זאת מעבר לסוגיית מצב הרוח הציבורי. עד שלא מגיעים לסיכום ברור על ריצה משותפת הקמפיין המשותף לא יוצא לדרך והמומנטום החיובי של תחילת השבוע שעבר הולך ומתמסמס. גם החיבור נראה אחרת כשהוא מוצג כחתונה שמחה או כשהוא מוצג כשידוכין בכפייה. חלון ההזדמנות לחתונה שמחה הולך ונסגר אם לא נסגר כבר.

2. אולם, אם מדובר בהשתעשעות אמתית ברעיון של השתלבות בתוך רשימת הליכוד במקומות המשוריינים שמרכז הליכוד הקצה לראש הממשלה צריך לומר באופן ברור מאוד: מדובר ברעיון רע מאוד שיפגע פגיעה קשה מאוד בציונות הדתית.

יש הבדל מהותי בין ריצה משותפת עם האיחוד הלאומי ברשימה אחת לבין השתלבות במקומות 21, 28 ו-36 בליכוד. ריצה משותפת עם האיחוד הלאומי משאירה את הבית היהודי במעמדה כמפלגה עצמאית. לא משנה מה יהיו יחסי הכוחות המדויקים בית הבית היהודי לאיחוד הלאומי המפלגה תוכל, ככל שתחפוץ בכך, לשמור על המוסדות, על המבנה ובעיקר, חשוב מכל דבר אחר, על עצמאות הפעולה.

בתוך הליכוד תהיה "הבית היהודי" סרח עודף שאיש לא יספור. כל קיום הבטחותיו של ראש הממשלה למפלגה, שבוודאי ינתנו ברוחב לב לפני הבחירות, יהיה מותנה ברצונו הטוב של נתניהו אחרי הבחירות. במצב של שריון בתוך הרשימה ולא בהסכם של ריצה משותפת הבית היהודי לא תוכל לאיים אפילו בפרישה מהליכוד והקמת סיעה עצמאית. היא תהיה שבוית חרב של הליכוד למשך כל הקדנציה - תרצה או לא תרצה.

גם בהיבט של דאגה למגזר ולדברים החשובים לו המפלגה תהיה מסונדלת לחלוטין כחלק מסיעת הליכוד. איש לא ינהל איתה מו"מ קואליציוני רציני לאחר הבחירות כי היא כבר תהיה "בכיס" של הליכוד, ובסד הזמן הנוכחי קשה להאמין שהיא תצליח לקבל התחייבויות משמעותיות כחלק מהמו"מ של טרום הבחירות.

3. מעבר לכך, איחוד בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי הוא בסופו של דבר איחוד בין שתי מפלגות שמייצגות את המגזר במידה זו או אחרת. הייחוד של הבית היהודי בהיבט הזה לא יאבד לה בכל צורת חיבור בין שתי המפלגות, בניגוד למה שיקרה במצב של חיבור עם הליכוד.

ההתעקשות לעמוד בראש בכל המובנים היא אולי מובנת בהיבט של הרצונות האישיים, אבל אין לה באמת משמעות בהיבט של ייצוג אינטרסים. אין אף אדם שפוי שחושב שהרב רפי פרץ ייצג את האינטרסים של הציבור הדתי לאומי יותר ברצינות או יותר באכפתיות מאשר ח"כ בצלאל סמוטריץ'. זאת ללא קשר לשאלה מה נחשוב על הרב פרץ או על סמוטריץ' בהיבט של הדמות הציבורית של כל אחד מהם.

לכן, בדין והחשבון שנבחרי הבית היהודי חייבים לתת לציבור תומכי המפלגה, נטל ההוכחה לשכנע שהחיבור עם הליכוד הוא חיבור נכון הוא נטל הוכחה מאוד גבוה. ספק רב אם ההוא נטל הוכחה שניתן לעמוד בו.

4. בנוסף לכל השאלות הללו עומדת אולי השאלה הגדולה ביותר: האם הבית היהודי בכלל תשרוד כגוף פוליטי נפרד בסיטואציה כזו של אינקובציה בתוך הליכוד. האם חיבור עם הליכוד לא מהווה בעצם חתימה על תעודת פטירה של התנועה המפוארת הזו?

הרי יש כאן אבסורד. בבית היהודי מתעקשים מצד אחד על עמידה בראש הסיעה המשותפת עם האיחוד הלאומי בטענה שהם מפלגת המגזר המרכזית, אולם ביחס לאלטרנטיבה הם מוכנים להשתלב בעשירייה השלישית בליכוד ולאבד לחלוטין את ההובלה והייחודיות. קשה להבין את המחשבה הזו וקשה לקבל מצב שבו זו תהיה ההכרעה.

5. למרות התמשכות הזמן ולמרות הריח החמוץ שבאוויר עוד לא מאוחר. זה הרגע שבו הציבור הרחב צריך לומר לנבחריו שגם כאן חל הכלל מהלכות שליחות: "לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי", או בתרגום לעברית מודרנית: "לתקן שלחתיך ולא לקלקל".

זה הרגע שבו הציבור, הפעילים, הרבנים וכל מי שיש לו השפעה על הנהגת הבית היהודי צריך לומר באופן הברור והחד: אין שתי אופציות, יש רק אחת. קודם כל ריצה משותפת של מפלגות המגזר, הבית היהודי והאיחוד הלאומי. כל "דיל" אחר יכול לבוא רק אחר כך.

המסר הזה חייב להיות חד ברור ונוקב, כי האלטרנטיבה (הבית היהודי בתוך הליכוד והאיחוד הלאומי בבלוק עם עוצמה יהודית) עלול להפוך להתאבדות מגזרית קולקטיבית. הבית היהודי יאבד את עצמו בתוך הליכוד והאיחוד הלאומי יחד עם "עוצמה" יגרדו את אחוז החסימה אך לא יצלחו אותו.

6. ואחר כל הדברים הללו צריך להעיר משהו נוסף במבט צופה פני עתיד. המציאות הזו של שתי מפלגות שכל פעם רגע לפני בחירות צריכות להיכנס למו"מ מתיש ומייגע שבסוף מסתיים בחיוכים חמוצים חייבת להסתיים. צריך למצוא דרך לאחד את המנגנון הפוליטי לאחר הבחירות כך שבפעם הבאה יהיה מנגנון הכרעה מוסכם ובעל תקפות ציבורית בשאלה מי עומד בראש המפלגה.

בזמן הקצר מאוד שנותר עד הבחירות הקרובות זה לא יכול לקרות, אבל במבט צופה פני עתיד זה חייב לקרות. אי אפשר להמשיך בשיטת ההסכמים אד-הוק ערב בחירות. זו שיטה לא טובה שפוגעת במפלגות וגם בציבור.