עבודת החינוך היא מפגש בין נפשות שנועד להצמיח את נפש המתחנך. הגדרה זו שוללת את היכולת לחנך מתוך כעס. החינוך דורש בין השאר חשיבה, תכנון, מתינות, הקשבה וגמישות וכל אלו לא עובדים טוב עם הכעס, כי המוח לא יכול להיות בו זמנית בנסיגה וצמיחה.
היהדות תופסת את מידת הכעס כמידה רעה ביותר וספרי המוסר מלאים בשלילתה ובדרכים להימלט ממנה. להבדיל מהתפיסה המערבית, הבנויה על הפילוסופיה היוונית, השוללת את הכעס מבחינה תועלתית ("אם לא תכעס תזכה לשיתוף פעולה עם הסביבה"), ביהדות הכעס הוא שלילי בעצמו. הרמב"ם מגדיר אותו בהלכות דעות כמחלת נפש. לא פחות מזה. הוא סותר את הטבע הבריא של הנפש.
כיום מבינים גם בעולם החול שהכעס הוא מתכון די בטוח למחלות מעיים ולב. ככה זה כשמכניסים רעל לגוף. אם הכעס הוא אורח קבוע בבית, הילדים עשויים לפעול מתוך רגשות שליליים כגון פחד, אשמה ובושה. הם גם לומדים שיש עניין בכעס, בכוחנות ובהפחדת הזולת וזו הדרך המיטבית להשיג תוצאות בחיים.
הפתרון:
1. אחרי שלמדת לעומק את מידת הכעס, בדוק מה בדיוק מקפיץ אותך בהתנהגות של ילדך. זה לא מספיק ללמוד על הכעס, צריך לטפל במקרים עצמם.
2. כמו כל דבר בחיים, גם לכעס שלנו יש אסטרטגיה שבנינו במו ידינו. זה כמו מתכון שאתה מבשל שנותן לך כל פעם את אותה תוצאה רעה. אם תשבש את המתכון – לא תקבל יותר את התוצאה הזו. האסטרטגיה של הכעס מורכבת ממחשבות ותגובות ברצף מסוים שמביאות לתוצאה של הכעס. אם תצליח למחוק מרכיב אחד – לא תוכל להגיע לכעס. השאלות הבאות יכולות לעזור לך לשבש את אסטרטגיית הכעס שלך:
3. שאל את עצמך: איך אני יודע שהגיע הזמן לכעוס על הילדים? השאלה הזו מניחה שאתה מייצר את הכעס. שום דבר לא מהווה בעיה עד שאתה עושה ממנו בעיה. ממילא המפתח לפתרון בידיים שלך.
4. שאל את עצמך שאלה נוספת: מה אני חייב לחשוב כדי שאגיע לכעס על הילד שלי? מה צריכות להיות התפיסות שלי בקשר אליו כדי שאהיה מוכרח לכעוס עליו? גם שאלה זו מחזירה את המיקוד והשליטה אליך בתור מי שיצר את הכעס וממילא רק אתה תוכל לסלק אותו.
5. אם יש לך תשובות ל-2 השאלות הנ"ל, תוכל בקלות לשבש את אסטרטגיית הכעס שבנית לעצמך. דוגמאות: א. שנה את החשיבה שהביאה אותך לכעס. למשל, אם המחשבה שהכריחה אותך לכעוס היא "הילד חייב לעשות כל מה שאני אומר לו" תוכל לחשוב "הילד הוא ילד ורק עכשיו הוא לומד להקשיב לסמכות. מותר לו למעוד בזמן הלמידה". ב. שנה את התגובה שלך. למשל, אם כשהוא זורק את הנעליים שלו בסלון אתה מתחיל להתרתח עליו, שנה את התגובה וגש אליו, צור איתו קשר עין ודרוש ממנו (אל תבקש, דרוש!) בתקיפות רגועה לקחת את הנעליים לחדר.
6. ובכל זאת, אם עדיין יש בך כעס, זה הזמן לזוז הצידה ואולי לבקש מבן/בת הזוג לטפל בעניין. אל תחנך כשאתה כועס!
נסו פעם אחת לשבש את אסטרטגיית הכעס שלכם וראו כמה זה פשוט ובידיים שלכם. בהצלחה!